אודות

הסיפור המלא

הסיפור של לא לפחד כלל מתחיל משני מסעות עצמאיים אליהם יצאתי בין 112 בתים של משפחות ישראליות מגוונות. אני זוכר את רצף החוויות. חגיגת ליל הסדר עם נכדות פלסטיניות-יהודיות לסבא וסבתא חרדים, ריקודים סוחפים במסיבה להט"בית עם זוג אמהות לסביות בתל אביב, ארוחת צהריים בבית משפחת אבו-סיאם בלקייה, מפגש טעון עם ברוך מרזל במרפסת ביתו, ראיונות אישיים עם פוליטיקאיות ופעילים חברתיים בזמן שאלו ישובים על כורסא בסלון הבית שלהם. ביקשתי, 112 פעמים, לפגוש את החברה הישראלית באופן בלתי אמצעי. ביקשתי לחוות את תושבי הבית, הפרטי והציבורי, במעין חוויה סימולטנית. לטעום מהמקלובה בביר-הדאג', לצלם את מפת ארץ ישראל השלמה בחברון, לטעום את האינג'רה של קסה ביפו, להקשיב לדברי מורה לאזרחות מוסלמית בשפרעם כשהיא מלמדת את הכרזת העצמאות, להביט בעיניהם של נוער המשפחות השכולות בגוש עציון; ובין כל אלו, להכריח את עצמי לפגוש את המשותף. החוויות היזומות האלו, אפשרו לי לבנות את הפאזל הישראלי מחדש ולגבש תפיסת עולם שמבקשת להכיל שונויות שמתקיימות בבית הלאומי שלי ומחוצה לו.

אך לצד החוויה המרגשת, חוויתי חוויות מורכבות. ישבתי לדייטים חוזרים ונשנים עם האתגרים שעומדים בפני החברה שבה אנחנו חיים. משפחות רבות העידו שהן מתקשות לתת אמון בציבורים אחרים, שהמגזר האחר מעכב "אותנו" בדרך להגשמת החזון המגזרי עימו המשפחה מזדהה. שאלתי את עצמי לא פעם, אם לנוכח משבר האמון ההדדי הקיים ביניהן, לא מוטב שיפגשו?. לא כדי להתחתן או להתפלל ביחד וגם לא כדי להתאים את מילות ההמנון לנרטיבים הסותרים. ממש לא. אלא כדי להכיר, לשאול, לשבור את החומות, לפרק את הפחד הדו-כיווני שמפריד בנינו ולדעת ולו מעט על החזון של המגזר האחר. הידיעה היא זו שיכולה לעזור לנו להגדיר מיהו ה'אחר' ומתוך כך להגדיר מי אנחנו, מה המשותף בנינו והאם ניתן לגשר על הפערים בנינו, תהומיים ככל שיהיו.

הבנתי שמסע אישי לא מספיק. כדי לאפשר לדור הצעיר לחוות את חווית המפגש הבלתי-אמצעי הלכה למעשה, יצרתי מספר פרויקטים לאורך הדרך: תכנית הנוער "חלונות לחברה הישראלית" בשיתוף עיריית ראשל"צ, תכנית "לא לפחד כלל" לסטודנטים.ות בשיתוף המחלקה למעורבות חברתית ואגודת הסטודנטים באונ' בן-גוריון, סדרת רשת בהשתתפות בוגרי התכניות, תכנית "לא מפחדים כלל" לבוגרי שירות צבאי/לאומי. 

זו השנה השמינית שאני יוצר תוכן מקורי עבור נוער וצעירים מהארץ והעולם. בכל מפגש שאני מייצר אני מבקש לספק לקהל הצצה מרתקת לשלל הזהויות המרכיבות את הקולקטיב הישראלי, ומאפשר למשתתף הסקרן והביקורתי לבנות את הפאזל הישראלי מחדש מתוך ראייה צעירה, עכשווית וביקורתית. אני עושה את זה דרך סיפורי מסעות אישיים בין 100 בתים של משפחות ישראליות מגוונות בהן ביקרתי בין השנים 2016-2017, דרך סיפורי מסעות של משתתפים בתכניות "לא לפחד כלל", וכן דרך הניסיון שאני רוכש בארגונים חברתיים ופוליטיים במגזר הציבורי ובחברה האזרחית. בכל הרצאה או סמינר אני מקפיד לקיים עם המשתתפים שיח אותנטי בו אנחנו מדברים על החברה בישראל כ"עלינו-היושבים בחדר", מעודד לחשיבה ביקורתית וחקר עצמי ומשתדל לספק זריקת מוטיבציה לרכישת ידע ערכי-פוליטי אודות המתרחש במחוזותינו.

  בשנתיים החולפות נחשף הנוער בישראל לאירועים רווי אלימות, גזענות ואנטישמיות כנגד מגוון אוכלוסיות בחברה בישראל. לכן אנחנו מוכרחים להביא יחד את השיח הערכי-פוליטי לקדמת הבמה ולהציב את ערכי הסובלנות, הפלורליזם והרב-תרבותיות במרכז. בשנת הלימודים הקרובה נימדד כולנו ביכולת להפוך חומה לקיר טיפוס, לשכן זהויות מגוונות בביתנו האחד וכן במסוגלות לייצר חיים משותפים ברוח "האמת והשלום אהבו", לפי סדר זה.

בברכת "לא לפחד כלל" ובהזמנה לעבוד יחד,

אביב