סיפורים

אישה מעזה אשר התחתנה עם איש מהגדה מנועה מלחזור לעזה בגלל המצור. יום אחד היא קיבלה שיחת טלפון מאימה בעזה: " אני חולה ועומדת למות. בואי בבקשה לשבת לצידי." האישה ניסתה ככל שיכלה לשכנע את הרשויות לגבי חשיבות המקרה שלה – אולם ללא הצלחה. היא נאלצה ללוות את ההלוויה של אימה דרך הטלפון. היא אמרה: "בעבור זאת לעולם לא אסלח לישראלים.  יש לי את אותם הרגשות שיש למחבל מתאבד. אולם אני בחרתי בדרך אחרת ולכן אני מגיעה למפגש הזה כדי לספר לכם את הסיפור שלי".

-------------

"איבדתי את בעלי במלחמה. אני יודעת מהו כאב. אולם אני כאן למצוא דרך בה נוכל לחיות יחד. כיצד אנו יכולים להפסיק לאבד את אהובינו במלחמות ארורות ובמקום זאת לאבד את המלחמות ?

------------

"זו הפעם הראשונה שאני פוגשת ישראלים אשר אינם מכוונים כלפי רובה. זה להכיר אתכם ולדעת כי יש ישראלים שהנם בני אדם ואשר רוצים שלום. אני לעיתים תוהה: האם הישראלים שבמחסומים גם בני אדם".

-----------

"התסכול שלי ושל משפחתי רב. אנו חיים בשדרות שם הטילים אינם חדלים מלפגוע. ילדי חיים בפחד וזה חלום בלהות לכולנו. בו בעת אני נמצא בקשר עם חברים רבים שיש לי בעזה, מנסה לעזור להם לקבל אישורי יציאה וסיוע הומניטארי, מעודד אותם שלא יאבדו תקווה לגבי העתיד. אני מאמין כי הקשרים שאנו יוצרים יהיו הבסיס לפתרון העתידי."