הכאב נועד לשמור עלינו, ובדרך כלל יש לו תפקיד שימושי.
הכאב מודיע לנו שאנו מחזיקים חפץ חם, ועלולים לקבל כוויה.
הכאב אומר לנו לעזוב את החפץ החם.
הכאב מסמן לנו כשבגוף יש חיידק או וירוס, או דלקת.
הכאב אומר לנו: עכשיו צריך לנוח. עכשיו צריך ללכת לרופא. עכשיו צריך לקחת תרופה. עכשיו צריך לטפל בעצמך.
כשאנו נופלים ומקבלים מכה, הכאב מודיע לנו איפה נפגענו ועוזר לנו להתייחס לאזור הפצוע.
הכאב מושך תשומת לב כדי שנטפל באזור הפגוע. הכאב גם מסמן לגוף- להיכן לשלוח את גורמי הריפוי.
הכאב אומר לנו לשים לב, להפנות מבט, לראות אם נפצענו. הכאב אומר לנו לשלוח את היד- לבדוק אם הכל כשורה.
הכאב גם נחרט לנו בזכרון, ויעזור לנו להמנע מסכנות דומות בעתיד.
תחושת הכאב היא תחושה שימושית. חיונית!
כאב גופני משפיע על הרגשות והמחשבות שלנו כצורך השרדותי.
כאב מטבעו מעורר תחושת סבל, ומתריע על סכנה.
אבל לא תמיד.
לפעמים ישנו כאב שלא מעיד על סכנה. לפעמים מדובר בכאב שלא צריך ״לעשות אתו משהו״. לפעמים יש כאב שמציק.
כבר לא צריך אותו. טיפלנו בבעיה, לקחנו משככי כאבים, הדלקת חלפה, הפציעה מחלימה. ועדיין כואב.
אז יש גם כאב שלא לצורך, הכאב שנשאר אחרי שעשינו כל מה שצריך לעשות.
כאב כזה יכול לעורר סבל מיוחד. סבל מיותר.
ואז מה עושים? הרי משככי הכאבים עוזרים רק במידה מסויימת. או שמסיבות שונות אי אפשר, או לא כדאי לקחת אותם לאורך זמן.
במקרים כאלה טיפול פסיכולוגי יכול לעזור.
טיפול פסיכולוגי רפואי יכול להשפיע על האופן בו אנו מתייחסים לכאב, ולשפר את איך שאנו מתייחסים לעצמנו כשכואב לנו.
טיפול פסיכולוגי מבוסס ראיות יכול גם לשנות את האופן בו הגוף מגיב לכאב - ולהפחית את הסבל הנגרם כתוצאה מהכאב.
ואם הכאב מעורר פחות סבל - אז אולי בעצם פחות כואב?
כמה גורמים יכולים להשפיע על איך שהכאב נתפס.
כאב יכול להתפס בצורה שונה בתלוי בגורם לכאב:
אם הכאב הוא בגלל מחלה, סביר שיעורר רגשות לא נעימים. וכנראה כאב שמקורו בשפעת יתפס אחרת מכאב שמקורו במחלת הסרטן, או מטיפולים כואבים, או מפציעה חדשה.
לפעמים אנחנו מרגישים כאב שלא מעורר תחושת סכנה- למשל כאב שרירים תוך כדי אימון כושר. במקרה כזה כאב מרמז על התקדמות (קבוצת שרירים מסויימת כואבת- אז השריר הנכון עובד כרגע ומתחזק).
כאב יכול להתפס בצורה שונה בתלוי בהקשר בו אנו חווים את הכאב.
אותו כאב יכול להתפס בצורות שונות ברגעים שונים בחיים:
כל אחד חובט לפעמים את הבוהן ברגל של שולחן. כשזה קורה לנו כשהעניינים בסך הכל בסדר זה אולי כואב, אבל אחרי רגע זה יכול להיות אפילו מצחיק - כשמנתרים על רגל אחת בדרך לספה.
אותה מכה בדיוק, ביום פחות טוב, או כשאנחנו מאד מודאגים, או מאד ממהרים - יכולה לכאוב פי כמה, ולעורר מחשבות כואבות ולא נעימות כמו ״זה הדבר האחרון שצריך היה לקרות עכשיו״ , או ״למה זה צריך היה לקרות דווקא לי?״.
אם הגוף שלנו כבר היה מלא בכאב ממשי, יכול להיות שהכאב הקטן הזה הוא בדיוק ״הקש ששבר את גב הגמל״.
אם הגוף שלנו מרגיש בסך הכל בטוב, יש לכאב הזה מקום, והוא נתפס כפחות נורא.
כפית של דיו תצבע בקלות בכוס מים.
אותה כפית כמעט ולא תשנה את הצבע של בריכת שחיה.
של הים.
כשאנו מתייחסים לכאב גופני בטיפול פסיכולוגי, אנחנו לא מנסים להשפיע על כפית הדיו (הכאב). אנו מנסים להגדיל את היכולת שלנו לשאת את הכאב.
בטיפול פסיכולוגי מלמדים את המוח והגוף להתייחס אחרת לכאב. חוקרים את המקור לכאב, את האופן הייחודי בו אנו מגיבים לכאבים, ולכאב הייחודי שמופיע עכשיו. זה רלוונטי לכאב שנובע מפציעה, לתסמונות כאב כגון פיברומיאלגיה, לכאב שנובע מטיפולים אונקולוגיים, ולכאבים הנובעים ממצבים רפואיים אחרים כגון תסמונת מעי רגיז, פגיעות עצביות, מצבים פוסט-ויראליים כגון קורונה משתרכת ועוד.
שיטת הטיפול יכולה להיות מבוססת קשיבות (מיינדפולנס), שיטות הקשורות בשינוי והתאמה של אורחות חיים, CBT, ACT ועוד, בתלוי בצרכי המטופל ובמאפייני הכאב.