תלמידים למען תלמידים- כולנו "גיבורי אל-!"

איך לדבר עם הילדים כשקורים דברים עצובים או מפחידים ?

=======================================

בשבועיים האחרונים אירעו מספר אירועים כואבים (תאונת האופניים, הפיגוע, אסון השריפה,אזעקות,נפילות טלים) כמעט שהיה ניתן לחוש את גל הכאב הכללי. אירועים אלו הופיעו בחדשות, בפייסבוק ובשיחות פרטיות רבות.

הילדים, שנמצאים בסביבת מבוגרים, נחשפו גם הם למצבים קשים אלו.

ייתכן וילדכם/ילדתכם הם בין הילדים שהגיבו בפחד או בעצב.

ייתכן והם מדברים על "מה יקרה אם..." וחוששים שמצב דומה יקרה למשפחתכם.

כהורה מצבים אלו של פחד, עצב או שאלות קשות על גורל ועתיד הם הרבה פעמים מצבים בהם לא ברור איך להגיב ובעצם הלחץ של כולם (הורים וילדים) עולה.

ישנם דברים שאפשר לעשות/לא לעשות בכדי לעזור לילדים:

----------------------------------------------------------------

1. לזכור שהורים הם חשובים ומשפיעים על תגובת ילדיהם: חלק מהאופן בו ילד תופס את המציאות, מתבסס על תגובות הוריו. תגובה הורית רגועה (חיוך, מבט נעים, טון דיבור לא מתלהם ולא נבהל ועוד), מחזקת את השערת הילד שיש סיכוי שהמצב רגוע יותר ממה שהוא צייר לעצמו. שימו לב להתנהגויותיכם. נסו לנשום עמוק ולהיעזר בהשפעתכם הטבעית והטובה כדי להעביר מסר של הרגעה ושל התמודדות גם אם איטית וקשה מהרגיל.

2. פנו זמן והקדישו תשומת לב לילד: לפעמים גם הזמן צריך זמן. כלומר, גל הפחד ששוטף את ילדכם מבפנים בחלקו ידעך לאט-לאט באופן ביולוגי. הזמן שיחלוף מהרגע בו הילד שמע את הידיעה, יגדל ויקל. אם ילדכם מוטרד כדאי לעבור יחד ולא לבד את הזמן המתוח על ההקלה. משחק קופסה או בפעילות משותפת אחרת, זמן ללא הסחות, יכולים כולם לשמש כאמצעי הרגעה נהדר לילדים.

3. להפחית חשיפה לחדשות ולטלוויזיה : פעמים רבות במצבי אסון כאלו, אנשי החדשות משדרים באופן אינטנסיבי מידע לגבי האסון. סרטונים/הדמיות משחזרים את המקרה, דיונים משודרים באופן חזרתי (loop) ולמעשה לא נוסף מידע חדש אבל החשיפה החוזרת ונשנית מקבעת את האירוע בזיכרון ומקשה על תחושת הפחד לדעוך.

4. תנאים שמציבים לילדים מייצרים עוד לחץ ופחד: לפעמים מנסים לעזור לילד להשתחרר מהפחד כשאומרים לו שאם יצליח לישון לבד / לא לחשוב על הדבר המפחיד / להתנהג ברוגע , אבא יידע שהוא גיבור ממש. תנאים כאלו למעשה מוסיפים פחד לפחד מהמצב. נוסף הפחד לאבד את הערכת ההורה, ובעצם הקושי מוחרף.

5. אם יש לכם כמה ילדים, התאימו את התגובה שלכם לגיל ולאופי. אפשר לומר שהמצב עצוב, אפשר לומר שכעס ופחד הם רגשות נורמליים במצבים כאלו. אפשר להסביר על כוחות הביטחון ועל מי ששומר, על חבישת קסדה בזמן רכיבה ועוד. חשוב לספר לילדים מידע אמיתי גם אם נספר אותו ברמת פירוט שונה ומותאמת. למשל, "חשוב לעשות מה שניתן כדי לשמור על עצמנו אך לצערנו לפעמים קורים גם אסונות".

שימו לב להתנהגויות הילדים הן הרבה פעמים הדרך לזהות מצוקה – קשיי שינה, חלומות רעים, בכי אצל ילדים צעירים או דיבורים על התאבדות, הפרעות אכילה ושינה אצל מתבגרים. אם זיהיתם התנהגות כזו, או שיש משהו אחר המעורר בכם אי שקט ודאגה, פנו לאיש מקצוע (רופא משפחה, פסיכולוג, יועצת).

אפשר לעצור את הסבל והמצוקה הנלווים למצבים המפחידים והמעציבים. אפשר שיהיה טוב ונעים יותר ואפילו לצאת מחוזקים , גם ההורים וגם הילדים, מההתמודדות.

על משחקים והפסדים - איך עוזרים לילדים להתחזק ?

במה אני מחזק את הילד שלי

כשמקפידים יחד על חוקי משחק ?

=========================================

כשמשחקים עם ילדים בגילאים צעירים (אך לא רק) נתקלים לפעמים במצב בו הילד עושה כל מאמץ יצירתי כדי ליצור חוקים נוחים עבורו: "אז בואי נעשה שעכשיו כל אחד לוקח שני קלפים", "בעצם אני מוותרת על התור שלי", או מסרבים להמשיך במשחק כי צופים מצב אפשרי לרעתו.

אחד ההסברים האפשריים הוא החשש מהפסד. אצל חלק מהילדים רמת הפחד כה גבוהה, שהם מעדיפים להפסיק משחק שהם נהנים ממנו, לעיתים לשקר או להסתכן בנזיפה ואף בדחייה, מאשר לעמוד בהפסד. כך פועלים מנגנוני ההגנה שבנו – הם בוחרים במהירות את האפשרות הפחות גרועה עבורנו.

מוצעים כמה כללי עשה ואל תעשה כשהשמירה על החוקים מתחילה להתערער:

☑לחבק ולהרגיע – כשאנחנו מפחדים, אנחנו לרוב מתנהגים באופן צעיר יותר מהרגיל. אם רוצים להרגיע במהירות כדאי לחשוב על אותם דברים שעוזרים להרגיע ילדים צעירים. פחות מילים ויותר מגע, טון נעים.

☒ לא לגמד את הפחדים – לפעמים בניסיון להרגיע, אנחנו מנסים להראות לילד שאנחנו מפסידים וזה לא נורא. זיכרו שהחוויה היא סובייקטיבית. משפטים כמו "הנה אני הפסדתי ולא קרה לי כלום" פעמים רבות עלולים להיתפס על ידי הילד כהתגרות וכחוסר הבנה את מצבו.

☑ להציע פתרונות ביניים – למשל, כשילד מסרב להמשיך לשחק ניתן להציע את האפשרות להגדיר את המהלך הנדרש להמשך המשחק כניסיון. במידה ואכן ייצא כפי שצפה, נוכל לבטל את הניסיון הזה. הצעה זו מנמיכה את סופיותו של ההפסד ומאפשר התנסות ויותר חופש פעולה והתיידדות עם המשמעויות של הפסד. ילד שמסכים לניסיון ולא נתקע בסירובו, מתחיל להגמיש ולהרחיב את כלי ההתמודדות שלו. אל תחששו להגדיר צעדי ביניים. הם אינם מחלישים או מובילים לחוסר חינוך כאשר אנחנו יכולים להסביר ולעודד את הילד להתקדם בעזרתם אל חיזוק היכולת שלו לא להפסיק את המשחק. כאשר התעקשות ישירה על כך שהילד יעמוד בכללים אינה מסייעת לו להשתחרר מהפחד, הקפיצה כנראה גדולה מידי עבורו. חישבו על שתי גדות נהר רחוקות לעומת מקטע נחל שאפשר בדילוג קל לעבור לצידו השני. במצבים של נהר, פעלו באופן יצירתי וצרו "אבנים" בטוחות (מעין תחנות) שיאפשרו לילדכם לעבור מהצד של הפסקת משחק את צד היכולת להמשיך ולשחק.

☒ אל תעלימו עין. ההתעלמות לרוב מגדילה את הקושי והפחד מועצם. הילד מתחיל לבחור רק סביבה המאפשרת לו לשחק על פי קשייו (למשל משחק רק עם סבא/סבתא) ולמעשה מתרחק מהזדמנויות להתאמן ולהתחזק. בסביבה החברתית של בני גילו ישנה פחות סבלנות וכלים להכיל מצבים כאלו. ילדים לפעמים נדחים ואינם משותפים במשחק בשל יכולתם הנמוכה לעמוד בכללי המשחק.

לסיכום, להפסיד זה לא נעים. עם זאת, הידיעה ששרדתי רגש לא נעים שהיה לי קשה היא עבור ילד תרומה משמעותית לחוסנו, הרבה מעבר למחמאות.

פורטנייט הוא משחק של חברת Epic Games שבמסגרתו נוחתים (ליתר דיוק מתעופפים אל השטח עם מטריה דומה לזו של מרי פופינס) אל תא שטח שבו נמצאים עד 100 שחקנים. מטרת המשחק היא להרוג כמה שיותר יריבים לפני שיהרגו אותך. כדי להצליח במטרה זו צריך לאסוף נשקים ואפשר גם להתאגד לצוותים (של עד 4 שחקנים). השטח עצמו הולך ומצטמצם כל הזמן (דמיינו עמידה על שטיח שכל פעם נגזר החוצה חלק ממנו) ומותר לנוע רק בחלק המוגדר כבטוח. ככל שהשטח מצטמצם, האפשרות שנפגוש יריב עולה ובהתאם לכך גם ההתרגשות והאדרנלין. הדמויות במשחק מתקשטות בדברים מצחיקים ולכן תוכלו לראות שחקן המשחק בדמות של לוחם עם שרירים ונשק שעל גבו גלגל ים בצורת חד קרן ועוד דברים משעשעים כאלו. בדומה לסדרות טלוויזיה, גם בפורטנייט ישנן עונות ולכל עונה יש נושא. המשחק הוא חינמי אם כי יש בו כסף פנימי משלו שמתקבל עבור משימות. יש גם אפשרות לקנות בכסף אמיתי את הכסף הפנימי ושם פורטנייט עושים את הכסף שלהם (לכל מי שהיו מוטרדים מהנקודה הזו :-) ).

נתחיל בצפירת הרגעה :

================

תחשבו על משחקים מפעם, כמו מחבואים. רצנו והתחבאנו ואחרי כמה זמן המחבואים כבר היו ידועים לכולם. איזה כיף זה יכול היה להיות אם היינו יכולים ליצור את השטח כל פעם מחדש! אילו רמות של הנאה, פיתוח טקטיקה וסגנון משחק היו נוספות. זה בדיוק מה שקורה בפורטנייט. על שטח הבסיסי נוספות ע"י השחקנים בניות של מחסה ומקומות מסתור (קצת דומה לאפשרויות הבנייה במשחק ב minecraft וללגו בעולם הלא וירטואלי) ולכן המשחק מאתגר ומסקרן כל פעם מחדש. העובדה שאפשר להיות בקשר עם אחרים בזמן אמת מוסיפה עוד רמה של משיכה אל המשחק. בנוסף, הריקודים תפסו ילדים ומבוגרים כאחד ומוסיפים כיף ותחושת השתייכות.

ההתמכרות ואיך להשפיע עליה :

=====================

הנקודה המטרידה ביותר בהקשר למשחק היא ההתמכרות אל המשחק והקושי לעצור, לצאת ממנו ולבצע פעילויות אחרות (ללכת לישון, לבוא לאכול, שיעורים ועוד). המשחק הופך לדבר העיקרי.

אספנו שלושה אתגרים נפוצים, דרכי פעולה שאנחנו מזהות בשטח והצעות לניסיונות אחרים:

האתגר: לעזור לילד לשחק זמן מוגבל וסביר במשחק

מה בד"כ עושים: הרבה מנסים לחכות שיסיים בעצמו. מנסים לקבוע שעה, למשל ב 17:15 תצא, מתחיל ויכוח "עוד רגע זה נגמר!!!!" ומשם גולשים לצעקות, לכיבוי המחשב ועוד. המתנה פסיבית או קביעת יעד בתוך המשחק (אני ב 63 נקודות!!) לא מועילה (לכן זוהי התמכרות...)

? מה כדאי לנסות: בזמן רגוע ולפני התחלת המשחק להגדיר שעת סיום ולומר מפורשות לילד – אתה משחק עכשיו שעה ורבע. יכול להיות שבסיום הזמן עדיין לא תהיה בסיום המשחק עדיין תצטרך להפסיק. אני אתן לך תזכורת 10 דקות לפני ומקווה שזה יעזור לסיים יותר בקלות. במידה ולא תצא אכבה את המחשב.

********

האתגר: לא לוותר על מעורבות בעשייה יומיומית של הילד

מה בדכ עושים: מסתפקים במה שקולטים 'על הדרך' כשהילדים רוקדים או כשמשהו נאמר בנסיעה או בארוחה.

? מה כדאי לנסות: להתעניין ממש. למשל לשאול: איך אוספים נקודות במשחק הזה? מה זה kill ? שמעתי שאמרת ... מה זה אומר? האכפתיות מנצחת. ההתעניינות (בפרט בעולמות הנראים זרים לנו) יוצרת גשר שקל יותר לנוע עליו יחד ולא אחד נגד השני.

*******

האתגר: להמשיך ולהנחות התנהלות חברתית תואמת גיל ומצב גם בעולם הוירטואלי

מה בד"כ עושים: לא מתערבים. הילדים שמים את האוזניות וקשה לדעת עם מי הם משחקים. מידי פעם אפשר לזהות מעבר בין עברית ואנגלית אך מעבר לכך קשה. במצב בו היינו רואים מישהו מעליב את הילד שלנו או שומעים ממנו על חוויה כזו שקרתה בבית הספר, היינו מגיבים. אירועים מסוג זה מתרחשים גם בפורטנייט אך נותרים סמויים מהעין והילד מתמודד איתם לבדו.

? מה כדאי לנסות: לשאול כל מיני שאלות על חברויות בתוך הפורטנייט – איך מציעים לשחק יחד ? מה עושים כשמעליבים מישהו בקבוצה? כדאי גם לאתגר את הילד במה ההצעה לשחק יחד שונה/דומה להצעה מחוץ למחשב, נגיד בהפסקה בבית הספר ?

*********

חשוב לדעת - דירוג הגיל למשחק הוא גיל 12 ומעלה.

בהצלחה רבה לשחקנים והוריהם.

,נשמח כתמיד בשיתופים הלאה וכמובן מוזמנים לשלוח לנו שאלות ומחשבות.

נלקח מ : "ביחד" תמיכה פסיכולוגית באינטרנט ובקליניקה