ביח"ר גורלסקי-קריניצי מאת דני רכט
העומד במפגש הרחובות וולפסון והרצל ופניו דרומה יבחין בקלות כי חלק ניכר מהבתים בגדה המערבית של רחוב הרצל הם משנות העשרים (בתי מוגרבי ברחוב הרצל לדוגמא) בעוד שהבתים בגדה המזרחית של קטע רחוב זה (בית פסאג' התור ואחרים) הם מאמצע שנות השלושים והלאה. הסיבה לכל היא שרוב שטח המבנן (בלוק) הנמצא אז בגבולה הדרומי של שכונת מרכז מסחרי (וגבולה הדרומי של תל אביב אז) ותחום בין רחובות וולפסון, השוק, עמק יזרעאל (כיום רחוב הרב יצחק ידידיה פרנקל) והרצל, שימש בשנות העשרים את בית החרושת לייצור רהיטים והמנסרה לחיתוך עץ של ה"ה ברוך גורלסקי ואברהם קריניצי.
בית החרושת אשר התפאר בהיותו "הראשון בארץ ישראל" הציע מן המוכן "חלונות ודלתות חזקים ויפים, צריפי עץ שנעשו על פי קונסטרוקציה מיוחדת המתאימה לאקלים ואמצעי ההובלה של הארץ, מבחר גדול של רהיטים מודרנים שנעשו על פי הדוגמאות האירופאיות היותר יפות וחדישות, מן המוכן כוורות מכל המינים בזול". כמו כם התקבלו אצל גורלסקי וקריניצי "כל מני הזמנות על מיני התוצרת של בית החרושת ומתמלאות בזמן קצר לפי רצונם ודרישותיהם של המזמינים.
ברוך גורלסקי (1868-1939) נולד בגרודנה (Grodno) שבביילורוס (אז חלק מהאימפריה הצארית), עסק בסחר בתבואה ובעצים ואחר כך גם בתחום הטקסטיל בעיר לודז'. בראשית 1913 עלה גורלסקי לארץ. זאת לאחר שביקר בה פעמיים קודם. גורלסקי היה איש ציבור מוכר בתל אביב של אז. הוא היה מיוזמי 'עונג שבת' ובהמשך דחף ותרם להקמת אהל שם ששימש אולם בית לפעילות זו.
לפני מלחמת העולם הראשונה היה בבעלות שמואל אשכנזי (1859-1942) בית מסחר למוצרי עץ ביפו ליד המושבה האמריקאית-גרמנית לצידו פעלה נגריה. אברהם קריניצי הוא מי שניהל בפועל את העסק של אשכנזי (שהיה כבר בגיל מתקדם). אשכנזי צירף כשותף את ברוך גורלסקי ובהמשך פרש מהעסק. אשכנזי היה מי שרכש בהמשך בשותפות עם סחרוב את אדמת שכונת ברזילי. גורלסקי היה באותה התקופה שותף באחד מגלגולי בית החרושת שטיין אשר פעל בשנותיו האחרונות ליד מתחם בתי ורשא. גם הנגריה של אשכנזי וקריניצי (ואחר כך גם גורלסקי) פעלה בהצלחה בסביבה זו.
בראשון בינואר 1923 החל בית החרושת לפעול בכתובת חדשה - מבנה תעשייתי גדול שהוקם לצרכיו בסוף רחוב הרצל בשכונת מרכז מסחרי. באגף של המבנה פעל למשך תקופה קצרה ביח"ר גוטשל ורוזנברג לטקסטיל. בשנת 1934, לאחר 15 שנות פעילות, פורקה השותפות. גורלסקי שהיה כבר מבוגר מכר את חלקו לקריניצי וזה העביר את בית החרושת אל רמת גן. במקביל, נמכר המגרש הגדול בסכום של תשעת אלפים לא"י ועל רוב שטחו נבנה בית פסאג' התור.
למרות שהיה בעל אמצעים לא בנה גורלסקי בית בעיר (שדמי שכירות נאים לצידו) ולא נטע פרדסים (עסק רווחי ביותר באותן השנים) אלא בחר לגור בדירות שכורות, כשאת עיקר מרצו הוא משקיע ביצירת מקומות עבודה לפועלים ובענייני ציבור. גורלסקי היה גם ממייסדי בנק קופת עם והתאחדות בעלי התעשיה. במהלך שנות העשרים ובראשית שנות השלושים התגוררו גורלסקי ורעייתו חנה בבית לינדנבוים בשכונת רמת השרון. בשנותיו האחרונות התגורר בבית גוטר ברחוב אחד העם. הוא הלך לעולמו בשנת 1939 והובא לקבורה במושבה ראשון לציון.
אברהם קריניצי (1886-1969) היה צעיר משותפו גורלסקי ב-18 שנה. גם הוא נולד בגרודנה (Grodno) שבביילורוס, אך בשונה מגורלסקי שהיה בקיא במסחר, היה קריניצי, לצד כישוריו המסחריים, גם נגר מוכשר. בנוסף לעבודתו בנגריה היה קריניצי מיוזמי הקמת המשטרה העירונית ומיוזמי הקמת שכונת מרכז בעלי מלאכה. הוא עצמו גר בביתו שבשכונת נחלת בנימין. קריניצי עמד במשך 43 שנה בראש רמת גן - המושבה שהפכה לעיר. ב-1969 הוא נהרג בתאונת דרכים ונקבר בפארק הלאומי ברמת גן, הנקרא על שמו.
