ניתוח צילום

בתמונה כמו בכל עבודותיו של ג'ון ניתן לראות כיצד הוא מחייה תמונה ישנה בעזרת גלויה, וכך התמונה מקבלת משמעות חדשה לגמרי. התמונה המקורית היא בצבעי שחור לבן, מה שמעיד על תצלום מתקופה קדומה יותר. הצבעים בקולאז מתאימים מבחינה ויזואלית ונראים כאילו נועדו להיות יחדיו, התמונה אינה מגורענת ואף חדה. עוד סיבה ששתי התמונות מתמזגות בצורה כה נוחה לעין, היא מכיוון ששתיהן מצולמות מזווית גובה העיניים וכך כל הרעיון נראה לנו הרבה יותר "טבעי". הדבר בעיקרי והקובע ביותר בתמונה ובכל עבודותיו של סטזיקר הינה הקומפוזיציה מן הסתם, כאן הגלויה ממוקמת ממש במרכז התמונה ובזכות מיקומה מחייה את התמונה המקורית מחדש.

גם בתמונה זו של סטזיקר נבחין במאפייניו המרכזיים, התמונה המקורית צולמה בשחור לבן, עליה הודבקה גלויה, הפעם צבעונית כנראה מכיוון שהתמונה המקורית משדרת את רגש השמחה ולכן בחר להמשיך ולבטא את זה בעזרת צבעוניות, גם פה הקומפוזיציה היא האלמנט המרכזי בתמונה אשר קובע את המילה האחרונה. התמונה והגלויה שתיהן חדות במיוחד ואינן גרעיניות. בתמונה המקורית (שחור לבן) מאחורי הדמות הימנית ישנו צל רך שמצביע לנו על תאורת סטודיו מצד שמאל הקדמי. בנוסף, ניתן להבחין שהתמונה המקורית הינה תמונת סטודיו מבויימת, בעוד הגלויה הנה תמונת טבע שלא ניתנת לבימוי.

בתמונה האחרונה של האמן ג'ון סטזיקר שאנתח הינה תוצר סופי של קולאז בין תמונה ישנה בשחור לבן (כנראה פורטרט של אישה) שעליה מונת גלויה של כביש בין שני הרים. לדעתי מחוץ לאלמנטיים העיצוביים של התמונה ג'ון ניסה להביע כאן מחאה מסויימת על תפיסת הנשים באותם ימים, שהאישה היא דבר חלול ושאין דבר במוחה וכך הציג בעצם גלויה שעיקרה הוא שמיים ו"חור" בתמונה. באשר לאלמנטיים, גם הגלויה וגם התמונה מצולמת בשחור לבן, אין צבעוניות כלל, שתיהן קפואות ואינן מגורענות. אי אפשר לדעת האם התמונה המקורית הנה סטודיו או חוץ או אפילו האם מבויימת או דקומנטרית.