בסירטון זה ניתן לראות את אורית פרלוב, אורית הינה מומחית לענייני רשתות חברתיות ועוסקת בניתוח הלכי הרוח ומגמות באמצעות המדיה החדשה במדינות הערביות.
היא מסבירה על 3 אפיוני הרשת בנושא הטרור, אפקטים מסויימים והשפעתם על האזרחים והבנתם מהתכנים המפורסמים במדיה.
אפקט המוטציה - הסרת תכנים ברשתות החברתיות, כלומר מורידים עמוד אחד עוד 100 עולים וזה לא אפקטיבי.
אפקט הפיוז'ן - המפעיל הטרוריסט מיקום הפיגוע והמימון כולם במקומות שונים לגמרי, קיים המון הביטים המשפיעים אחד על השני ומקומם הפיזי נמצא במקום אחר אחד מהשני אך עם מטרה משותפת.
אפקט הפרפר - הוא בא לידי ביטוי בזה שקורים המון אירועים קטנים שאין להם השפעה רבה אך הרשת החברתית מגבירה את האירועים ונותנת להם תהודה ואף מוציעה מפרופורציות.
מכון חיים הרצוג בחר לעשות מחקר מקיף שבו הוא בדק האם התקשורת משפיעה לרעה על המורל הלאומי? שהתנהל על ידי פרופ' יורם פרי, ד"ר יריב צפתי וריבה טוקצ'ינסקי באוניברסיטת תל אביב, בית הספר רוטשילד-קיסריה לתקשורת ביוני 2007.
לפי נתונים ממאמר המדבר על המורל הלאומי, השפעת מלחמת לבנון השנייה יוני 2007 הגעתי לכמה מסקנות שונות.
במאמר מדברים על מי אחראי לירידה במצב רוחו של הציבור הישראלי?
עוד בתקופת הלחימה רווחו הדעות כי לאמצעי התקשורת חלק נכבד בתחושת המשבר. 49% מהמשיבים לסקר שערך פרופ' גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה טענו כי התקשורת פוגעת במורל החיילים. 47% טענו כי התקשורת פגעה במורל העורף. שאלת המחויבות של התקשורת למורל הלאומי עלתה ביתר שאת גם לאחר המלחמה, כאשר אנשי ציבור (כמו ראש עיריית קריית שמונה) טענו שמתפקידה של התקשורת היה לדווח על התמודדויות מוצלחות של העורף עם קשיי המלחמה ולהרבות בסיפורים אנושיים חיוביים. נשמעו גם קולות, בעיקר מכיוון ראש הממשלה ושריה, שטענו כי התקשורת היא האחראית לתפיסות שגויות של הציבור באשר לתוצאות המלחמה ולפסימיות הכללית שאחזה בציבור הישראלי באשר להנהגה הפוליטית בסתיו האחרון.
בנוסף במאמר בדקו על הזמן הממוצע שישראלים מבלים בצפייה בטלוויזיה
בממוצע, הישראלים מבלים קצת יותר משעתיים ביום בצפייה בטלוויזיה (2.19 שעות). הנשאלים דיווחו על מידת חשיפה גבוהה לתכנים חדשותיים: 52% צופים לפחות פעם אחת ביום במהדורת חדשות בטלוויזיה, 45% מאזינים לפחות למהדורת חדשות אחת ברדיו; 32.1% גולשים לפחות פעם אחת ביום לעיתון מקוון באינטרנט, ו–42% קוראים לפחות ארבעה עיתונים בשבוע.
יתרה מזאת במאמר בדקו גם כן על מדד האמון של החברה בתקשורת
מדד האמון הוא למעשה ציון כולל, המורכב מחמישה היבטים של אמון בתקשורת. המדד מהווה ממוצע של תשובות הנשאלים לחמש שאלות לגבי תפיסת התקשורת: האם התקשורת הישראלית אמינה, האם היא מאוזנת, האם היא מדויקת, האם היא הוגנת והאם היא מספרת את כל הסיפור. התשובות לכל אחד מהרכיבים של המדד ושל ממוצע כל התשובות במדד נעים על סולם בין 1 (אין אמון כלל( ל–4 )אמון רב מאד). באופן כללי התקשורת זוכה למידה בינונית של אמון (2.66 על סולם 4-1). בדומה לממצאי הסקר הקודם, גם הפעם התקשורת נתפסת כהוגנת ואמינה, אבל היא נתפשת מאוזנת במידה פחותה יותר.
מאמר השני שמצאתי הוא חיבור המוגש כעבודת גמר לקראת תואר מוסמך על ידי מאיה גבע, העבודה הוכנה בהנחיית פרופ' מישל סלואן באוניברסיטת תל אביב הפקולטה למדעי החברה על שם גרשון ה. גורדון בית הספר למדעי הפסיכולוגיה בפברואר 2018.
לפי נתונים מהמאמר המדבר על השפעות החשיפה לטרור דרך המדיה על תוצאות רגשיות וקוגניטיביות : השוואה בין-תרבותית של יהודים וערבים בישראל הגעתי לכמה מסקנות שונות.
המעבר לחשיפה ויזואלית ומידית שינה מהותית את האופן בו הציבור עד לאירועי הלוחמה, כך שהביא לחוויה של צמצום הפער הגיאוגרפי והפסיכולוגי בין הצופה בבית לבין הקורבנות. חוויה זו מעוררת בקרב הצופים תחושת מעורבות אישית גדולה יותר ואווירה קולקטיבית של משבר לאומי.
בשל ערעור תחושת הביטחון האישית והקולקטיבית המדיה המודרנית עלולה להיות בעלת השפעה שלילית על בריאותם הנפשית של צרכנייה.
.המחקרים הצביעו על מגוון רחב של השפעות פסיכולוגיות מזיקות, הכוללות תסמינים פוסט טראומטיים, תסמינים פסיכוסומטיים, דיכאון, חרדה, כעס והתנהגויות מוחצנות אחרות. מעבר לכך, מחקרים העידו כי לטרור השפעות פסיכולוגיות שליליות גם בעת חשיפה עקיפה בלבד אליו כך למשל, נמצא כי החשיפה דרך אמצעי התקשורת, אשר נוטה להעצים את זוועות הטרור, עשויה לעורר "טראומטיזציה משנית" לצופיה. בתהליך זה, אוכלוסייה גדולה אשר לא נפלה קורבן ישיר למתקפות הטרור, עשויה להיהפך לקורבן משני ולשאת השפעות
.פסיכולוגיות הקשורות במתקפות הטרור עצמן
החשיפה לסיקורי הטרור בתקשורת נמצאה כקשורה בתפיסה חזקה של איום ובחשש מוגבר של אינדיבידואלים לחייהם ולחיי משפחותיהם.
יתרה מכך, מן הספרות עולה כי החשיפה לזוועות הטרור במדיה הינה בעלת מחיר פסיכולוגי כבד עבור הצופה, בטווח הקצר והארוך בטווח הקצר, נראה כי ההשלכות כוללות תגובות הלם, מצוקה, נטייה להימנעות וכאב שושני וסלואן אף תיארו תגובות של חרדה וכעס לאחר חשיפת אינדיבידואלים לקטעי וידיאו המציגים טרור פוליטי.
מחקר אשר נערך באוקלהומה, לאחר מתקפת הטרור בשנת 1995, מצא כי צפייה נרחבת בסיקורי מתקפות הטרור בטלוויזיה, הובילה לסימפטומים פוסט טראומטיים מידיים וכרוניים.
ראיות דומות מצויות בגוף המחקרים הנרחב אשר עלה בעקבות מתקפות הטרור בארה"ב, ב-11 בספטמבר 2001 והצביע על קשר בין חשיפה אינטנסיבית לסיקורי המתקפות בתקשורת לבין טווח רחב של תגובות רגשיות שליליות כרוניות, כגון רמות גבוהות של תסמיני פוסט טראומה, חרדה, כעס, דיכאון וחוסר ביטחון.
חשוב אף לציין, כי מעבר לדיווחים אלו אודות הקשר בין צפייה בטראומה במדיה לבין הסיכון לפתח פסיכופתולוגיה, הספרות מצביעה על קשר בין מידת (או תדירות) החשיפה לבין הסבירות של התפתחות הסימפטומים.