ג'אספר, וונקובר וחצי האי ויקטוריה

17/7 – היום בבוקר נוסעים לכיוון פוקהונטס – עיירת כורים שהיתה פעילה במלחמת העולם ה – I, שבמרחק קצר ממנה נמצאים המעיינות החמים Miette. מהמעיינות אנו יוצאים למסלול במעלה ההר לכיוון מעבר ההרים אוטופיה. המסלול הינו לאורך הנהר ואז בתוך יער עבות המלא בצמחי אחו אביביים בצבעים שונים, עד שמגיעים למעבר שהינו קרחת יער גדולה בין שני הרים, שבצידה מפולת סלעים. אחרי התחרדנות בשמש, אנו יורדים בזריזות את מה שעלינו והולכים למעיינות החמים. שם ישנן 4 בריכות מים : אחת בטמפ' של 40 מעלות, השנייה 38 מעלות (אלו החמות), השלישית בסביבות 20 מעלות והאחרונה קפואה עם 10 מעלות. כמובן שאנו נכנסים לבריכות החמות, אבל תופסים אומץ ועוברים בין הבריכה החמה לבריכה הקרה וחוזר חלילה. הכי נהנה זה גיא שאוהב מאד מים חמים. מעבר לכך שמדובר ביום שמשי ונעים, השהייה בבריכות בהחלט עושה את העבודה ומרפה את השרירים. בדרך חזרה לג'אספר אני עוד מספיק להכניס את האופניים לתיקון קל, ויוצא עם רועי לרכיבה קלה באיזור החניון.

18/7 – עוזבים היום את הרי הרוקי בדרכינו לוונקובר דרך העיר קמלופס. הדרך מקסימה לאורך הנהר הנקרא YellowHead (על שם האינדיאני שהוביל את חוקרי ההרים ומניחי המסילות לאיזור) ואנו זוכים גם לדוב קטן שמשתעשע במדרון ליד הכביש, ולשני מוסים גדולים שנהנים מהשמש, מהאווירה ומהעשבים... עד שמגיע מישהו ומחליט לצפור ולהבריח אותם. התכנון הוא לחנות בעיירה Clearwater כנקודת יציאה לשמורה Wells Grey, ואנו מוצאים חניון פרטי ומקסים בכניסה לעיירה. קופצים כולם לבריכה המחוממת שבחניון להשתולל קצת, ואחרי כן אני לוקח את האופניים לסיבוב באיזור ורכיבה בתוך היער. בלילה מבעירים מדורה ויושבים סביבה עם מרשמלו על האש.

19/7 – בבוקר אנו יוצאים לשמורת Wells Grey לראות את מפלי Hamelton. מדובר במפלים בגובה כפול מזה של הניאגרה, ואכן הם מרשימים ביותר, והזרם האדיר של המים נשמע כבר למרחוק, תוך שהם זורמים בתוך נקיק צר ועמוק מאד. אנו נמצאים בתצפית למעלה על הגדה בגובה רב ופשוט מרותקים למראה.נסיעה של כשלוש שעות מביאה אותנו לעיר הגדולה Kamloops, שם אנו מחליטים להעביר את הלילה. בעזרת מרכז המבקרים מצאנו חניון סביר ויצאנו להצטייד בעיר.

20/7 – יציאה מוקדמת בבוקר לכיוון וונקובר. למרות שירדנו בגובה הנוף יפה וזרוע באגמים, הרים מושלגים וגבעות ירוקות. לאחר כארבע שעות מגיעים לפקקים של העיר הענקית... החניון שלנו נמצא ממש ליד נהר Capilnao סמוך מאד לגשר Lions Gate. החניון אמנם צפוף, אך מסודר ומצוייד היטב, כולל בריכה וג'קוזי. לאחר התארגנות קצרה יוצאים לכרך הגדול, ונוסעים באוטובוס ל – Stanely Park. מדובר בפארק ענק ויפה הכולל גם פארק מים קטן לילדים, מודל של כפר אינדיאני בו מתקיימות הופעות של חבורה אינדיאנית, מיצגים שלהם ועוד. היפה בפארק לטעמי זה שכמעט כל השבילים הינם כפולים – אחד להולכי רגל ואחד לרוכבי אופניים ורולר בליידס, ואכן הפארק מלא ברוכבים (ורוכבות) בהמוניהם.

21/7 – היום מוקדש לרחובות העיר עצמה ולשווקים. קנינו כרטיס יומי לאוטובוס ויצאנו ל – Downtown. אחרי סיבוב מעגלי ברחובות העיר שכלל גם את השעון הפועל על גז וקיטור ומוציא כל רבע שעה ענן עשן, וכן את המזח של אוניות התענוגות שיוצאות לסיבוב בעולם ובמיוחד לאלסקה, שזוהי חוויה בפני עצמה לראות הכנות של אונייה ענקית כזו ליציאה להפלגה. ממרכז העיר ממשיכים לשוק הילדים באי Granville. מדובר בבניין גדול בן שתי קומות המכיל אך ורק חנויות צעצועים לילדים. לידו ממוקם פארק מים מושקע. רועי וגיא לובשים בגד ים ורצים להשתעשע במים (טוב, גיא קצת יותר לאט בגלל שהמים קרירים...). מסיימים בשוק הגדול המקורה, שם אנו בוחרים מבין אוסף הדוכנים הגדול מנה סינית משובחת.אחה"צ הילדים קופצים לבריכה ולג'קוזי, ובערב אני ואורלי יוצאים לבד לראות את הסרט החדש שאך זה יצא לאקרנים Inception עם לאונדרו דה קפריו.

22/7 – היום מוקדש כולו לעולם המדע בוונקובר. מדובר במעין מוזיאון מדע המכיל מיצגים אינטראקטיביים רבים, וכן אולם Imax לצפיה בסרטים מיוחדים. אנו ראינו סרט על גלישת גלים בטהיטי, ולאחר מכן חרשנו את המיצגים. מומלץ בחום במיוחד למשפחות עם ילדים. מהמוזיאון יצאנו בחמש אחה"צ מאד רעבים... ולכן שמנו פעמינו לרובע הסיני, שם מצאנו מסעדה אותנטית והרבצנו ארוחה מכובדת ביותר...חזרה לחניון והילדים קופצים לבריכה ולג'קוזי. אני לוקח את האופניים ויוצא לסיבוב בפארק Capilano לאורך החוף. הבתים הפרטיים המדהימים עם הגינות הענקיות המטופחות גורמות לקנאה קלה. אכן איכות חיים. מעבר לכך, נראה שהעיסוק העיקרי של הקנדים כאן בשעות הפנאי הוא סיבוב עם הכלב ושיחה עם השכנים...

23/7 – יוצאים בשש וחצי בבוקר לכיוון המעבורת. מכיוון שהגענו לרציף מוקדם, הקדימו לנו את שעת ההפלגה בשעה. אפילו יש מקום להפליג ל – Nanaimo במקום לויקטוריה (מה שחוסך כשעה וחצי נסיעה), אך המעבורת לשם יוצאת רק ב – 10:15, בעוד המעבורת לויקטוריה יוצאת ב – 8:00. בדיעבד, זאת היתה טעות שלא הפלגנו ל – Nanaimo. לא רק שלא חסכנו זמן, שרפנו שליש מיכל דלק (ומדובר במיכל דלק ענק...).הדרך לטופינו פשוט מדהימה, במיוחד הקטע ביער של עצי Cedar. אחרי שש שעות נהיגה אנו מגיעים סוף סוף לקו החוף הנושק לאוקיינוס השקט, ונכנסים לחניון שלנו. מתברר שמדובר בחניון יוצא מן הכלל, יפה מסודר ועל קו החוף, מה שמאפשר ירידה קלה לחוף הים וטבילת הרגליים במים הקרירים. אני פשוט אוהב את המקום...

24/7 – הזמנתי אתמול מקום להפלגה באוקיינוס לצפייה בליוויתנים, כך שאנו יוצאים הבוקר ב – 9:30 להפלגה.זה התחיל טוב בהפלגה רגועה, וכעבור כחצי שעה הגענו לקבוצה של ריפים, שם ראינו סילון של מים ולאחריו את גופו של הליוויתן מציץ, לוקח אוויר וחוזר למים. כך במשך כחצי שעה שב הליוויתן כל חמש דקות לערך ועלה למעלה. מדובר בליוויתן אפור, השני בגודלו. ניסיתי לצלם תוך שהספינה מתנדנדת על הגלים, ואז... זה הגיע. הרגשתי שאני עוד רגע מקיא את הנשמה, וגם גיא מאד פחד מהגלים והתנודות של הספינה, אז ירדנו מהסיפון העליון למטה. עוד הספקתי לבקש שקית הקאה ואז כל מה שרציתי זה לחזור לעמוד על יבשה יציבה... במקביל גם רועי החל להקיא את הנשמה, כך שאורלי היתה איתו, גיא עומד לידי ופוחד, אני לא מפסיק להקיא ורק שני יושבת בסיפון העליון ונהנית מההפלגה. בהמשך הגענו לעוד קבוצת איים שם הסתלבטו בשמש כלבי ים. איכשהו ראיתי אותם בין שקית לשקית... בשורה תחתונה... היה נורא אבל ראינו ליוויתן...כשחזרנו סוף סוף חשבתי שהכל נגמר, אבל אז התחושה היתה של סחרחורת וחולשה, והרגשתי שעוד רגע אני מתעלף. בסוף זה נגמר עם עוד כמה הקאות, ואחרי פחית של קולה (היא מכילה ג'ינג'ר שאמור לעזור) ופחית של ג'ינג'ר אל, התחלתי לחזור לעצמי ולהתייצב. זאת היתה הפעם הראשונה (וכנראה גם האחרונה...) שהיתה לי מחלת ים, והדבר שאני הכי שונא זה להקיא... אבל, ראינו ליוויתן...למרות החלושס טיילנו קצת בטופינו, ואז המשכנו ל – Long Beach לשבת קצת על החוף ולשחק בצלחת מעופפת. זהו אחד החופים היפים והארוכים שבשמורת Pacific Rim. אמנם המים קרירים, אך החול נעים ואין שם מוכרי ארטיקים ושחקני פינג פונג... לעומת זאת יש שם הרבה צעירים וצעירות עם גלשני גלים.בערב עוד הספקתי לעשות סטייקים על האש על מדורת עצים, כך נראה לי שאכן חזרתי לעצמי...