השוואה בין משלים

שני חמורים עקשנים - דליה לזר

אֵי – שָׁם בְּחָצֵר נִדַחַת

נִצָבוֹת שְׁתֵי עַרְמוֹת -  שַחַת,

זוֹ מִזוֹ כֹּה רְחוֹקוֹת,

לַגוֹאֵל הֵן מְחַכּוֹת.

הִנֵה קְרֵבִים שְׁנֵי חֲמוֹרִים,

לְעֵת צָהֳרַיִם בְּקוֹל נוֹעָרִים,

אָצִים – רָצִים לְהִתְפַּתֵּל

אֶל הַקָשׁ חִישׁ לְחָסֵל.

אַךְ אָבוֹי צָרָה צְרוּרָה,

בּעָיָה קָשָׁה נוֹצְרָה;

זֶה אֶל זֶה שְׁנֵיהֶם קְשׁוּרִים;

מִי יַתִּיר הָאֲסוּרִים?

לִימִין מוֹשֵךְ אֶחַד,

הַשֵׁנִי נוֹעֵר בְּפָּחַד,

בְּכָל  כּוֹחוֹ יִמְשׁוֹךְ לִשׂמֹאל,

גַם הוּא חָפֵץ קְצַת לֶאֱכוֹל.

זֶה בּוֹעֵט וְזֶה גוֹנֵחַ,

זֶה קוֹפֵץ וְזֶה צוֹרֵחַ,

כַּךְ הִגִיעָה שְעַת עַרְבַּיִם

וּרְעֵבִים נוֹתְרוּ הַשְׁנַיִם.

בְּקִיצוּר: בּלֵית בְּרֵירָה

מוּכְרָחִים לִמְצוֹא פְּשָׁרָה!

אֵי – שָׁם בְּחָצֵר נִדַחַת,

בְּנֵי אָתוֹן יַשְבוּ בְּנַחַת,

חָשְבוּ וְחָשְבוּ, טִכְּסוּ עֵצָה

וְהַמוֹצֵא מִיָד נִמְצָא:

"לְאַט לְאַט וּבְחָכְמָה

נֹאכָל יַחְדָיו כָּל עֲרֵמָה"

אָכֵן, עִנְיַן זֶה כֹּה פָּשׁוּט

וְרַעְיוֹן לָאֱנוֹשׁוּת;

בִּמְקוֹם מָדוֹן – הַוַתְּרָנוּת

נִצְחָה, גַבְרָה עַל הָעַקְשָׁנוּת.