לא לפחד כלל היא יוזמה חברתית ליצירת חיים משותפים באמצעות מפגש בלתי-אמצעי עם ובין אוכלוסיות מגוונות בישראל
לא לפחד כלל היא יוזמה חברתית ליצירת חיים משותפים באמצעות מפגש בלתי-אמצעי עם ובין אוכלוסיות מגוונות בישראל
יומן מסע
גיליתי שאני בור וגזען.
לילה אחד עם קסה- אישה, ציונית, אקדמאית, אתיופית, אחות בכורה, בת 28- מיפו, טלטל את עולמי. "אפשר לשאול שאלה גזענית?", אמרתי לקסה, והנחתתי עליה את השאלה הכי נדושה בשיח הישראלי. ושוב "אפשר לשאול שאלה גזענית?", חיוך נבוך- ככה, עשרות פעמים לאורך המפגש שלנו. סביב השולחן, בסמוך למטבח, כשסלט ותפוחי אדמה וטחינה ומים צוננים מקבלים את פניי, גלשנו לשיחה של 4 וחצי שעות. למי יש זמן לזה במירוץ החיים? להביט לקסה ושותפיה לגרעין של השומר הצעיר בעיניים ולקבל כאפה כל כמה דקות כאילו אני לא חי כאן בכלל. למה קסה קוראת לי בור? איך זה מרגיש כבר לא להיות מיוחד ולא לקבל את תשומת הלב של כולם? למה אבא של קסה, שהנהיג כפר שלם במסע לישראל, לא נתפס כגיבור ציוני? איך היא משנה עולם ולמה היא לא מוכנה להתאבד על זה? למה הרגשתי צורך בכל פעם לומר "אגיד לך בכנות.."? איפה אבא של קסה היום? באמת צריך לסגור את כל העמותות בישראל אם אני מאמין שתפקידן הוא תפקידה של המדינה? איך ציבור של 2% בישראל משך את תשומת ליבי כאילו היה 20%? למה התשובה שעולה במוחכם היא צבע העור? אינג'רה זה באמת טעם נרכש? איך אינהלם ממערכת חדשות 'כאן' קשורה לכל הסיפור? אפשר עוד שיחת טלפון של אחרי?.
אבו מוחמד אבו סיאם.
בדואים בלקיה זה לא בדואים ברהט, זה לא ערביי הצפון ולא פלסטיני במשולש. לכל אחד מהם דרך משלו להגיד שלום. אבל בכל זאת, האווירה האותנטית הקבועה המתפזרת בסביבה בדואית- של הכנסת אורחים בלתי מתפשרת- היכרות כל 5 דקות עם בן משפחה אחר, ארוחות בלתי פוסקות מלאות בכל טוב ומאכל מלא באורז, בשר וכל טוב ששוב שכחתי את שמו (אבל מזל שאני זוכר שמכנים אותו 'ההפוך').. שמחתי בחיק הבדואים. איך זה לקום בבוקר כשמוחמד, מונדר, מהדי וביסאן הקטנה קופצים עליי ועל חוסאם? איך שוב משתמשים בשפה של הלב במקום בשפת הדיבור כדי לתקשר? למה רים לא יכולה להצטלם ומה מעמדה בבית ובקהילה? כמה עולה "לקנות אישה" ואיך זה מתנהל כיום? איך דווקא אצל הבדואים לא התנגדתי לחציל? למה חוסאם לא הולך להיות דוגמן? איך זה לפגוש ילד אחד בן 7 שעומד מולך אחרי שעה שהוא בהה בך ולוחש לך באוזן "אני יודע עברית!"? למה אני כל כך מתרגש כשאני פוגש את מה שכל כך שונה ממני? איזה תפקיד ממלאת האותנטיות במסע כזה? איך, למרות שלא התכוונתי, שוב יצאתי מתנשא? האם בדואי היה יוצא למסע כזה? ובדואית? אפשר לחזור שוב?.
לסביות או לא להיות.
כשתמר ועינב (במילרע ולא במילעל) שאלו אותי אם בחרתי בהן על 'תקן הלסביות', עניתי 'כן'. ברור שבחרתי בהן בגלל שהן לסביות, אבל ידעתי שכשאצא הן כבר לא יהיו רק לסביות. איך זה להיות במסיבת גייז? מה קורה לי בגוף כשאני רואה בחורה (שאולי נולדה כגבר) מפזזת על הרצפה בתנועות חושניות? איך זה בלילה מסיבה ובבוקר לוקחות את הילדים לגן? למה תמר ועינב מתעקשות לא לצלם את הילדים היפים בעולם? איך אני עם סיפורים על חוויות מיניות ופתיחות מינית שמובילה בריש גלי הקהילה הגאה? למה התעקשתי להכניס את דגל הגאווה לסלפי שלי ושל תמר? איך זה לשבת עם מנהלי ארגון ההסברה של קהילת הלהט"בית שנכנסים לבתי הספר של הילדים בישראל? איך זה שאנחנו לא מבינים שנבחרי הציבור מחליטים שלא להחליט כדי לא 'לצאת מהארון' ולחשוף את דעותיהם האמיתיות? למה אמונות לא מתורגמות למעשים וחקיקה? מה הרגשתי כשהייתי חלק מישיבה חשובה על אסטרטגיה ופנינו לאן בעולם הגאה? איך זה לצאת לערב עם 6 נשים לסביות שיכולות (בחלקן) להיות אמא שלי? מה יהיה עם זכויות הקהילה הגאה? והאם יש יותר רעש וצלצולים מאשר מציאות חדה וברורה?
מתוך יומן מסע
בהר ברכה יש ברכה.
במציאות שהיא הרבה יותר מ'רק מורכבת' המתקיימת בהר ברכה ניסיתי ולו לרגע להניח בצד את השיח הפוליטי ואת המתח המתקיים בין שני העמים החיים במרחב קרוב-רחוק. כשברקע שכם, מנסה שלומי להתייחס לאזורי הקודש היהודיים. ואני, עיניי נמשכות לכל מה ששמעתי עליו קודם- למחנות הפליטים, לחולצה של המתנחל המתפלל 'יהודי קונה רק מיהודי', לקולות הצפצופים מהרחובות הערביים ההומים. אני מבקש מעצמי בקול, בעוד שלומי עומד לצידי, להקשיב לסיפורים הקשורים לעולם הזהות האישי שלי, לארכיאולוגיה היהודית, לסיבה שחוגרים חגורה בעת תפילה לבורא עולם, או לזה שאני עדיין מטיל ספק בקיומו. איך זה ארוחה עם משפחת בדש? למה היה לי חשוב לחבוש כיפה ביום חול? למה לא התעקשתי לשפוט את עצמי על זה? ולמה התעניינתי כמעט בהכל למרות שהרבה מהדברים סותרים את עולמי?
לקוחות ושותפים
רשמים וביקורות
רות ברנד | מנהלת תחום העשרת ש"ש, התנועה הקיבוצית
הזמנו את אביב שאול למפגש שינשינים אזורי בירושלים של התנועה הקיבוצית. ההרצאה הייתה מעניינת, בגובה העיניים ומחוברת לשיח זהותי- ישראלי- חברתי שאנחנו מקיימים עם הקומונות שלנו לאורך השנה. מעבר לתוכן הטוב, התרשמנו מהיכולת של אביב לאפשר השתתפות פעילה לכל אורך ההרצאה תוך שהוא שומר על קשב גבוה במשך שעה וחצי. קבלנו תגובות מצויינות מהש״שנים שאמרו שהמפגש עם אביב היה המעניין והמעשיר ביותר מבין המפגשים השנתיים עם המרצים החיצוניים. נמשיך עם "לא לפחד כלל" גם בשנים הבאות
טליה אפיק-גרוסמן | מפמ"ר מחשבת ישראל, משרד החינוך
במסגרת יום עיון ארצי אביב הצליח לסחוף 150 תלמידים בסיפור המיוחד שלו, באופן העברת הדברים, במצגת המושקעת ובעיקר בתקשורת ובכנות שלו אל מול קהל התלמידים. ההרצאה היתה מרגשת, מעוררת השראה, מצחיקה לפרקים ועצובה לפרקים, ובעיקר מאפשרת ארוחת טעימות ישראלית, תוך עיסוק בשאלה "איזו חברה אנו רוצים ליצור כאן?". מידי שנה מציינים התלמידים שמשבצת "לא לפחד כלל" היא הפעילות המוצלחת ביותר במהלך היום. ההשפעה המצטברת של אביב לא תסולא בפז ומבחינתנו ההרצאה הנה משבצת חובה לכל מי שעוסק בחינוך - המחנך והמתחנך כאחד.
ירין רבן | הארץ
השיחה עם אביב שאול היא צו השעה בישראל. כל כך התרגלנו לשבטים מופרדים, מערכות חינוך מופרדות וחיים מופרדים, שאנחנו כבר לא מערערים על החלוקות המוחלטות, ובעיקר לא נפגשים זה עם זו. הישראליוּת תוכל להשתקם מהשסעים ומהפילוגים שמאפיינים אותה לא על-ידי טשטוש עמדות ומציאת המכנה המשותף הרחב ביותר, ולא על ידי התמקדות בהבדלים העמוקים בינינו. הדרך היחידה ליצור ישראליוּת בריאה ומצמיחה היא להכיר את מי שסביבנו. בשיחה מאלפת, מרגשת ומעוררת השראה מספר אביב על הדרך שהוא עשה ברחבי החברה בישראל, ומתוך הומור וכנות נפלאים הוא עושה לשומעים ולשומעות חשק תמים ופשוט - לצאת, להיפגש ולהכיר.
ורד אסף | מנהלת יחידת הנוער ירוחם
כמידי שנה אנחנו מזמינות את "לא לפחד כלל" אלינו למשבצת תוכן מיוחדת, מלאה בתובנות, משאירה טעם של עוד. אביב מגולל את סיפורה של החברה הישראלית, נותן צוהר למקומות וחווית שרובנו לא נחווה. סיפוריו של אביב שזורים ל-90 דקות שגורמות לגלגלי המוח לעבוד שעות נוספות ולדרכי הלב לרצות להיפש זה עם זה. כך נמצא את המכנה המשותף, ונרבה בו
ענת מור | רכזת שכבה, תיכון גלילי, כפר-סבא
זו השנה השנייה ששכבת י״ב חוזרת משבוע מסע ייחודי בחברה הישראלית בהובלת מיזם "לא לפחד כלל". המסע נבנה לאור מוטו ביה״ס: ״כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך״ ולאור ערכי הליבה של ביה"ס. היום הראשון עסק ב"סולידריות חברתית" במסגרתו ערכנו מפגשים בלתי אמצעיים עם משפחות החטופים וקיימנו לצידם פעילויות הזדהות ומחאה. ביום השני הובילו התלמידים תחנות הדרכה בסימן סיפורי "גבורה אזרחית ישראלית" וביום השלישי התפצלה השכבה ל-10 מפגשי "בתים מבפנים" בירוחם והסביבה. המסע המצוין בהובלת אביב שאול העלה שאלות על מכנה משותף בחברה הישראלית, על פערים שאינם ניתנים לגישור, על היכולת לחוש אמתפיה לכאבו של האחר ועל איך עושים דיאלוג משמעותי בחברה מקוטבת. מומלץ בחום!
סמדר חדד | מנהלת תיכון קוגל, חולון
הסמינר של מיזם "לא לפחד כלל" הוא חוויה מעשירה וחשובה שתורמת רבות להבנת המגוון החברתי בישראל ולקידום חיים משותפים בין קהילות שונות. דרך 12 מפגשים ישירים עם משפחות מקהילות שונות, לאחר הרצאת השראה משובחת, התלמידים הצליחו להבין את משמעות המפגש האישי והבלתי אמצעי עם קהילות שונות – דתיות, חילוניות, חרדיות, ערביות, גאות ועוד. "לא לפחד כלל" מספק הזדמנות יוצאת דופן לחינוך ערכי, המעודד סובלנות, הבנה וכבוד הדדי, ומכין את התלמידים לעתיד שבו המפגש עם קהילות שונות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בישראל.
אליזה גדישה | רכזת מגמה, ממלכתי דתי תמר אריאל, נתניה
אביב הוזמן להרצות בפני תלמידי מדעי החברה, ולמרות שמדובר בבחור צעיר, התלמידים היו מרותקים לכל אורך ההרצאה. היכולת של אביב לגרום לתלמידים לזנוח דעות קדומות ולהבין שאין טוב ממראה עיניים ובחינת כל אדם לגופו – היא יכולת שלא תסולא בפז. בתום ההרצאה התלמידים פרגנו והעלו בעיקר את זרעי הספק והשינוי שנזרעו אצלם בעקבות החשיפה למסע המופלא של אביב. צוות המגמה ממליצים בחום!".
אביב צמח | רכז אזרחות, תיכון התיישבותי מבואות עירון
אביב שאול היה אצלנו בהרצאה במסגרת יום סמינר כחלק מלימודי אזרחות לשכבת י״ב בנושא ״אתגר החיים המשותפים״. ההרצאה הייתה מרתקת ורלוונטית מאוד לקבוצות השונות בחברה וליחסים ביניהן, ודרך ההסתכלות הייחודית של המרצה על השסעים ועל אפשרויות האיחוי הייתה מרעננת ומקורית. מומלץ מאוד
דור לוי | רכז תכנית דילר ישראל
ההרצאה של אביב שאול היא אבן דרך בשנה שלנו בדילר. אחרי העיסוק בזהות יהודית ובתיקון עולם, מידי שנה מגיע אביב כדי לפתוח עוד דלת על החברה שבה אנחנו חיים. כמלווה קבוצות אני מחפש לייצר לחניכים שלי הזדמנויות פוקחות עיניים, כאלו שישברו מוסכמות ויגלו נרטיבים חדשים על סוגיות חברתיות וזהויות בחברה הישראלית. ההרצאה של אביב היא הזדמנות כזו היות והיא מאפשרת למשתתפים לשאול את עצמם שאלות על הקשר בין ה"אני" ל"חברה", על השסעים שבתוכנו ועל גיוון כנכס. כדי להרבות אור ותקווה, אני ממליץ על אביב שישכנע גם אתכם שפשוט אפשר אחרת
עיתון מעורב - טור דעה
עיתון אבג - תכנית הסטודנטים
שאלתי את עצמי לא פעם אם לנוכח משבר האמון ההדדי הקיים ביניהם, לא מוטב שיפגשו? לא כדי להתחתן יחד, לא כדי ליצור תפילה משותפת ולא כדי להתאים את מילות ההמנון לנרטיבים הסותרים. אלא כדי להכיר, לשאול, לשבור את החומות, לפרק את הפחד הדו-כיווני שמפריד בנינו ולדעת ולו מעט על החזון של המגזר האחר.
מתוך יומן מסע "לא לפחד כלל", מרץ 2016