לאחר שחיפשתי נושא לעבודה התחלתי לעיין במאמרים, כדי למצוא את הנושא המתאים והמעניין ביותר לעשות עליו עבודת מחקר. במהלך החיפוש נתקלתי במאמר שמדבר על הפרעות אכילה ועל האינטרנט כגורם משמעותי בהתפתחותן. הפרעות אכילה הן כן נושא שהמודעות אליו עלתה בשנים האחרונות, אך לא שמים לב ל"תרומתה" של האינטרנט והתקשורת לנושא. ככל שהמשכתי לקרוא ולחפש על הנושא הרגשתי אכזבה שלא מספיק אנשים מודעים לתופעה. יתרה מכך, הרגשתי זעזוע עמוק כאשר קראתי במאמרים על אתרי האינטרנט שנותנים עצות להחמרת ההפרעה ומהעובדה שאי אפשר לשלוט על זה לגמרי. וגם מעצם העובדה שנתנו לאינטרנט ולרשתות מקום כל כך גדול ביום יום שלנו ומכך שלא תמיד אנחנו יודעים להבדיל בין מה שטוב למה שמדרדר ומזיק לנו. לאחר שנחשפתי יותר הרגשתי מחויבות להעלות את המודעות לתופעה, גם אם רק במעט.
נהניתי מדרך הלמידה והתהליך של העבודה הזאת, עבדתי עליה גם מעבר לשיעורים עצמם ובשעות הפנאי, למרות שבהתחלה היה לי קצת קשה להתמודד עם המאמרים, בעיקר בגלל שלא הייתי רגילה להתמודד עם מאמרים ברמת כתיבה אוניברסיטאית ויש לי קושי בלסכם ולנסח. יתרה מכך הכרתי מושגים ועובדות שלא ידעתי שקיימים לפני, את דרך העבודה עם חלק מהכלים האינטרנטיים כמו הקמת אתרים ועבודה עם דיאגרמות, להעריך תוכן של מקור מה מחקרי ומה לא, ועם הכניסה אל ספריות המאמרים של האוניברסיטאיים השונות. עשיית העבודה תרמה לי ביכולות הניסוח ובהכרת ניסוחים אוניברסיטאיים, ובעיקר ללמידה על דרך העבודה העצמאית שהייתה לי חדשה בסוג כזה של עבודות, ודיי נהניתי לעבוד בה.