פרשת ויצא

פרשת ויצא – האתיקה של יעקב אבינו

הרב שלמה הכט – yahadut.for.you@gmail.com

המפרשים מציעים שיטות שונות בדבר ההסכם בין יעקב ללבן. אחת מהבעיות בפרשיה הזאת היא פסוק ל"ה שאין לו הכרע בפשט – " וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת-הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים,... וְכָל-חוּם בַּכְּשָׂבִים; וַיִּתֵּן, בְּיַד-בָּנָיו" – מיהו זה שהסיר את הצאן הכלולות בהסכם, ומדוע?

ההסבר המקובל, וכך מפרש רש"י, הוא שההסכם היה שיעקב יקבל את כל הצאן שבצבעים הנדירים יותר, שייוולדו מכאן ואילך, אלא שלבן התחכם, ואחר חתימת ההסכם הוציא מתוך העדרים את כל הצאן שבצבעים האלה, כך שבדרך הטבע לא ייוולדו עוד ולדות כאלה. זה הכרחי את יעקב לנקוט בפעולות שגרמו לוולדות בצבעים הרצויים בדרך ניסית למחצה. על פי רש"י יעקב, אולי כתגובה וכנקמה, גורם לזה שלבן יקבל את הוולדות החלשים ואילו החזקים יגיעו אליו בשכרו.

גישה אחרת מציג "אור זרוע" (ר' יצחק מוינה, המאה ה-13) שטוען שכהתמודדות עם רשעותו של לבן בחר יעקב דווקא בדרך של יושר קיצוני: הוא לקח את כל הצאן שבשכרו והרחיק אותן מצאן לבן, ואת כל שיטות ההפריה שלו הוא הפעיל דווקא על צאנו שלו ולא על צאן לבן, כדי להסתלק מכל חשד.

פירושו של ה"אור זרוע" מתיישב גם עם המשך הפרשה.

יעקב טוען בשתי הזדמנויות שהוא עובד את לבן בנאמנות: כך בעת שיחתו עם נשותיו (ל"א ו'): וְאַתֵּן יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל-כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת-אֲבִיכֶן: וכך בעת תוכחתו ללבן (ל"א ל"ח-מ): לח זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי אתָךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי: טְרֵפָה לֹא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה... גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה: הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח... וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי: . לא זו אף זו, גם בגמרא מופיע יעקב כדוגמה ומודל לשמירה שמעבר לדרוש: "דאמר ליה יעקב ללבן ' נטרי לך נטירותא יתירא כחזנא דמתא'" – כלומר (לפי רבא) יעקב נתן ללבן מעל ומעבר לחובותיו כשומר. גישה זו לא מסתדרת כל כך טוב עם פירוש רש"י שיעקב נקט בפעולות שיש בהן שמץ של מרמה ונקמה בנתינת המקלות ברהטים ובהתאמת העיתוי לפי חוסן הצאן.

מנגד הגישה הזאת מתיישבת יפה עם פירושו של ה"אור זרוע", שיעקב בחר להתמודד עם העקמומיות והרשע של לבן בהוספת ישרות וצדק.

אנו נמצאים בתקופה קשה ומבלבלת. צרינו וידידינו עומסים עלינו דרישות שונות ומשונות, מהקפאת הבניה בגילה ועד דו"ח גולדסטון. גם מבית אנחנו מתמודדים עם צעדים ממשלתיים שיש בהם חוסר תוחלת, חוסר הגינות וחוסר ציונות. עם זאת, לדעתי הדרך להתמודד עם אלה היא לא בהרס המנגנונים ושבירת כללי המשחק.

כשגויסתי לצבא, בזמן האינתיפאדה הראשונה, היה חלק מהותי מהאימון שלנו מוקדש להבנת זכונו וחובתנו לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל, והדרכים לזהות ולהכיר פקודה כזאת. אין ספק שחובתו של כל חייל להכריע, כאשר פקודה מתעמתת עם מצפונו, אם הוא מחליט למלא אחר הפקודה או לסרב לה ולשאת בתוצאות האפשריות של טעות.

כל זה איננו שייך להנפות השלטים בשבועות האחרונים ביחידות צה"ל. קו ברור עובר בין סירוב פקודה אישית ובין הפגנה פוליטית מוחצנת. קו ברור מזה עובר כאשר פקודה בלתי חוקית טרם ניתנה, והחייל מפגין כנגד אפשרות כזאת ועל בסיס שמועות. זהו הרס הצבא והמדינה, זוהי דרך של שבירת כלים וסיכון המדינה

אל נא אחי תרעו