שלג על עירי

מילים ולחן: נעמי שמר

שלג על עירי, כל הלילה נח.

אל ארצות החום אהובי הלך.

שלג על עירי, והלילה קר.

מארצות החום לי יביא תמר.

שלג על עירי, והלילה הקר.

מארצות החום לי יביא תמר.

דבש התאנה, מתק החרוב.

ואורחת גמלים עמוסי כל טוב.

הנה שוב ישוב, שמש לבבי.

ומשם תפוח זהב יביא.

הנה שוב ישוב, שמש לבבי.

ומשם תפוח זהב יביא.

שלג על עירי, נח כמו טלית.

מארצות החום, מה הבאת לי.

שלג על עירי, שלג על פני.

ובתוך הפרי כל געגועי.

שלג על עירי, שלג על פני.

ובתוך הפרי כל געגועי.

"חמישה עשר" = חמישה-עשר (ט"ו) בשבט.

"פֵרות חמישה-עשר" הוא ביטוי למנהג יהודֵי ארצות מזרח אירופה (הגַלוּת), שלפיו, בט"ו בשבט הם הִרבו באכילת פרות יבשים שמוצאם בארצות החמות (בעיקר - ארץ ישראל). ביידיש: "פֵּרוֹת חַמְשוּסֵר", כלומר חמישה עשר = ט"ו.

בין הפֵרות הבולטים: תמרים, חרובים, צימוקים, שקדים ותאנים.

אכילת פֵּרוֹת אלה בטאה את הגעגועים והקשר הנפשי של יהודי ארצות הגולה לארץ ישראל הרחוקה והחמה.

השיר מספר על ט"ו בשבט בגולה הקרה. בעיירה בארץ מזרח-אירופאית קרה ורחוקה, יושבת לה צעירה יהודייה, רואה את השלג היורד ונח "כמו טלית", וחולמת על פרות ארץ-ישראל, שהיא "ארץ החום", שאהובהּ יביא לה משם. בתוך הפרי שוכנים

כל געגועיה - הגעגועים לא"י והגעגועים לאהובהּ.