תחילתה של ידידות... יוסף

אסתר נתקלה בשם של יוסף תוך כדי טיול בקצה השכונה. ה"משרד" של יוסף עבר הסבה ממחסן עשוי עץ בחצר של בית חד קומתי, יוסף "חוקר השחיתויות" התבדח פעם ואמר שפעם שיהיה לו זמן, הוא יבדוק איך המבנה של ה"משרד" נולד ואיך שרד את נפתולי האדמיניסטרציה העירונית.

כשאסתר התדפקה על דלת המשרד, יוסף לא הבין מה זה הרעש הזה, כשפתח את הדלת וראה אישה מהישוב עם מטפחת ראש, חשב, עלו עלי, הגיעו מהעירייה לברר מה עם הארנונה.

אסתר ספק שאלה, ספק הביעה תמיהה: "אתה הבלש?"

יוסף, הבין בשמחה שהיא לא מהעירייה. אמר "כן" תוך כדי תנועת ראש מתנצלת. כן, הוא קרא את ההבעה שלה, הוא בהחלט מבין אותה, גם הוא רצה להיות יותר גבוה, יפה, אתלטי ומרשים.

יוסף, בשנות השלושים, נמוך קומה, ערני, מתנהל באטיות, בדרך כלל במצב קליטה, מתעניין ומסביר פנים.

יוסף, יצא מהצריף, הסתכל ימינה ושמאלה והזמין את אסתר פנימה, פינה את אחד הכיסאות. אסתר נכנסה בהיסוס, לא בדיוק משרד מזמין.

אסתר לא התאפקה: "אתה מאוורר פה לפעמים?"

יוסף, פתח את החלון היחיד.

תוך כדי שהוא מתיישב, יוסף סגר בהסתר את החלון במחשב, כדי שאסתר לא תשים לב שהוא בעיצומו של משחק סוליטר. ובראש עוברת לו המחשבה "הלכה הסטטיסטיקה".

"שלום גבירתי, מה מביא אותך אלי?"

אסתר, עוד בוחנת, וחושבת איך לפתוח. בדיעבד, אחרי שנים, היא תחזור לרגע הזה, ותיזכר שאז בפעם הראשונה היו לה ספקות, אולי בגלל ה"משרד" המוזר, אולי בגלל יוסף.

מישירה מבט ליוסף: "אני גרה בשכונה, יש לי עסק של ציפורניים, הסרת שיערות ועוד עיסוקים".

יוסף מהנהן.

אסתר מרגישה שהיא מתקדמת יותר מידי מהר.

פונה ליוסף: "ספר לי על עצמך"

יוסף מסתכל על אסתר, הוא לא פגש אותה בעבר ואולי לא יפגוש אותה בעתיד. כמו תמיד, הוא מספר את האמת.

"אני פרנואיד מאובחן" מסתכל על אסתר.

אסתר נשארת נינוחה.

"את יודעת מה זה אומר?"

אסתר מסתכלת עליו: "ראיתי את נפלאות התבונה"

יוסף מרוצה: "אני קצת פחות פרנואיד והרבה פחות גאון"

אסתר מחייכת.

יוסף ממשיך: "כשראיתי אותך, חשבתי שבאת לכתוב לי איזה דו"ח. בכל אופן הדרך שלי להתמודד, הייתה, שבכול פעם שמופיעה איזה חרדה ספציפית, לחקור אותה ולראות איך אני יכול לזהות אותה בעתיד"

אסתר מתעניינת.

יוסף ממשיך: "יצא שפיתחתי טכניקות, לתהות על קנקנם של אנשים, לעקוב אחר אנשים, לאסוף מידע, כך במשך הזמן נעשיתי קצת פחות פרנואיד וקצת יותר בלש.

אסתר שואלת: "וחושף שחיתויות?"

יוסף מחייך: "זו אמירה יותר שיווקית"

"ויש לך הצלחות?"

יוסף: "אני לא חושף לקוחות, אבל גם לא לוקח כסף מלקוח לא מרוצה"

אסתר, נעה קצת באי נוחות, על הכיסא, היא הייתה מרגישה הרבה יותר טוב, לו יוסף היה נכנס אליה ליעוץ.

החליטה!

היא לא באה לפה יותר.

"תשמע , את הפגישה הבאה נעשה אצלי!"

יוסף מסכים.

אסתר מספרת ליוסף את הסיפור. מספרת על עסקי הייעוץ, על הקריאה בקפה, על המעמד, על הפגיעה ועל העלבון.

ומסיימת בכעס: " הדנציגר הזה, אף אחד לא יודע מה השם הפרטי שלו, מי יודע למה ברח מבני-ברק? למה נחת דווקא פה ? אני רוצה לפוצץ את הבועה הזאת!"

יוסף מהנהן. הוא לא מרוצה מהמקרה, הוא מזהה כאן משהו פחות רציונלי. ובכלל האישיות של אסתר מעניינת אותו יותר מהדנציגר הזה.

בכל אופן יוסף עובר לשלב הבא, סנכרון ציפיות.

מישיר מבט לאסתר: "מה תחשב אצלך הצלחה של העבודה?"

אסתר משתהה. מעניין שאין לה תשובה מוכנה, ובראש עובר לה "היוסף הזה, אולי פראנואיד אבל יודע לשאול".

עונה בלי לחשוב: "את כל האמת"

יוסף ממשיך: "ואם האמת לא תספק אותך?"

אסתר: "היא תספק, בניתי קריירה על אינטואיציה, אני בטוחה שהיא תספק!"

אסתר ממשיכה: "תראה את המשפחה, חצי חרדים, חצי שום דבר, כאילו מישהו שרצה לשלבם בקהילה עשה עבודה לא טובה, בנה להם רקע לא מתאים, בחיים אין משפחות כאלה"

יוסף ידע שיש משפחות כאלה.

יוסף המשיך: "בכל אופן, אם הלכלוך שגרם להם לעזוב את בני-ברק, יהיה קטן. סוג של סכסוך שכנים מיותר ללא רעים וטובים, ריב של ילדים עם משפחת הגביר הלא נכון או ענייני כבוד המשפחה שבחברה לא חרדית בכלל לא נחשבים לחטא"

אסתר: "יהיה יותר !"

אסתר, אוהבת את האסרטיביות שפתאום יצאה מיוסף.

וממשיכה: "יש לי אינטואיציה ואני מאמינה שיימצא לכלוך והרבה, אבל לצורך ההסכם בינינו, האמת גם ללא ממצאים מדהימים תחשב להצלחה"

יוסף מרוצה.

עסקת הבילוש עומדת לצאת לפועל. במקביל נפתח אולי פתח לאסתר שתמצא את האמת בתוכה.

יוסף מבין שצריך לצאת לבני ברק, לנסות להתערבב עם האנשים ברחובות, בתקווה להצליח לפתח שיחה שאולי תעלה מידע רלבנטי, מה שנקרא בפי המקומיים "חאפן א שמועס".

יוסף יודע שהוא חייב לקבוע מסגרת זמן. כך הוא מיצר מוטיבציה. מסתכל על אסתר וחושב. מצד אחד הוא לא רוצה ליצר ציפיות שאולי לא יעמוד בהם, מצד שני, הוא יודע שללא לוח זמנים, הרבה לא יקרה.

"שבועיים!" נפלט לו, "נפגש בעוד שבועיים !"

אסתר, מבינה דבר או שניים באנשים, היא מחליטה עבור שניהם: "ביום חמישי בעוד שבוע, בשבע בערב אתה אצלי, תבוא רעב"

יוסף לא מתווכח גם הוא רוצה לדעת: "מי זה הדנציגר הזה?"