תופעת אגרנות אצל הורים מבוגרים

ניתן לסבול מבעיית אגרנות כפייתית בכול גיל, עם זאת, ניתן למצוא שלא מעט מהאוכלוסייה המבוגרת סובלת מכך, ועל כן ניתן למצוא הרבה ילדים אשר מבקשים בטובת הוריהם, אך אינם יודעים מהיכן להגיש להם עזרה, ולו כי לרוב אספנים כפייתיים נוטים לתרץ את ההתנהגות, מעניקים סיבות מושכלות ומציינים שמדובר בתקופה, וככול שעובר הזמן והם מבינים בעצמם שהם אינם יכולים לחדול, הם לא פעם נוהגים להסתיר את ממדי התופעה, ועל כן הם פשוט מאוד מתחילים להסתגר - מפסיקם להזמין את המשפחה לארוחות ואף מתחילים לסרב להיפגש באירועים משפחתיים. אי לכך אם חושדים שאכן מדובר באגרנות אובססיבית, הרי שיש להפנות את ההורה לאבחון מקצועי, כאשר לרגע אין להביע זלזול, אלא יש לתמוך בהורה לכל אורך הדרך, ולו על מנת לעזור לו בהליך ההבראה.

דרכי התמודדות ראשוניים

יש כמה כלים עליהם מוטב לשמור כאשר חוששים שההורה אכן לוקה באגרנות כפייתית. ובכן ראשית יש לשים את הקלפים על השולחן ולנהל שיחה גלויה מול ההורה. לאחר מכן יש להתחיל למנוע סכנות נלוות כגון שרפות (ולו בשל ריבוי חפצים וחסימה של דרכי מעבר), כאשר גם פה יש לשתף את ההורה ולהסביר לו את הרציונל שמאחורי החשש ושמאחורי הצורך להתחיל לפנות חלק מהציוד, או לכל הפחות לסדר. כמו כן יש לעודד את ההורה לפנות לקבל עזרה מקצועית, למשל אצל בעל מקצוע בדמות פסיכולוג אשר מתמחה באבחון ובמתן טיפול כולל לקשיש, כאשר תמיד ניתן לפנות לאיש מקצוע ללא ההורה על מנת להתייעץ, לקבל כלים, ללמוד יותר על התופעה ולהתחיל ליישם טיפים עבור הליך שיקום.

מתי צרכה להתעורר נורה אדומה?

לבסוף נציין שאין לבלבל בין אי סדר או ניקיון לבין אגרנות כפייתית, ואין לבלבל בין רכישה מופרזת של חפצים לבין איסוף חד פעמי מהרחוב. מתי צרכה להתעורר נורה אדומה? כאשר ממדי הבעיה מאיימים על בריאות ההורה (בשל תנאי היגיינה בעייתיים אשר עלולים להוביל למחלות, עובש וחלודה) וכאשר הבעיה מאיימת על המצב הנפשי (ולו כי היא גורמת להתבודדות חברתית). מכאן ברגע שמתעורר חשש, טוב לדעת שיש מה לעשות ויש אל מי לפנות.