בקיץ שנת 2018 אישרה הכנסת את תיקון מספר 11 לחוק החינוך המיוחד. יישום החוק מתקיים כחלק ממהלך מערכתי המקדם הכלה והשתלבות של תלמידים עם מגוון צרכים במוסדות החינוך, מהלך המהווה אתגר משמעותי בחברה בישראל. המהלך מכוון למתן מענה מותאם לכל תלמיד בהתאם למאפייני התפקוד שלו, לצרכיו הייחודיים ולתמיכה הנדרשת לו, כדי לאפשר לו השתתפות בתהליך הלמידה, מיצוי יכולות וקידום בתחום הלימודי, החברתי והרגשי. המטרות של שירותי החינוך המיוחדים, כפי שמופיעות בתיקון 11 לחוק החינוך המיוחד הן: א. לקדם ולפתח את הלמידה, הכישורים והיכולות של התלמיד עם הצרכים המיוחדים ואת תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי, החברתי וההתנהגותי ולהקנות לו ידע, מיומנויות, כישורי חיים וכישורים חברתיים; ב. לעגן את זכותו של התלמיד עם הצרכים המיוחדים להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה, בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי יכולותיו; ג. לקדם את שילובם של תלמידים עם צרכים מיוחדים במוסדות חינוך רגילים. התיקון לחוק מתווה גם שינוי מונחים המבטא שינוי בתפיסות. כך, למשל המונח 'חינוך מיוחד' הופך ל'שירותי חינוך מיוחדים, מונח המכוון לכך שחינוך מיוחד הוא שירות ולא מקום, שירותי חינוך מיוחדים הניתנים לתלמיד בכל מסגרת חינוכית בה ילמד ולא רק במוסדות כוללניים לחינוך מיוחד. כמו כן, המונח 'לקות' הופך ל'מוגבלות' שכן תפיסת המוגבלות מושפעת מתנאי הסביבה ומתנאי הלמידה ותלמידים שהוגדרו בעבר כבעלי לקויות מוגדרים כתלמידים עם מוגבלות. עקרונות נוספים ביישום התיקון לחוק החינוך המיוחד מתייחסים לשינוי בוועדות מתוקף חוק, להגברת השותפות עם ההורים ולאפשרות הניתנת להם לבחור את סוג המסגרת בה ילמד ילדם, לאפשרות המימוש של סל שירותים אישי בכיתה לחינוך רגיל, להרכב סל משאבים אישי גמיש בהתאם לצרכי התלמיד ולתמיכות הנדרשות לו