2019-2020

מאמר זה מתחקה אחר השינויים אשר התרחשו לליברליזם האמריקאי במאה העשרים. עם זאת, מטרת מאמר זה אינו לסקור בצורה אנציקלופדית את כל גלגוליה של הליברליזם האמריקאי אלה לנסות לשפוך מעט אור על תמורות אינטלקטואליות חשובות אלו עלי ידי החייאה מחדש של מסורת ביקורתית בהיסטוריוגרפיה האמריקאית אודות הליברליזם האמריקאי אשר נשכחה בעשורים האחרונים אך הייתה פעם ידועה תחת הכותרת ״ליברליזם תאגידי״ (Corporate Liberalism).

אומנם המחקר עד כה היטיב להסביר את הסמכות של כלכלנים ואת יכולתם לעצב מדיניות

כלכלית וחברתית בתקופות של מצב חירום כלכלי. בישראל סמכותם נבחנה על פי שתי תקופות משבר – בראשית שנות השמונים ובראשית שנות האלפיים – במהלכן קידמו הכלכלנים שבשירות המדינה רפורמות מקיפות ואימצו מדיניות ניאוליברלית. אך הוא טרם סיפק הסבר לאופן שבו כלכלנים משמרים את עוצמתם בע יתות של שגרה. אם כן, מהו מקור עוצמתם של כלכלנים בשירות המדינה? כיצד ניתן להסביר את יכולתם להוציא לפועל את מדיניות הצנע (austerity )הניאוליברלית לאורך זמן? מחקר זה מבקש למלא חסר זה באמצעות ניתוח עוצמתם והשפעתם של כלכלנים על המדיניות הכלכלית והחברתית לאורך תקופה "לא-משברית" ממושכת. באופן ספציפי, המחקר מבקש להסביר את יכולתם של כלכלנים בשירות המדינה להשפיע על פוליטיקאים ולעצב את היקף ההוצאה הציבורית בישראל בין השנים 2005-2017 תוך התמקדות בחקיקתו של "כלל ההוצאה" והשינויים שחלו בו. העבודה שואבת את ההסבר מתחום המוסדיות השיחנית והסוציולוגיה של המדע ומנתחת את התפתחותו של כלל ההוצאה כ"מכשיר מדיניות כלכלית". 

In an effort to prevent the financial crash of September 2008 from turning into a second Great Depression, policymakers in many advanced economies activated large-scale unconventional programmes of monetary easing. While these unconventional interventions differed from each other in important ways, they had two things in common: they were meant to be short-term, and their sole goal was to put the pre-existing market-based growth regime back on its track. Put differently, the short-term employment of unconventional policy ideas was meant to secure conventional long-term macroeconomic goals. Against this background, we put forward a simple question: we ask what are the relations between the employment of short-term monetary interventions and the emergence of interventionist policies in different realms of economic and macroeconomic policymaking. Put differently, our aim is to find out what, if at all, are the causal mechanisms that connect the short-term employment of unconventional policies with long-term macroeconomic change.

זוהי טיוטה ראשונית של חלק מפרק ראשון של ספר על תולדות המחשבה הכלכלית. מטרת הספר היא להראות מחד את התפתחות המחשבה לאורך ההיסטוריה, ומאידך להאיר את היסודות הפילוסופיים של זרמי המחשבה העיקריים, על תהפוכותיהם.

Risk carries unique significance for democratic politics today as it faces the challenges of rising inequality, neoliberalism, and systemic racism. To show how, the article divides “risk” into two complementary political models: a technocratic logic of risk allocation, concerned primarily with safety, and a forensic logic of risk attribution, concerned with holding risk takers and risky policies to account. Both have had pervasive effects on a transformed welfare state, increasingly focused on “personal responsibility” and privatized risk-management. But risk has also played a key role in the way post-1968 movements have organized and challenged the logic of privatization. Risk-based movements, the article argues, especially from the political margin, are key agents in promoting a new political form founded on risk attribution. The article focuses on the exemplary case of the American environmental justice movement in the 1980s and 90s as it reframed social justice around three core demands: accountability from decisions makers, equitable risk distribution (including redress for extreme inequities, past and present), and broad participation in decisions about danger and communities’ well-being.

Financialization and rising income inequality are two of the most pronounced economic developments of recent decades. Since the financial crisis of 2008, scholars have provided increasing evidence of a strong statistical association between these trends. However, explanations of this link are still limited, and rely heavily on existing accounts of financialization that pay little attention to workers or organized labor. As a result, the impact of financialization on income inequality appears at most as an unintended consequence or unfortunate side-effect, and it remains unclear why it led to these results. The present article takes a different approach by investigating both financialization and income inequality from within the historical development of the class struggle. It shows that the problems in the U.S. economy during the 1970s that prompted the shift toward finance were closely related to the escalating conflicts between labor and capital. It brings into contact the financialization literature with the scholarship on the political mobilization of corporate American and the growing unity within the capitalist class, and shows how the state served as an increasingly important terrain of the class struggle. It concludes that income inequality, far from being an unexpected outcome of financialization, can be understood as its very raison d'etre.