הקטנוע המשך
בשבע שנות הבלוג אני לא זוכר שאי פעם התנצלתי על פוסט....
בשבע שנות הבלוג אני לא זוכר שאי פעם התנצלתי על פוסט....
אנשים יגידו, באירוניה, שבבלוג כזה "נשכני" ברור למה אין צורך להתנצל.
אנשים יגידו, באירוניה, שבבלוג כזה "נשכני" ברור למה אין צורך להתנצל.
האמת שהסיבה נעוצה יותר בנושאים ובתכנים של הבלוג שבאופן טבעי, בדרך כלל, מבוססים על המעניין, המשעשע והמהנה שבמציאות. וליתר דיוק במציאות או במציאות שיכולה הייתה להיות.
האמת שהסיבה נעוצה יותר בנושאים ובתכנים של הבלוג שבאופן טבעי, בדרך כלל, מבוססים על המעניין, המשעשע והמהנה שבמציאות. וליתר דיוק במציאות או במציאות שיכולה הייתה להיות.
השבוע, בהקשר לפוסט האחרון "הקטנוע", קיבלתי כמה תגובות שהטיבו לרדת לעומקם של דברים ואפילו, במלוא הצניעות, שיפרו את התובנה שלי בקשר לסיפור הפוסט.
השבוע, בהקשר לפוסט האחרון "הקטנוע", קיבלתי כמה תגובות שהטיבו לרדת לעומקם של דברים ואפילו, במלוא הצניעות, שיפרו את התובנה שלי בקשר לסיפור הפוסט.
אני רוצה להתייחס לתגובה אחת שניתנה בערוץ פרטי, תגובה ביקורתית.
אני רוצה להתייחס לתגובה אחת שניתנה בערוץ פרטי, תגובה ביקורתית.
התגובה התייחסה לסיפא של המשפט "ראיתי אותה כבת שישים, נמרצת, מלאה, עם מכנסי ג'ינס, לא כזאת שמסובבים את הראש אחריה"
התגובה התייחסה לסיפא של המשפט "ראיתי אותה כבת שישים, נמרצת, מלאה, עם מכנסי ג'ינס, לא כזאת שמסובבים את הראש אחריה"
המבקרת הקשתה ושאלה למה? למה הייתי צריך להשתמש בתיאור: "לא כזאת שמסובבים את הראש אחריה "
המבקרת הקשתה ושאלה למה? למה הייתי צריך להשתמש בתיאור: "לא כזאת שמסובבים את הראש אחריה "
יכולתי לענות שרציתי להראות, שפורצת דרך לא צריכה להיות בעלת מראה יוצא דופן, או כריזמה מתפרצת.
יכולתי לענות שרציתי להראות, שפורצת דרך לא צריכה להיות בעלת מראה יוצא דופן, או כריזמה מתפרצת.
במקום תשובה אני נותן לכם את המשך הסיפור....
במקום תשובה אני נותן לכם את המשך הסיפור....
כמו שסיפור מתאר מציאות, לפעמים מציאות נוצרת על ידי סיפור.
כמו שסיפור מתאר מציאות, לפעמים מציאות נוצרת על ידי סיפור.
הסתובבתי כטווס במעליות הבניין, בלובי ובחצר, גאה בפענוח של הופעת הקטנוע. מספר לכל דורש את הסיפור. התברר שמישהו תלה (ולא לבקשתי אבל כן לשמחתי) את הפוסט על לוח המודעות של הבניין.
הסתובבתי כטווס במעליות הבניין, בלובי ובחצר, גאה בפענוח של הופעת הקטנוע. מספר לכל דורש את הסיפור. התברר שמישהו תלה (ולא לבקשתי אבל כן לשמחתי) את הפוסט על לוח המודעות של הבניין.
יום אחד יצא שנסעתי במעלית עם הרווק המתבגר. לגשר על הקרבה הלא אינטימית, אני שואל אותו אם שמע על פתרון תעלומת הקטנוע.
יום אחד יצא שנסעתי במעלית עם הרווק המתבגר. לגשר על הקרבה הלא אינטימית, אני שואל אותו אם שמע על פתרון תעלומת הקטנוע.
הוא משתהה, כאילו חושב אם לענות. לא כל כך מתאים למעליות המהירות של היום. הוא עוד משתהה והמעלית הגיע לקומה שלי. אני מתחיל לצאת והוא אחרי.
הוא משתהה, כאילו חושב אם לענות. לא כל כך מתאים למעליות המהירות של היום. הוא עוד משתהה והמעלית הגיע לקומה שלי. אני מתחיל לצאת והוא אחרי.
למה? פגעתי בו?
למה? פגעתי בו?
"חכה רגע!" הוא אומר כשאנחנו כבר בחדר המדרגות והמעלית נסגרת.
"חכה רגע!" הוא אומר כשאנחנו כבר בחדר המדרגות והמעלית נסגרת.
"הפוסט שלך דווקא מצא חן בעיני" בוחן את תגובתי וממשיך: "כל כך הסתקרנתי לראות את הגברת, אז יום אחד כשראיתי את הקטנוע בחניה, נשארתי באוטו, התעסקתי בטלפון, אפילו קראתי שני מאמרים בענייני עבודה שאני דוחה כבר חודשיים"
"הפוסט שלך דווקא מצא חן בעיני" בוחן את תגובתי וממשיך: "כל כך הסתקרנתי לראות את הגברת, אז יום אחד כשראיתי את הקטנוע בחניה, נשארתי באוטו, התעסקתי בטלפון, אפילו קראתי שני מאמרים בענייני עבודה שאני דוחה כבר חודשיים"
לוקח אוויר, ניכר עליו שהוא מתרגש, ממשיך: "אז היא הופיעה!"
לוקח אוויר, ניכר עליו שהוא מתרגש, ממשיך: "אז היא הופיעה!"
שוב לוקח אויר וממשיך: "יצאתי מהאוטו, התקרבתי אליה ואמרתי לה, שפעם ראשונה שאני פוגש גיבורה ספרותית. היא חייכה, מתברר שהפוסט הגיע גם אליה"
שוב לוקח אויר וממשיך: "יצאתי מהאוטו, התקרבתי אליה ואמרתי לה, שפעם ראשונה שאני פוגש גיבורה ספרותית. היא חייכה, מתברר שהפוסט הגיע גם אליה"
הוא מחייך אלי בסיפוק.
הוא מחייך אלי בסיפוק.
עכשיו תורי, אני מחכה לעוד : "רגע, זה לא סוף הסיפור?"
עכשיו תורי, אני מחכה לעוד : "רגע, זה לא סוף הסיפור?"
הוא מזדקף, מתמלא ואומר לא בלי גאווה: "אני עדיין נהנה לחכות לה, להסתובב אליה ולשוחח אתה"
הוא מזדקף, מתמלא ואומר לא בלי גאווה: "אני עדיין נהנה לחכות לה, להסתובב אליה ולשוחח אתה"
הבנתי!
הבנתי!
תגידו, זו נחשבת התנצלות?
תגידו, זו נחשבת התנצלות?