בית משפחת הייכל  דני רכט

בשנות המנדט הבריטי עמדו בראש עיריית יפו ארבעה ראשי עיר, האחרון שבהם היה ד"ר יוסף הייכל (Dr. Yousef Heikal). הייכל (1907-1989), עורך דין במקצועו, נולד ביפו למשפחה ממוצא מצרי. בשנת 1933 הוא סיים לימודי משפטים וקרימינולוגיה באוניברסיטת מונפלייה (Montpellier University) שבצרפת. שנתיים אחר כך, בשנת 1935, הוסמך לתואר דוקטור באוניברסיטה בפריז ובשנת 1938 סיים תואר בכלכלה בבית הספר הלונדוני לכלכלה (London School of Economics) אצל פרופסור הרולד ג'וזף לסקי (1893-1950) תיאורטיקן וכלכלן אשר כיהן עשור אחר כך כיו"ר מפלגת הלייבור. עם שובו לארץ ישראל בתום לימודיו התמנה הייכל כשופט שלום וכמפקח כללי על ההקדש המוסלמי ועל בתי הספר המוסלמים בלוד. ספרו 'הבעיה הפלסטינאית' שיצא לאור באותה התקופה (1937) כתוב ברוח לאומנית קיצונית.

בשנת 1945 החל ד"ר הייכל לכהן כראש עיריית יפו בפועל והחליף את ראש העיריה הקודם עומר אל-ביטאר  (1879-1946) שהתפטר ובשנת 1947 הוא נבחר בבחירות לראשות עיריית יפו. בתקופת כהונתו חוותה העיר פיתוח וצמיחה. הוא נתן דגש על מערכת החינוך העירונית, הרחיב את פעילות שירותי הרווחה ואף יזם תכנית מתאר חדשה לעיר (חלקה בשטחי בת ים וחולון כיום).

ד"ר הייכל הוצא משורות הוועד הערבי העליון מאחר והתנגד לקו הפוליטי של החוסיינים והיה מתומכי המלך עבדאללה הראשון כמלך פלסטין. ב-4 במאי 1948 יצא הייכל לביקור בעבר הירדן. כמה ימים אחר כך נכנעה יפו אליה הייכל לא חזר. כנאמן  וכמקורב לבית המלוכה ההאשמי, הוא מונה לעמוד בראש המשרד לענייני פלסטין שעסק בגיוס והסברה בקרב הפלסטינים שחיו מחוץ לארץ ישראל. הייכל היה מראשי הקונגרס הפלסטיני אשר התקיים בעמאן בחודש אוקטובר 1948. תכליתה של הוועידה הייתה לגנות את 'ממשלת כל פלסטין' הפרו מצרית שהוקמה ברצועת עזה, לאפשר למלך עבדאללה לספח חלקים מארץ ישראל ולהפוך למלך פלסטין. בהמשך פיתח ד"ר הייכל קריירה דיפלומטית מרשימה: ב-1949 מונה לשגריר עבר הירדן בארצות הברית, ובהמשך כיהן כשגריר ירדן בצרפת, בממלכה המאוחדת, ברפובליקה של סין (טאיפה) וכן כשגריר באומות המאוחדות. במהלך השנים פרסם ד"ר הייכל ספרים בנושאים פוליטיים ומשפטיים וכן מאמרים רבים בעיתונות הערבית. הוא נפטר בשנת 1989.  

בית משפחת הייכל היה בסמוך לתוואי מסילת הברזל, מעט צפונה מתחנת הרכבת יפו ובצמוד לביח"ר וילאנד לחומרי בנייה מצד מערב וסככה של Palestine Cotton Mill מצד מזרח. במפות וצילומים היסטורים נראה המתחם ובו מספר מבנים. את חצר המשפחה הקיף מצד מזרח ודרום פרדס בשטח של כ-12 דונאם בבעלות המשפחה. בשולי הפרדס הוצבו במחצית השניה של שנות העשרים צריפי שכונת מכבי ב' (מול המכבי). בשנת 1959, עם הקמת בתי האוסף של משרד הבטחון בחלקה המזרחי של תחנת הרכבת, נכלל בית הייכל בשטח מתחם זה. 

בספרו 'יפו כפי שהיתה' (1984) מתאר ד"ר הייכל את יפו העות'מנית והמנדטורית של ימי ילדותו. בספר הוא מספר בין השאר, על הדרכים שהובילו מיפו אל בית המשפחה. דרך אחת חצתה את אלמחטה (שכונת התחנה) ונקראה לאחר קום המדינה 'רחוב חלץ'. לקראת סוף הרחוב התפצל ממנה רחוב קצר (רחוב 354 לאחר קום המדינה) ומשם ימינה לדרך שהיתה סלולה לאורך חומת תחנת הרכבת יפו ונקראה רחוב מוסטפה הייכל לכבודו של ראש המשפחה. דרך זו הפרידה בין שני חלקי מתחם 'התחנה' של ימינו. בקצה הדרך היה שער כניסה לחצר המשפחה.  דרך גישה אחרת היתה הליכה לכיוון מזרח בדרך אילת של ימינו ופנייה שמאלה בשביל עפר המופיע במפות מנדטוריות כרחוב אל-מאמון (רחוב אשקלון לאחר קום המדינה). 

ד"ר הייכל הוא מהבודדים במנהיגי יפו של ימי המנדט אשר מונצח כיום בעיר, זהו רחוב קצר המתפצל מרחוב ד"ר ארליך בגבול השכונה הקופטית (תל ערקטנג'י) וגן השניים ונקרא בשלטי העיריה 'רחוב הייקל' לזכרו של ראש העיריה האחרון של יפו.