הרב נעם כהן
מנהל הת"ת
בני - תלמידי
נאמר בגמ' מסכת קידושין (כט.): "האב חייב בבנו... וללמדו תורה". ולמדה
זאת מן הפסוק "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם" (דברים י"א, י"ט).
בספרי פ' ואתחנן (דברים ו', ז') מובא החיוב ללמד תורה לתלמידים, אע"פ
שאינם בניו: "'ושננתם לבניך', אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום
שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר 'בנים אתם לה' אלוקיכם' ונאמר 'ויצאו
בני הנביאים', וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו? אלא מכאן
לתלמידים שהם קרויים בנים". הרי שלפי הסיפרי החיוב ללמד תורה אינו
מוגבל דוקא לבנו ממש, אלא שייך ל"בנים" במובן הרחב - הוי אומר כל
תלמידיו.
ע"פ המקורות הנ"ל הרמב"ם פוסק בהל' ת"ת פ"א ה"ב: "קטן, חייב אדם
ללמדו תורה, שנאמר 'ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם'"... ובהמשך
כתב: "מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים, אע"פ
שאינן בניו שנאמר 'ושננתם לבניך' מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך,
שהתלמידים קרויים בנים"...
ידועים דברי הגמרא בסנהדרין (י"ט:): "כל המלמד בן חברו תורה מעלה
עליו הכתוב כאילו ילדו", ויש מקום לשאול מהו היחס בין האב לבן ובין
המורה לתלמיד?
על שאלה זו עונה בעל התורה תמימה, שכמו בפסוק בבראשית: "הוא היה
אבי כל יושב אוהל ומקנה... הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב" שכוונת
הכתוב הוא, שהוא המציא את ענין ישיבת האהלים, או המציא את חכמת
הנגינה בכלי זמר. כך מי שממציא איזה ענין של חכמה נקרא "אב" לאותה
חכמה. וממילא מי שקיבל ממנו העניין - נקרא "בן". "לכן כל תלמיד
המקבל מרבו חכמה וידיעה שבלעדיו הייתה חסרה לו, נקרא הרב בשם
"אב" והתלמיד בשם "בן"...".
ומעין זה כתב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"א פ"ז): "מי שלימד אדם איזה
דבר והאציל לו השקפה, כאילו ילד את אותו האדם, מפני שהוא אותו בעל
השקפה".
ב"ה, בעם ישראל בכלל ובתלמוד תורה שלנו בפרט, אנו רואים את היחס
בין המלמדים והמורים לתלמידים כמו אב לבן. לא רק מבחינת העברת
הידע, החכמה וההשקפה, אלא גם ביחס הנפשי של אהבה, אכפתיות
ודאגה, הן לרווחה החומרית ושמחת החיים של כל תלמיד, הן להצמחת
אישיות בעלת מידות טובות ומוסריות והן להצלחה בלימודים ולמיצוי
יכולתו של כל אחד. הנהלת הת"ת וביה"ס בהנחיית הרב שרייבר, שקדה
במשך כל השנים לטפח אווירה של בית חינוך כמשפחה, לימוד תורה
בנעימות ושמחה ושל הכרה בערך התורה ולימוד תורה במסירות נפש
אמיתית.
אני מברך ומאחל למלמדים המורים והתלמידים, שמשפחת התלמוד תורה
תגדל תפרה ותרבה בכמות ובאיכות לאורך ימים ושנים.
(מתוך חוברת העשור)