בית בן-גוריון  מאת דני רכט

שכונת פועלים א'  הוקמה בראשית שנות השלושים, לצד תוואי דרך שנקראה החל מאמצע שנות השלושים שדרות הקרן הקיימת בשכונת הפועלים הראשונה אשר נבנתה בעיר. הזוג הכי המפורסם מבין מייסדי שכונת פועלים א' היו דוד ופולה בן-גוריון, כתובת ביתם כיום היא שדרות בן-גוריון 17. המגרש שקיבלה משפחת בן-גוריון  היה בגודל זהה לשאר המגרשים בשכונה: 460 מ"ר ושטח הרצפה המאושר לכל בית היה 60 מ"ר. אלא שהתכניות שהגישו פולה ודוד בן-גוריון חרגו מהנחיות הוועד מאחר והן כללו קומה נוספת ובה חדר עבודה גדול ושטח קומת הקרקע היה גדול מהתכנית הסטנדרטית בכ-12 מ"ר. הבית נבנה ב-1931. שבתי טבת, כותב הביוגרפיה של דוד בן-גוריון, סיפר כי מחלקת התכנון של העירייה לא מיהרה לאשר את התוכניות, אולם בסופו של דבר אושרה התוכנית בתנאי כי "לא תינתן רשות להקמת קומה נוספת על מבנה זה". כאשר נכנסה המשפחה לבית היה אגפו הפרטי של בן-גוריון בשטח של 48 מ"ר בקומה העליונה.

בחודש יוני 1931, עברו פולה ודוד בן-גוריון ושלושת ילדיהם אל ביתם החדש. הילדים הגדולים גאולה (1918-1998) ועמוס (1920-2008) התגוררו בבית שנים ספורות. עמוס עבר בגיל 15 ללמוד בבית הספר כדורי בגליל התחתון ובהמשך התגייס להגנה. אחותו גאולה נישאה ועברה לגור עם בעלה. עם דוד ופולה נותרה הבת הצעירה רננה (1925-2008). מרפסת שנסגרה הפכה לחדר של רננה, ומאחר ובחדר זה נבנה קיר ביטחון, הוא שימש במהלך מערכת סיני ובמלחמת ששת הימים חדר העבודה של בן-גוריון.

פולה בן-גוריון שניהלה לבדה את משק הבית, התמודדה עם קשיים כלכליים. כדי להגדיל את ההכנסה המשפחתית היא נהגה להשכיר בחודשי הקיץ (כאשר דוד בן-גוריון כמעט לא שהה בבית) חדר בקומת הקרקע לקייטנים שהגיעו לנפוש בתל אביב. למשל הושכר החדר לקייטנה של ילדים מירושלים שרצו לשהות בקרבת חוף הים. ובתקופת מלחמת העולם השנייה הושכר החדר לקצינים מצבא פולין החופשית אשר שהו במשך תקופה ממושכת בתל אביב. פעולות אלה כפי שמסופר בספרו של שבתאי טבת, סייעו לפולה בן-גוריון להתמודד עם נטל המשכנתאות ולהבטיח את יציבותה הכלכלית של המשפחה. 

בשנות הארבעים, כאשר החל בן-גוריון לקבל סכומים משמעותיים כשכר סופרים על ספריו ועל מאמרים שפורסמו בעיתונות בחו"ל, החליטה פולה שזו העת להרחיב את הבית ובשנת 1946 אושרו התוכניות. המטבח בקומת הקרקע הורחב, ולצידו נבנה חדר שינה נוסף עבור פולה. בקומה השניה נבנו שני חדרים נוספים ומרפסת פתוחה (שנסגרה בהמשך והפכה לחדר נוסף). למעשה הפכה הקומה השניה על חדריה לחלל ספריה ובו כעשרים אלף כותרים. החדר הדרומי בקומה זו שימש כחדר עבודתו של בן-גוריון וחדר קטן בצמוד אליו שימש כחדר השינה הפרטי שלו. כאן אושר סופית הנוסח של מגילת העצמאות לפני הכרזת המדינה במוזיאון תל אביב. 

בדצמבר 1953, לאחר שהתפטר מתפקידיו כראש הממשלה ושר הביטחון, עברו בני הזוג בן-גוריון להתגורר בצריף בקיבוץ שדה בוקר. שנתיים לאחר מכן, כשחזר לעמוד בראש המדינה, שבו בני הזוג לביתם בתל אביב אולם הם שהו במקביל גם בשדה בוקר ובמעון הרשמי בירושלים. הבית שופץ שוב בשנת 1960. לאחר מלחמת יום כיפור, ב-1 בדצמבר 1973 הלך בן-גוריון לעולמו.

בן-גוריון הוריש את ביתו למדינת ישראל. שנה לאחר לכתו נפתח הבית למבקרים וכעבור שנתיים נחקק בכנסת חוק שקבע את מעמדו של הבית כמוזיאון וכמוסד לקריאה ומחקר. מאז משמש הבית כמוזיאון, מרכז סדנאות, הרצאות וסיורים ברוח מורשתו של מייסד המדינה ומבקרים בו בעיקר תלמידי בתי-ספר, אנשי כוחות הבטחון ועולים חדשים. שתי קומותיו מרוהטות  עם אביזרים ששימשו את משפחת בן-גוריון. בין השאר מוצגים בבית:  מיקסר ומסחטת פירות במטבח, שעון ומכשיר טלפון שחור (מספרו 25680) בחדר העבודה ופריטים נוספים, אך רוב הבית מוקדש להצגת אוסף הספרים העצום של בן-גוריון. בהמשך צורף אל מפעל ההנצחה לראש הממשלה הראשון גם בית הלל כהן (מראשוני קואופרטיב סולל בונה) הנמצא בחלקה הצמודה לו מצפון (רחוב לסל כיום). בתאריך 29 בנובמבר 1974. התקיים בשדרה מול הבית טקס בהשתתפות ראש העיריה שלמה להט (צ'יצ') ומאז השדרה נקראית שדרות בן-גוריון. שם 'הקרן הקיימת' נדד אל רחוב ארוך מעבר לירקון אשר קודם לכן נקרא 'דרך רשפון'.