רקע תאורטי
העבודה עוסקת בניסיון להבין את הנפש באופן ויזואלי.
פרק א. מהי מטאפורה
המטאפורה, אחד מסוגי הלשון הציורית, היא ביטוי לשוני, אשר בו תכונות של דבר מתחום אחד מושאלות ומועברות לדבר מתחום אחר. במלים אחרות: מטאפורה היא ביטוי המערב באמצעות השפה בין תחומים שונים של המציאות.
המטאפורה היא תוצר של הלשון. אך האם גם בציור או בצילום אפשר ליצור מטאפורות? למעשה, עצם הדיבור על מטאפורה בציור הוא סוג של מטאפורה. אבל בציור הסוריאליסטי למשל קיימות הכלאות צורניות בין דברים מתחומי מציאות שונים באופן המאפשר לראות בהן סוג של מטאפורות. [1]
פרק ב. מונחים מרכזיים בנפש האדם
המודל המבני הוא מודל אשר ניסח זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, בניסיונו להמשיג את מבנה הנפש האנושית. המודל המבני, בניגוד למודל הטופוגרפי שקדם לו, אינו מתאר את הנפש במונחים של אזורים או שכבות טופוגרפיים (מודע, לא מודע וסמוך למודע) אלא במונחים של רשויות נפשיות נפרדות הנמצאות במאבק תמידי על השליטה בנפש והתנהגות האדם:
איד/ סתמי (Id): האיד הוא חלק נפשי מולד המכיל אינסטינקטים ודחפים ראשוניים. הוא בלתי מאורגן, פועל ע"פ עקרון העונג ועיקרון ההימנעות מכאב ומכוון לסיפוק צרכים בלבד.
אגו/ אני (Ego): האגו מתפתח עם התפתחות התינוק ודרך הכוונת ההורים. הוא פועל ע"פ עקרון המציאות ושימור העצמי, ע"י הדחקה וויסות של האימפולסים שבאיד, בכדי לאפשר לאדם לשמור על בטחונו ולחיות בהרמוניה יחסית עם בני אדם אחרים. אחד מתפקידיו המשמעותיים של האגו הוא יצירת איזון בין דרישות האיד, דרישות הסופר אגו ודרישות המציאות.
סופר אגו/ אני עליון (Superego): את הסופר אגו ניתן לתאר כ"מצפון": מערכת מוסרית הנבנית מהפנמת הדמויות ההוריות והעמדות הערכיות שהנחילו לילד בצעירותו. [2]
פרק ג. התבוננות בנפש האדם וברגשות באמצעות צילום ואמנות
גיל ההתבגרות מאופיין בקונפליקט בין גיבוש זהות לעומת בלבול זהות. זו תקופה בה עיצוב הזהות מהווה מטלה נורמטיבית מרכזית, ועל המתבגר למצוא תשובה לשאלה "מי אני", לקבל את מיניותו, לפתח מחויבות לערכים ולאמונות, לגבש השקפת עולם וליצור אוריינטציה לעתיד. מכאן ניתן להבין את הרגישות והפגיעות של מתבגרים, אך גם את הפוטנציאל הרב לצמיחה ולהתפתחות.
לצילום יש יתרון משמעותי עבור מתבגרים מפני שהוא נחשב כלי "לא ילדותי", נגיש, מגרה ונוח לשימוש. ניתן באמצעותו לעקוף הגנות, ליצור תקשורת לא מילולית ולהגיע למשוב מעורר. המתבגר השואף לפתח תחושה יציבה של "זהות אני" משתמש בצילום, אשר מעביר את נקודת המבט הייחודית של הפרט על המציאות הסובבת אותו ומשקף את מצבו הרגשי. [3]
האמנויות מספקות לאדם חלק מן האמצעים הנחוצים לו לארגון העצמי והאישיות, כאשר האמנויות התוכניות (ספרות, שירה, תיאטרון, ציור ייצוגי) מספקות בעיקר את טווח ההתנסויות הדרושות, בעוד שהאמנויות הצורניות (מוסיקה, בלט, ארכיטקטורה, אורנמנטציה, ציור מופשט) מספקות את התוכניות הארגוניות [4]
במרוצת הדורות, בתרבות המערבית, פילוסופים, ואמנים הוקסמו מהדרך בה עובד המוח. הם ניסו לתרגם זאת לתוך מודלים חזותיים המסוגלים לספק הפניות מוחשיות למושגים מופשטים.
מטאפורות אלה מספקות התייחסות מוחשית לביטוי פונקציות קוגניטיביות כגון, מחשבה, זיכרון, תודעה, רגשות ורגשות. [5]
מאפשר הצילום דרך מורכבת, הכוללת תהליכים מודעים, להבעת רעיונות ורגשות, ומהווה אמצעי תקשורת השלכתי-סימבולי.
על אף שכל הצלמים יוצרים מוצר ויזואלי בר קיימא על ידי מיזוג בין מניעים לא מודעים לבין תפקודי אגו, ישנו שוני בין הצלמים הן בתפקודי האגו המשתתפים בתהליך, והן בתחומי העניין שלהם. צלמים מסויימים מתעניינים בתוכן כזה או אחר, אחדים שמים דגש על הסגנון האומנותי בו התוכן נוגע ואחרים מתענגים על הדיוק והשליטה שבמרכיבים הטכניים. כמו כן, חלק מהצלמים מנסים לייצר תצלום המייצג את המציאות כמעט כהעתק, בעוד חלק אחר מנסה להשתמש במציאות לייצור תמונה אבסטרקטית. [6]
התכנים הופיעים בתצלומים יכולים להוות ניסיון לשקף את המציאות כפי שהיא או לחלופין לנסות לייצר מראה אבסטראקטי. לכל המצלמים יש מטרה משותפת אחת: יצירת מוצר ויזואלי קבוע, מטרה המערבת את ה"אני" כולו, על מניעיו הלא מודעים והמודעים. [6]
[1] https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10467
[3] התבוננות אינטימית העצמת מתבגרים בסיכון באמצעות צילום דיגיטלי" , ענבר סהר"
"התהליכים הנורמליים לתחזוקת תחושת העצמי: האמנות", פנחס נוי (ירושלים) [4]
[5] Seeing the mind: considerations on visual metaphors of the mind in Western thought (16th–18th centuries) ,Caterina Albano
הצילום כחוויה נפשית, לימור קריגל [6]