Post date: Jun 17, 2010 3:32:39 PM

"לאישה" גליון 2273 חשון תש"ן

קורות חייו של ד"ר יהודה מנדלסון, בן ה-53 יכולים להספיק לשני אנשים לפחות. הוא – שהיה אתאיסט מושבע. שחקן, שלמד רפואה כללית והיפנוזה רפואית בלנינגרד, נדלק על ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, עלה לארן וחזר בתשובה יחד עם משפחתו הענפה. היום, עם אשתו לאה, הצעירה ממנו בעשר שנים, ועם חמשת ילדיו, הוא מנהל אורח-חיים דתי.

דר' מנדלסון היה תמיד חריג. ברוסיה ישב, בגין חוצפתו ואומן ליבו, בבית-חולים לחולי-נפש. כשהרגיש צורך לזעזע את אמות הסיפים בישראל, ערד שביתת רעב מול משכן הכנסת. בזמנו, בתקופת הקטיושות, התגורר עם משפחתו בקרית-שמונה. אחר כך עבר עם משפחתו לחיפה. בחיפה הם לא מתגוררים בשכונה חרדית, אלא באזור מצוקה, וגם כאן הם בולטים. "אני עושה פה נפשות לדת", הוא אומר בסיפוק.

ביתם צנוע ומרוהט בפשטות. הדירה קטנה, חמימה וחדורה אווירה תרבותית. לאה מנהלת היום את עסקי בעלה, רופא עצמאי, העוסק בעיקר בהיפנוזה והרפיה רפואית. טלפון אלחוטי מונח בכיס חלוקה, והוא, בשימוש תמידי כמעט, היא נראית שקטה ומכונסת בעצמה, אך היא משנה תדמית במהלך הראיון, והופכת לדמות הדומיננטית, כשמבקשים לצלמה במטבח המשפחתי, היא מתרעמת וטוענת שהמטבח לא מאפיין אותה, ובכלל, בבית שלה כולם צמחוניים, ולכן היא כמעט לא מבשלת,

את הרפואה הקונבנציונלית נטש דר' מנדלסון, לאחר שחש שהוא זקוק לשינוי, עקב אכזבות שונות, מאז ומעולם משכה אותו ההיפנוזה הרפואית, אך לא תמיד יכול לעסוק במקצוע, כשחש שמיצה את עצמו ברפואה המקובלת, עכר להיפנוזה רפואית, או בלשונו "להרפיה רפואית, עקרון השיטה הוא טיפול ללא תרופות. גיליתי במהלך עבודתי בבית החולים, ששליש מהמאושפזים בבתי חולים נמצאים שם עקב בעיות שנגרמו מנטילת תרופות לא נכונות. גם השילוב של כמה תרופות הנוגדות זו את זו , גורם לתופעות הרות אסון.

בהרפיה שאני עושה לחולה, אני משחרר ממתחים ומשחרר שרירים, אפילו במערכת העיכול ובכלי הנשימה. ההרפיה מתמקדת בשחרור איברים פנימיים שונים, והפעלתם גורמת להרגשה טובה יותר ולבריאות משופרת. כשמגיע אלי מתרפא עם מינון גבוה של תרופות, אינני מבטל לו מיד את התרופות. הכל נעשה באיטיות, במהלך הטיפול, כשנראה שיפור במצבו. הגיעו אלי אנשים שנטלו למעלה משלושים כדורים ליום. אותם מטופלים נשארו היום ללא תרופות כלל, או עם תרופות במינון נמוך ביותר. הגיעו אלי גם חולי סכרת, שהזריקו לעצמם שלוש פעמים ביום, ועכשיו הם מזריקים - פעם אחת בלבד. אני מלמד אותם איך לעשות לעצמם הרפיה רפואית, והתוצאות מדברות בעד עצמן".

הדר' מנדלסון נולד בלנינגרד. אביו היה מהנדס אלקטרוניקה. למנדלסון שלוש אחיות. שתיים מהן רופאות. הבכורה היא רופאה פנימית ברוסיה, שלאחרונה גילתה שניחנה בידיים בעלות מטען חשמלי מיוחד. אחותו האמצעית, גם היא ברוסיה, היא תופרת. אחותו הצעירה, המתגוררת בארן, היא רופאה שחזרה בתשובה והיום היא חבדניקית. בימים אלה היא ילדה את בנה השלישי. "רק כשהיא חזרה בתשובה, היא נכנסה להריון", אומר ד"ר מנדלסון. כסטודנט, היה אתאיסט. "בכל הזדמנות הבעתי את דעותי נגד הדת. אני, למשל, לא עברתי טקס ברית מילה". את לאה פגש באוניברסיטה. היא היתה סטודנטית לכלכלה. כעבור כמה חודשים הם נישאו, ונולד בנם הבכור דוד (23).

"בני נולד לאחר מלחמת ששת הימים. עד מלחמה זו הייתי רחוק רוחנית מהארץ. אבל ההודעות ששמעתי ברדיו מוסקבה, על צבא מצרים העומד להגיע לתל-אביב, עשו לי משהו בנשמה. הרגשתי לפתע שיש לי עם ומדינה, ושאני שייך לעולם אחר. לאה תמכה ברצוני לעלות, וכאן התחיל הסיוט שלנו. באותה תקופה התגוררנו בלנינגרד, בחדר קטן של 18 מ"ר, בתנאים מחפירים. לעשר משפחות היה מטבח אחד ושירותים משותפים. אז כבר עבדתי כרופא, ולאה עזבה את האוניברסיטה והחלה ללמוד סיעוד. שאיפתי לעלות ארצה הביאה אותי לקשר עם קבוצה שניסתה לחטוף מטוס רוסי ולעלות ארצה דרך פינלנד. אני סירבתי להצטרף להרפתקה, כי גרסתי שבטיל הראשון יפילו את המטוס, ושלכן עדיפה סירה או אוניה, בקבוצה ההיא היו כחמישה עשר חברים. שניים מהם נשפטו למאסר של 15 שנה, לאחר שנתפסו".

מצבו של מנדלסון לא היה טוב בהרבה. הוא הוכנס, בניגוד לרצונו כמובן, לבית חולים לחולי-נפש ושם שהה כחודש וחצי. הוא בקושי יצא משם חי, לאחר שקיבל כמה זריקות שגרמו לו לאיבוד ההכרה. מי שהצילה אותו ממצבו הנורא היתה רופאה, שהכיר בעבר. היא הזריקה לו מים מזוקקים במקום אמינאזין.

את קורותיו באותם ימים הוא תיעד בסדרת מאמרים בעיתונים. להלן קטע מאחד המאמרים; ישבתי בשלווה על מיטתי, נתון במחשבות שהכל יסתיים בשלום. שברגע שייכנסו עמיתי הרופאים לחדר, אספר להם, באווירה שקטה, על הטעות שנעשתה באשפוזי. אגב, מנהל המחלקה היה יהודי, שניסה להסתיר את זהותו האמיתית. היה לפנות ערב. הגישו לנו ארוחת ערב - פסולת שלא יכולתי להכניסה לפה. כמה מופרעים החלו להשתולל, אבל הושתקו מיד בצורה מקצועית מאוד. כשהגיעה שעת הטיפול, החלו לחלק כדורים ותרופות בנוזלים. כמה מהחולים הוזמנו לזריקות כחדר הטיפולים. לפתע נכנסה האחות, קראה בשמי וביקשה ממני ללכת לקבל זריקה בחדר הטיפולים. "איך זה יתכן זעקתי. 'הרי אני כאן רק יום אחד. טרם נבדקתי, ואיש לא שוחח עמי. החלטתי להישאר בחדרי. כעבור שלוש דקות הגיעו למיטתי שני 'אחים' ולקחו אותי בכוח לחדר הטיפולים. שם נכנעתי. מאז עברו תשע עשרה שנה, ותאמינו לי שגם היום אני מרגיש בכל גופי את הזריקה ההיא. היא היתה מכאיבה מאוד. השפעתה העיקרית התחילה כעבור עשר דקות. כבדות עופרת פשטה בגפיים שלי, עברה ללשון, טשטשה את מחשבותי. הכל נעשה פתאום נטול חשיבות. העפעפיים נעשו כבדים, העיניים נעצמו, וכמו נפלתי לתהום",

מי שהציל אותו היתה אותה רופאה אותה הכיר בעבר, היא, דאגה לשחרורו, תוך סיכון עצמה.

הוא הגיע לישראל דרך אוסטריה עם בן חולה בדלקת ריאות. מנמל התעופה בן-גוריון הופנו לטבריה, ומשם לקיבוץ אשדות יעקב. -שלוש שנים הייתי באופוריה מעצם היותי בארץ ישראל, הייתי מוכן לגור איפה שרק יתנו לי. אחרי מלחמת יום הכיפורים הגעתי עם משפחתי לקרית שמונה. בינתיים נולדו לי עוד שני בנים, אבי (18) ויעקב (17). זו היתה אחת התקופות היותר קשות בקרית שמונה. קטיושות נפלו כל יום כמעט, גם הבית שלנו נפגע, בקרית-שמונה נולדה מיכל שלנו (14), כשהמצב החמיר מאוד, לא נותרה לנו ברירה והחלטנו לעזוב לחיפה, כאן התמקמנו בשכונה שבה אנו מתגוררים עד היום, ופה נולד בן הזקונים שלנו, יצחק-אריה.

באותם ימים החל דר' מנדלסון בהליכי החזרה בתשובה שלו, לאחר שחיפש בכל מקום תשובות לשאלות שהציקו לו, ואפילו בנצרות. "כן, רק ביהדות מצאתי את התשובות לשאלות". אגב, הילדים שלנו אפילו קיצוניים יותר מאתנו. במשפחתנו אין כפיה, וכל אחד יכול לעשות ככל העולה על רוחו. הבן הבכור שלנו, דוד, נמצא היום בתקופה של מרד. אני מוצא שזה טבעי, ומאמין שהזמן ירפא את המצב, ושהכל ענין של סובלנות. אשתי לאה נכנסה לכל נושא הדת מהר ממני. מיד כשגמרה אומר בנפשה לחזור בתשובה, חבשה פאה לראשה. אני עברתי תהליך ארוך יותר, ולקח לי זמן עד שהסכמתי לחבוש כיפה. אני עשיתי 'מבחנים' לשם. שיחקתי איתו משחקים מסוכנים. לא קיבלתי כל דבר כתורה מסיני. "אני לא שייך לזרם כלשהו ביהדות. הלכתי, במהלך חזרתי בתשובה, לשיעורים רבים, ולמדתי המון מהילדים שלי. כל ילדי למדו ולומדים בישיבות.

את הרפואה הקונבנציונלית עזב, לאחר שראה שרבים מהחולים סובלים שנים ארוכות, בלא פתרונות למצוקותיהם. ההרפיה הרפואית היא, לדבריו, תשובה למקרים רבים. הפציינטים שלו מגיעים לקליניקה שלו מכל חלקי הארן. המרפאה ממוקמת בצמוד לביתו.

יש לו קבלות - על הצלחותיו, והוא מאמין שאכן בחר בדרך הנכונה. "אני לא מאמין בנסים ונפלאות. הרפואה הקונבנציונלית עוזרת בהרבה מקרים, ואי אפשר בלעדיה. אך יש מחלות שההרפיה טובה להן יותר, כגון לחץ-דם, נדודי שינה, אסטמה ומחלות נוספות, שטיפול תרופתי עלול להזיק למשתמשים בו. התוצאות הטובות שלי מדברות בעד עצמן", הוא אומר בלא להצטנע. "אני בטוח ביכולתי לעזור לאנשים רבים".

__

"קרה לי נס"

הגעתי ללאה מנדלסון בשנת 86', חולה ובמצב קשה", אומרת רחל רוטמן (40), נשואה ואם לשלושה, "סבלתי מלחץ דם גבוה. סחרחורות ומהשמנת יתר, ומשקלי היה מעל מאה ס"ג. לקחתי מדי יום 2ו כדורים, כולל קורטיזון שגרם לנפיחות נוספת על משקלי. מי שראה אותי, נבהל. נראיתי מבוגרת בשנים רבות מגילי האמיתי.

"לדר' מנדלסון הגעתי בעקבות המלצות, תוך ימים עכרתי שינוי דראסטי. הטיפול בהיפנוזה הוכיח את עצמו מייד. תוך תקופה קצרה ירדתי במשקל ומינון הכדורים הופחת לחצי. גם לחץ הדם ירד, והרגשתי שקרה לי נס דר' מנדלסון לימד אותי לעשות תרגילי הרפיה. ועשיתי אותם כל יום בבית לבד. גם התזונה שלי השתנתה, ולתפריט היומי הוספתי המון ירקות ומים. המחזור החודשי שלי חזך לתיקנו אחרי תקופה ארוכה של בעיות.

היום אני לא לוקחת כדורים בכלל, משקלי עומד עכשיו על 85 ק"ג, ואני מרגישה יותר אישה מאישה, בעקבות המפנה הזה זכיתי לבן זקונים, ואפילו התחלתי לכתוב שירים",