ביח"ר גוטשל ורוזנברג מאת דני רכט
אחד מהמבנים התעשייתים הגדולים בעיר, נכון לאמצע שנות העשרים של המאה הקודמת, ניצב בהמשך רחוב הרצל בגבול הדרומי של שכונת מרכז מסחרי. המבנה נבנה עבור בית החרושת לייצור רהיטים והמנסרה לחיתוך עץ של גורלסקי וקריניצי. האגף הדרומי של המבנה הושכר ובו פעל באמצע שנות העשרים ביח"ר גוטשל ורוזנברג לייצור חוטי תפירה. הכתובת כיום היא רחוב הרצל 63. באותו אגף פעלו אז גם המחסן של היבואן איזביצקי ובית המרקחת של האדון זינגר. שלא כמו ביח"ר לודז'יה ברחוב נחמני, ביח"ר גוטשל ורוזנברג הוא פרק נשכח בתולדות מעבר 'מנופקטורות' בבעלות יהודית מהעיר לודז' אל תל אביב.
ליחזקאל גוטשל ורעייתו איטה היה בית עסק גדול לייצור טקסטיל בעיר לודז' שבפולין. בשנת 1924 הגיע אחד מבניהם לארץ עם הון גדול ועם מכונות מודרניות לייצור חוטי תפירה. יחד עם שותפו רוזנברג שהיה נשוי לאחותו של גוטשל הבן, הם פתחו בקיץ 1924 בית חרושת חדש בהשקעה של כשלושת אלפים לירות מצריות, בצמוד לעסק של גורלסקי וקריניצי. בשלב ראשון העסיקו גוטשל ורוזנברג 6 פועלים אולם מספר המכונות ועמדות העבודה איפשרה העסקה של 20 פועלים נוספים.
המשבר הכלכלי בארץ באמצע שנות העשרים פגע קשה גם בענף הטקסטיל. שלא כמו ביח"ר לודז'יה ובית החרושת דלפינר שהיו חזקים מספיק בכדי לשרוד את התקופה הקשה, נפגעו קשות לא מעט מיזמים אחרים בתחום. חוסר הנסיון של גוטשל ורוזנברג הבעלים בניהול בית חרושת, כמו גם המצב הכלכלי הקשה, הביאו להתדרדרות מהירה.
ב-1925 הגיע לארץ יוסף גוטשל (1900-1997) האח הצעיר. גם הוא צוייד על ידי ההורים עם עלייתו לארץ בסכום כסף נכבד במטרה שיקים לעצמו עסק בארץ ישראל. לשני הגיסים היתה תקווה שסכום כסף זה יציל את בית החרושת שבבעלותם והם הציעו לו להצטרף כשותף. יוסף היה צעיר (רק בן 25) אך לא טיפש. לאחר שבחן את מצב הדברים, הבין שרוב הסיכויים שגם הסכום "שלו" לא יציל את העסק הכושל של אחיו הגדול ושל גיסו. הוא החליט להמתין.
שנה אחר כך, ב-1926, נסגר ביח"ר גוטשל ורוזנברג ועבר להליך של פשיטת רגל. הבעלים הגיסים עזבו את הארץ ויוסף רכש בזול את המכונות היקרות של ביח"ר גוטשל ורוזנברג מכונס הנכסים והקים את בית החרושת לויתן אשר פעל במשך עשרות שנים בבית רבינוביץ' ברחוב לוינסקי.
