אהוד מנור, חתן פרס ישראל לזמר העברי ומבכירי הפזמונאים בארץ, הלך מאיתנו בטרם עת והוא בן 64 בלבד. אהוד מנור היה יוצר מגוון ופורה. בדברי ההספד שלה אמרה שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת כי הוא "העשיר אותנו במאות שירים ותרגומים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהזהות הישראלית."
אהוד מנור מעולם לא רצה להיות "שליח ציבור". בשירתו אין בדרך כלל מקום לנוסח ""אנחנו" לפי תפיסתו אין פזמונאי יכול לדבר אלא בשם עצמו. ואכן, הוא הביא לזמר העברי את קולו הפרטי, קול אינטימי, חושפני ורגיש, אך באורח פלא הפכה שירת היחיד שלו לשירת רבים. התברר לו שזעקת הכאב שלו בשיר "אחי הצעיר יהודה" היא זעקתם של רבים על נפילת יקיריהם. התברר לו גם שרבים עורגים אל ימי ילדותם בחולות או בפרדסים, כפי שתיאר בשיר "ימי בנימינה"
בשנת תשמ"ח, שנת היובל למדינת ישראל הוענק לאהוד מנור פרס ישראל
עשייתו רבת ההיקף באה לידי ביטוי לא רק בכתיבת שירים מקוריים אלא גם בתרגום של שירים ומחזות מאנגלית ומצרפתית. כמו כן ערך והגיש תוכניות מוסיקה וראיונות ברדיו ובטלוויזיה הישראלית.
בתכוניותיו נתן במה ליוצרים צעירים וחדשים ובכך השפיע על התרבות הישראלית היוצרת העכשווית.
אהוד מנור ניחן ביכולת נתינה עצומה שתמיד נעשתה בחן. כל מי שפנה אליו נתקבל בזרועות פת בחום ובאהבה. הוא הר לשתף פעולה עם אמנים ומלחינים רבים בזמר הישראלי. בדרך כלל כתב את המילים בעקבות המנגינה, באומרו:"מנגינה המדברת אל לבי מעניקה לי, על אף התבנית והמשקל שהיא מכתיבה ותוחמת,
שחרור שאיני חש דוגמתו שעה שאני כותב מילים בטרם מנגינה."
בסיום דבריה לזכרו, אמרה שרת החינוך, התרבות והספורט: "לא ניתן אפילו להעלות על הדעת כמה היה עולמנו דל, אלמלא התהלך בינינו וכתב לנו עוד ועוד. הלב הרחב הזה, שנתן לעם ישראל כל כך הרבה, נדם ולא נותר אלא חלל עצום וגעגוע לילד מבנימינה שזוהרו נגע בנו. יהי זכרו ברוך."