28.11.2012
ב-27.11.12 הייתי בקונצרט בבר אילן. "יוזף היידן ובני
דורו", בביצוע אנסמבל "פניקס" בכלי תקופה. השתתפו
ארבע נשים: פסנתר פטישים, כינור, חליל וויולה דה גמבה.
הן הדהימו אותנו בנגינתן. ואצלי מיד צצה ההשוואה בין
נשות תימן בתימן למנגנות...
לְחוֹטְבוֹת הָעֵצִים [1]
לְאוֹתָן שֶׁחָטְבוּ עֵצִים, וּנְשָׂאוּם בַּאֲגָדִים עַל רֹאשָׁן
לְשׁוֹאֲבוֹת הַמַּיִם בְּכַדֵּי הַחֶרֶס
לְטוֹחֲנוֹת הַחִטִּים עַל אַבְנֵי רֵחַיִם
לְלָשׁוֹת הַבָּצֵק וְאוֹפוֹת הַלֶּחֶם בַּיָּדַיִם
לַזְּרוֹעוֹת שֶׁכָּאֲבוּ וְלַצַּוָּאר שֶׁנִּקַּע
קָרָאתִי הַלֵּל
לַמְּרַבְּצוֹת בְּנִתְזֵי מַיִם מִשְׁטְחֵי עָפָר שֶׁבַּבַּיִת
לַמְּשַׁחֲרוֹת קוּם, לְהַרְתִּיחַ עַל פִּטְפּוּטִים [2]
כִּתְלִי מַאלִלְקַהְוַה [3]
וּמְטַגְּנוֹת דּוּרְדוֹרבִּצַאג [4]
בְּסוֹף אַשְׁמֹרֶת שְׁלִישִׁית
לְאִישֵיהֶן הַמְמַהֲרִים לַמִּשְׁנָיוֹת
וּלְשַׁחֲרִית - לְעֵת הַבְחָנָה
בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן
אָמַרְתִּי הֵידָד
לְתוֹפְרוֹת הַלְּבוּשׁ
וּלְרוֹקְמוֹת קִדְמָתוֹ כִּלְפָּרֹכֶת הַמִּשְׁכָּן
לַמַּאֲזִינֹות לְפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וְלַתִּפְסִיר
לְאוֹתָן שֶׁלִּמְּדוּ יַלְדֵיהֶן בְּרָכוֹת וּתְפִלּוֹת
בְּלִי לְהַכִּיר אוֹת כְּתוּבָה
שָׁאַגְתִּי תְּרוּעָה
לַמֵּינִיקוֹת שְׁנָתַיִם וַחֵצִי וְגוֹמְלוֹת
לַמּוֹצִיאוֹת לֶחֶם לְבַעְלֵיהֶן בִּמְלַאכְתָּם בַּשָּׂדוֹת
וּלְשׁולְחוֹת הַתַּבְשִׁיל לִלְמוֹרִי הַמְּלַמֵּד יַלְדֵיהֶן
אָמַרְתִּי
אַהֲבָה בִּדְמָעוֹת
15.09.2010
"הִתְאַקְלְמוּת" אוֹ גִּלּוּחַ זָקָן [5]
אָמְרוּ לוֹ
עִם הַזָּקָן הַמַּכְסִיף שֶׁלְּךָ, לֹא יִסְתַּכְּלוּ עָלֶיךָ.
בָּאָרֶץ - עֲבוֹדָה רַק לִצְעִירִים.
לְגַבָּיו הַזָּקָן וְהַפֵּאוֹת הֵם פְּאֵרוֹ, סִימָנֵי יַהֲדוּתוֹ.
הוּא אָצִיל,
הוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
בְּנֵי אַבְרָהָם מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת
הוֹלְכִים עִם זָקָן וּפֵאוֹת.
מַה יַעֲשֶׂה?
טֶרֶף לִבְנֵי בֵּיתוֹ, חַיָּב!
מַהוּ רֹאשׁ מִשְׁפָּחָה שֶׁאֵינוֹ מֵזִין אֶת יְלָדָיו?
הוּא אִישׁ כָּבוֹד!
הוּא יַעֲבֹד,
הוּא יַשִּׂיג מְזוֹנוֹת בִּרְוָחָה לְבֵיתוֹ.
חָלַף שָׁבוּעַ וְעוֹד שָׁבוּעַ וְעוֹד חֹדֶשׁ,
עֲבוֹדוֹת הַדְּחָק לֹא שׁוֹבְרוֹת רַעֲבוֹן.
לֹא עָצַם עַיִן לַיְלָה וָלַיְלָה, וְעוֹד לֵילוֹת.
יְגַלֵּחַ זָקָן וּפֵאוֹת וְיִהְיֶה כְּכָל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ שֶׁבָּא לִנְחֹל?
לֹא,
לֹא יִתָּכֵן לִמְחֹק מָסֹרֶת אָבוֹת מִיָּמִים יָמִימָה
לִגְדֹּעַ זָקָן? לְגַלֵּחַ פֵּאוֹת?
חֵטְא!
הֲרֵי יִהְיֶה כְּכָל הַגּוֹיִים שֶׁעָזַב בְּגָלוּתוֹ!
וּמַה יֹאמַר לְבוֹרְאוֹ בְּיוֹם הַדִּין?
וּמַה יִהְיֶה עַל אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו בַּשְּׁכוּנָה,
מַה יֹאמְרוּ לָהֶם הַשְּׁכֵנִים? מַה יִהְיֶה בְּבַיִת הַכְּנֶסֶת ?
הַאִם יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ כִּבְעָבָר,
הַאִם יַעֲלוּ אוֹתוֹ לְתוֹרָה, אוֹ חָלִילָה יְנַדּוּ אוֹתוֹ?
מַה יַעֲשֶׂה?
לֶחֶם מַסְפִּיק אֵין בְּאָהֳלוֹ. לְבוּשׁ לַחֹרֶף אֵין,
תְּלוּיִים בְּמַתַּת הַסּוֹכְנוּת וְלִשְׁכַּת הַסַּעַד,
וּבִנְתִינָתָם אֵין כְּדֵי שְׂמִיכָה לְהִתְכַּסּוֹת
וּמַצָּע לְהִשְׂתָּרֵעַ.
מַה תַּגִּיד אִשְׁתּוֹ? מַה יֹאמְרוּ בָּנָיו כְּשֶׁיִּרְאוּ אֶת פָּנָיו הַחֲדָשׁוֹת.
הֲלֹא כָּךְ עָשׂוּ הַגּוֹיִים לַיְּהוּדִים בְּאֶרֶץ גָּלוּתוֹ כַּאֲשֶׁר כָּפוּ עֲלֵיהֶם
הֲמָרַת דָּת,
סִלְּקוּ כּוֹבָעֵיהֶם וְעַטְרוֹתֵיהֶם מֵעַל רָאשֵׁיהֶם
גִּלְּחוּ זְקָנָם וּפֵאוֹתֵיהֶם
וְאַחַר כָּךְ הֶאֱכִילוּ אוֹתָם מִטְּרֵפוֹתֵיהֶם.
וְעַכְשָׁו הוּא יֵרָאֶה כְּמוּמָר...
חָלְפוּ עוֹד כַּמָּה שָׁבוּעוֹת
הַשָּׂכָר מֵעֲבוֹדַת הַדְּחָק [6] לֹא הִשְׁבִּיר צָרְכֵי בֵּיתוֹ.
הֲלֹא יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲבֹד וּלְהַרְוִיחַ,
לֹא רוֹצֶה חַסְדֵי הַסּוֹכְנוּת וְלִשְׁכַּת הַסַּעַד.
שׁוּב לֹא יָשֵׁן לֵילוֹת... שׁוּב הִטְרִיפוּ אֶת נַפְשׁוֹ הַמַּחְשָׁבוֹת.
בֹּקֶר!
הַבַּיִת רֵיק, הַיְּלָדִים בְּבַיִת הַסֵּפֶר, הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק.
עָמַד מוּל הַמַּרְאָה
סִלֵּק כּוֹבָעוֹ, הֶחֱלִיק בְּיַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁוֹ
גִּלֵּחַ זָקָן וּפֵאוֹת
בְּלוֹרִית לֹא הָיְתָה לוֹ...
עַכְשָׁו אֵרָאֶה צָעִיר,
אֵלֵךְ לְבַעַל בַּיִת פְּרָטִי וַאֲקַבֵּל עֲבוֹדָה...
הִבִּיט אֶל פָּנָיו, לֹא יָדַע מִי הָאִישׁ הַקֵּרֵחַ שֶׁבַּמַּרְאָה.
שׁוּב הִסְתַּכֵּל...
שׁוּב לֹא הִכִּיר אֶת הָאִישׁ שֶׁבַּמַּרְאָה.
מִי זֶה?
מִי זֶה מְתַעְתֵּעַ בִּי, מַבִּיט אֵלַי וְלֹא מַרְפֶּה מִמֶּנִּי?
חָזְרָה אִשְׁתּוֹ מֵהַשּׁוּק...
הִסְתַּכְּלָה, שָׁאֲלָה: מִי אַתָּה הַזָּר?
הִסְתַּכְּלָה...
אָמַר... אֲנִי...
הֵבִינָה, "קָרְעָה", צָעֲקָה
אוֹי לִי,
נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעֲלִי,
הִתְעַלְּפָה...
מַיִם שָׁפַךְ עָלֶיהָ...
שָׁמְעָה שְׁכֵנָה אֶת הַצְּעָקָה, בָּאָה לַעֲזֹר.
נִבְהֲלָה מִמַּרְאֵה הָאִישׁ,
נָסוֹגָה,
אָמְרָה: מְטֹרָף, הִשְׁתַּמֵּד...
הִתְעוֹרְרָה הָאִשָּׁה, שָׁתְקָה בְּאֶבְלָהּ,
מְקוֹנֵן עַל חַיָּיו, יָשַׁב הָאִישׁ לְיָדָהּ.
חָזְרוּ הַיְלָדִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, שָׁאֲלוּ אֵיפֹה אַבָּא?
עָנְתָה:
יָשֵׁן,חוֹלֶה, שֶׁקֶט,
אַל תָּעִירוּ.
בָּאוּ שְׁכֵנִים לְבַקְּרוֹ[7],
נֶחְרְדָה הָאִשָּׁה,
נֶחְשְׂפָה חֶרְפָּתָהּ...
שָׁאֲלוּ לִשְׁלוֹמוֹ
עָנְתָה: יְרַחֵם ה', נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעֲלִי וְרַק אֱלֹהִים יְרַפֵּא...
שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִקְבַּר הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ, עַד שֶׁזְּקָנוֹ צָמַח.
יָצָא...
רָאוּהוּ הַשְּׁכֵנִים, אָמְרוּ:
בָּרוּךְ מְחַיֶּה הַמֵּתִים!
[1] יש מהן נשים לרוב שחיות אתנו כאן והיום.
[2] פטפוטים – שלוש אבנים,ביניהן מבעירים גחלים, ומניחים עליהן מחבת, קדרה, קומקום.
[3] קומקום מים לקפה.
[4]צאג הוא שם המחבת בערבית-שרעבית, דורדור - בצק דק שמטגנים בטיפת שמן במחבת. פותתיםאותו ומוסיפים לו חלב וחמאה.
[5]הודפס בתהודה 27.
[6] עבודות דחק היו מקובלות בשנות החמישים. הסוכנות יזמה אותן כדי להעסיק עולים חסרי מקצוע, שעות אחדות ביום, כמה ימים בחודש.
[7] מנהג רגיל לבקר חולה שלא יצא מביתו ימים אחדים ולא נראה בבית הכנסת.