היכן נולדת?
אני נולדתי בתל אביב הקטנה, עוד לפני קום המדינה, ברחוב אלנבי, היה איזה בית חולים מיוחד לתינוקות, ללידה. שם אני נולדתי. וגם גדלתי בתל אביב עד כיתה ג'. אחר כך עברנו לרמת גן ולמקומות אחרים.
אלו משחקים נהגתם לשחק בילדותיכם?
אני זוכרת את עצמי משחקת שעות, שעות, שעות, שעות ברופאה. הייתה לי חברה שהסכימה לשתף איתי פעולה. אני בדרך כלל הייתי הרופאה, אבל לפעמים נתתי גם לה. ולא נמאס לנו אף פעם, והייתי מקבלת, הייתה לנו ידידת משפחה, שהיה לה ידידה שהיה לה בית מרקחת, והייתה מביאה לי בקבוקים ריקים וקופסאות ריקות של תרופות. ופעם היא נתנה לי איזה ארונית קטנה שהיה כנראה לפרסומת שם, ושמתי שם. ואמרתי פה ושם, וזה נקי, וצריכים לעשות, וצריכים לחבוש, והנה תחבושת וככה חובשים, ולמדתי איך לחבוש, וזהו. שיחקנו, היינו עם חברות, כמה חברות בשכונה, שגם למדנו באותו בית ספר. אחרי הצהריים היינו משחקים עם המקלות האלה שקופצים עליהן, איך קוראים לזה, ומחניים, והיה שם אחד הבנים, היה ככה, כאילו בגיל שהוא היה יכול להיות כבר מדריך, לימד אותנו כמה משחקים, שיחקנו גם ברביעיות, ובסולמות וחבלים, ומונופול היה לנו נראה קצת אחרת, היה עם לירות, לא עם שקלים, וגם קראנו הרבה, קראנו הרבה מאוד, ולא קומיקס, ספרים אמיתיים, היינו קוראים.
מה היו הערכים עליהם חונכתם?
הבית שלי באמת ניסו לחנך לערכים, שמירת מצוות, דבקות בדרכי אבות, יושר, הסתפקות במועט, נימוס, כבוד למבוגרים, וזה הערכים העיקריים שידועים לנו.
כיצד נערכה חתונתכם, מה היה מיוחד בה?
מי שירושלמי, הוא יודע שליד רחוב בן יהודה, יש רחוב קטן שנקרא רחוב דורות ראשונים. היום, המקום של החתונה שהתחתנו בו, כבר נהפך לחנות מחשבים או משהו. ואז היה מסעדה שבאמת, כמעט היחידה בירושלים, כשרה למהדרין, באו גם גדולי האנשים, אישים, שהיו בירושלים, מי ששמר על כשרות בא לאכול שם, ושם עשו לנו גם את החתונה. היום קצת קשה להאמין איך בבית קפה, במסעדה קטנה, עושים חתונה, אבל זה מה שהיה. אנחנו תמיד צוחקים ואומרים, היום, אם אתם יודעים, היום ישיבת מיר, יש לה, לא יודעת, שבעת אלפים תלמידים, שמונה אלפים, כן ירבו, אבל אז היינו אומרים שבאה אלינו כל ישיבת מיר. ישיבת מיר הייתה בזמנה של שבעים בחורים, וכמעט כולם הגיעו, יש לנו עדיין תמונות של ה... הכיבוד, אז, היה לא בורקסים, ושניצלים, וצ'ונטים, והיו נותנים סנדוויצ'ים. אבל זה היה נורא נחמד, סנדוויצ'ים קטנים, כמו של בגטים קטנים, היו חותכים אותם בפרוסות, ומקשטים יפה. חתיכת מלפפון, חתיכת עגבנייה, אולי חתיכת זנב של דג מלוח, של סרדין, דברים כאלה, היה מאוד מאוד נאה לעין. ובעלת האולם אמרה לי בסוד, את יודעת מה, אם את רוצה להגיש את זה למחרת, מה שנשאר, פשוט תהפכי את המלפפון, תהפכי את העגבנייה, זה ייראה טרי ואפשר, וככה, זה היה הכיבוד הבסיסי. אחר כך היה לנו גם סעודה למשפחה, אבל זה כבר הרבה יותר מצומצם, אבל לקהל הרחב, זה מה שהיה. באמת בעלת המסעדה הייתה קרובה רחוקה שלנו וידידה שלנו ובאמת השתדלה לעשות את זה במסגרות שהיה מקובל באותם ימים, הכי יפה שיכול להיות.
היכן נולדת?
באנגליה, בעיירה, בעיר מיינצ'סטר. יש כאן תעודת לידה.
אלו משחקים נהגתם לשחק בילדותכם?
אופניים, אנחנו היינו משחקים, תלוי איזה גיל, נכון? היה לנו קריקט, אתה יודע מה זה קריקט? טוב, שלוקחים מחבט דומה מאוד למשחק אמריקאי שנקרא בייסבול, דומה קצת לזה. טוב, זה נקרא קריקט. אחר כך היינו משחקים טניס, ויותר מאוחר היינו משחקים גם גולף, אתה יודע מה זה גולף? אתה לוקח כדור, ואתה חובט בו איזה שלוש מאות, ארבע מאות מטר, ואתה צריך להגיע לחור.
מה נהגתם ללבוש כילדים?
אתם יכולים לראות לפי התמונות איך היינו לובשים. כשהלכנו לבית ספר, כמובן שהיה חולצה, אבל שמה באנגליה לובשים גם עניבה. אוי ואבוי למי שלא בא לבית ספר עם עניבה, וגם כובע קסקט. אתה יודע מה זה? תראה את התמונה.
מה נהגה המשפחה לעשות בימי החופשה?
אז אחד מהדברים, בקיץ, היינו נוסעים למקום שנקרא קולווין ביי, ליד הים, באנגליה, בווילס. אתם תצטרכו להסתכל בתמונות. יש לנו גם תמונות של זה. ההורים היו שוכרים בית לחודש, מכשירים את הבית, ונשארים שמה. במשך חודש שלם שמה, לפעמים האבא היה מצטרף בסופי שבוע, שמה באנגליה סופי שבוע התחילו ביום חמישי בלילה, ונגמרו ביום שני בבוקר.
מה הוא הערך היהודי החשוב ביותר לדעתך?
בנוגע לעניין הזה, אין שום ספק, אם אין אמונה, אין כלום. בגלל שאלף, כשאתה נמצא בחוץ לארץ, אתה נמצא עם גויים. אמנם אצלנו היה בית ספר יהודי, וזה מאוד חשוב, שהיה שמה בית ספר שהכניסו גם ערכים של יהודים, אבל לא לשכוח ששמה אתה היית לומד בשפה אנגלית, אבל היינו כבר בגיל צעיר מאוד, ידענו עברית, ידענו לקרוא, ידענו להבין. ככה זה היה. אני יודע שהיו משפחות מסוימות שהן דאגו לדבר במה שנקרא יידיש, שזו שפה שקיימת למעלה מאלף שנה בין היהודים.
אילו מאכלים מסורתיים נהגו לאכול בביתכם?
בבית שלי היו מאכלים הונגריים, מסורתיים, כמו כרוב ממולא, עוגת שמרים.
אילו משחקים נהגתם לשחק בילדותכם?
יש לי עוד שתי אחיות, אז אהבנו שלושתנו מאוד לשחק בחמש אבנים, דוקים.
מה נהגה משפחתך לעשות בשבת?
בשבת, בקיץ, כל השבתות של הקיץ, אבא שלי היה לו מנהג, אחרי ארוחת הצהריים, היה לוקח את כל הבנות ולומד איתנו פרקי אבות, כל פעם פסקה, עד שנגמר הקיץ. ומלבד זה, היינו הולכות לחברות.
באיזו שפה דיברת בילדותך?
אני דיברתי עברית, כי נולדתי בארץ ובגן דיברו עברית, אבל אימא שלי, שהגיעה מהונגריה, לא ידעה לדבר טוב בעברית, והיא הייתה מדברת איתי בהונגרית, כך שאני מבינה את השפה, אבל לא יודעת לדבר כל כך הונגרית, ולענות לה, הייתי עונה לה בעברית. אז היא למדה קצת עברית ממני, ואני למדתי להבין הונגרית.
האם התרחש אירוע אשר השפיע עלייך?
מה שהכי, היה אירוע שהשפיע, בכל הארץ גם, זה ב-1967, מלחמת ששת הימים, שהגיע, אבא שלי פתח פתאום את הדלת, ואמר לכולנו בהתרגשות, הכותל שלנו, הכותל חזר אלינו, וכולנו היינו בהתרגשות, זה מה שהכי, אני זוכרת שהשפיע עליי.
האם ידוע לך מקור השם הפרטי?
כן, מקור השם שלי ידוע לי בפירוט רב. שמי צבי אריה שהוא היה אבא של סבא שלי וגם היה סבא של סבתא שלי והוא היה רב חשוב בירושלים, הוא היה תלמיד הישיבה למקובלים, חיבר ספרים
על קבלה ואני נקרא על שמו.
איפה נולדת?
אני יליד ירושלים.
איזה מאכל היה אהוב עליך ביותר כשהיית ילד?
אהה, יש לי סיפור של מאכל אהוב שלמדתי את זה בתוך הבית. הדבר הכי אהוב עליי היה זה לקחת עגבנייה, לרסק אותה עם מלפפון ולתבל את זה עם שמן זית ועם קצת מלח ופלפל ופרוסת לחם מכיכר שחור, טבעי, עם קמח מלא, וזה מעדן מלכים שלי.
באיזו שפה או שפות דיברת בילדותך?
בבית, שפת אמי היה עברית. במוסדות שאני התחלתי ללמוד, למדתי במסגרות החרדיות, אשכנזיות. של ירושלים, הייתה שפת הדיבור, הייתה יידיש.
איזה חוויות אתה זוכר מהילדות?
חוויה ראשונה בימי חיי, זה יום הלימודים הראשון, בחיידר, שהכניסו אותי בגיל שלוש לתלמוד תורה חיי עולם, והרבי שלי היה יהודי יקר מאוד, כבר אדם מבוגר, בכל זאת התמסר לתינוקות. וקראו לו רב ליבלה גלוברמן, היה אישיות מאוד חשובה בירושלים, ולא ראה פחיתות כבוד בכך שהוא עוסק בחינוך דרדקים בגיל שלוש. יש לי חוויה מיוחדת, כנראה שהוא היה אישיות מיוחדת. יום אחד הבאתי את החברה שלי, הייתה לי חברה בגיל זה, והיא הייתה ממשפחה מאוד מכובדת בירושלים. אנחנו הלבשנו אותה מכנסיים, ואספנו את השיער, היא הייתה בגיל שלוש, אספנו את השיער, שלא תיראה כילדה, ושמתי לה כיפה, ולקחתי אותה לתלמוד תורה, והיא בילתה איתי יום לימודים שלם בתלמוד תורה.