הפרעה אובססיבית קומפולסיבית
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית ( OCD ) כוללת בדרך כלל אובססיות (מחשבות טורדניות) וקומפולסיות (כפייתיות), למרות שלפעמים אדם יכול לסבול רק מאחד מהם. לא כל ההתנהגויות האובססיביות-קומפולסיביות מייצגות בעיה. חלק מהטקסים (למשל שירי ערש או טקסים דתיים) הם חלק בריא משגרת חיים. רק כאשר הסימפטומים נמשכים, הם חסרי היגיון, יוצרים מצוקה רבה, או פוגעים בתפקוד יש צורך בטיפול.
אובססיות הן מחשבות, תמונות או דחפים שחוזרים שוב ושוב ואתה מרגיש שהם מחוץ לשליטה שלך. אתה לא רוצה את הרעיונות הללו, הם מטרידים וחודרניים ולרוב אתה מכיר בכך שאין בהם הרבה הגיון. מחקרים מראים שלמרבית האנשים (כ-90%) יש מחשבות פולשניות כגון מחשבה להעליב או לפגוע במישהו, מה שמייחד אותך זה שחלק מהמחשבות האלו "נתקעות בראש" וחוזרות שוב ושוב, כמו תקליט שבור. אובססיות מלוות בתחושות לא נוחות כמו פחד, גועל, ספק, או הרגשה שדברים צריכים להיעשות "רק ככה".
קומפולסיות נוצרות כאשר אתה מנסה להפחית את החרדה שנוצרת בעקבות האובססיות שלך, לנטרל מחשבות טורדניות על מנת למנוע הגשמת התוצאות המפחידות. אתה מגלה שביצוע התנהגויות מסוימות, או מאמץ מחשבתי מסוים, מביאים להקלה זמנית של החרדה. זוהי הדרך היחידה לשלוט בחרדה, ולכן אתה מאמץ אותה ומרגיש דחף חזק לבצעה. הכפייתיות לא מספקת לך הנאה, הטקסים מבוצעים כדי להשיג הקלה זמנית מחוסר הנוחות הנגרם בעקבות האובססיות או החרדה.
בהדרגה נוצר מעגל שקשה מאוד להשתחרר ממנו. מחשבות טורדניות גוררות חרדה, הדרך היחידה להפחית את החרדה היא בהתנהגויות כפייתיות, זוהי הקלה זמנית ועד מהרה עולות שוב מחשבות טורדניות. בנוסף, לאחר שלמדת להכיר את המעגליות, אתה מתחיל לחשוש מפני מחשבות טורדניות כשלעצמן, ומנסה להקדים תרופה למכה על ידי הגברה והרחבה של התנהגויות כפייתיות. אתה הולך ונלכד בתוך המעגל שייצרת ובסופו של דבר מחשבות טורדניות והתנהגויות כפייתיות תופסות יותר ויותר מזמנך ופוגעות לעיתים קרובות בעבודתך, בשגרת חייך ובקשרים החברתיים שלך.
מחקרים מראים שיש מרכיב תורשתי שגורם לפעילות מוחית בעייתית או חוסר איזון כימי. בנוסף, מחשבות "רעות" יכולות לעבור במוחו של כל אדם ואינן גורמות חרדה. לעומת זאת, אצלך מחשבות אלו מעוררות חרדה בעצמה גבוהה כל כך שאתה מרגיש שהמחשבה עומדת להתממש. אתה מלווה בתחושה הזו כל הזמן.
מחקרים מראים שטיפול התנהגותי-קוגניטיבי (טה"ק) משולב בטיפול תרופתי הנו הטיפול היעיל ביותר ב OCDD, באחוזי ההצלחה בטיפול, בדרגות השיפור כתוצאה מהטיפול וכן בהשפעות ארוכות טווח במחקרי מעקב.
החלק ההתנהגותי כולל חשיפה ומניעת הקומפולסיה. החשיפה מתבצעת במציאות ועוזרת להפחית את רמות החרדה. בנוסף, מניעת הטקס מאפשר לנתק את הקישור בין האובססיה לקומפולסיה. למשל, אם יש לך דאגות מוגזמות על חיידקים צריכים לא רק להישאר במגע עם חפצים "מזוהמים", אלא צריכים גם להימנע משטיפת ידיים טקסית. בעצם, ניתן לומר שהחשיפה מלמדת אותך שעצם החשיבה על משהו מפחיד לא גורמת לו להתממש. עם הזמן הגוף מתרגל לגירוי שרק נראה מאיים, המוח מפסיק לשלוח אדרנלין, הגוף חוזר למצב מנוחה ותחושת הפחד חולפת. הרעיון של המרכיב ההתנהגותי הוא לכן לגרום לך לא לפחד מהפחד, לא להימנע ממנו באמצעות טקס כפייתי, ופשוט לחכות עד שהוא יעבור מעצמו.
לפעמים מספיק הטיפול ההתנהגותי ללא מרכיב קוגניטיבי. המרכיב הקוגניטיבי דרוש אם יש קושי לבצע את המטלות ההתנהגותיות או אם יש בעיקר מחשבות ללא טקסים. המרכיב הקוגניטיבי עוזר להפחית את החשיבה הקטסטרופלית ואת תחושת האחריות המוגברת. טיפול קוגניטיבי עוזר לאתגר את ההנחות השגויות העומדות בבסיס האובססיות, וכך קל יותר להתגייס לטיפול ההתנהגותי.
