מאמרים

הקשר בין פתולוגיה הקשורה באכילה ודימוי גוף לבין חשיפה למסרים תקשורתייים ותחושת העצמה בקרב המתבגרות בישראל.

 פתולוגיה הקשורה באכילה הוא נושא מחקר גדול, הכולל בתוכו הפרעות אכילה, וגם אנורקסיה ובולמיה, שהן המחלות העיקריות המייצגות הפרעות אלו, ושיעורן כ-10% מהבנות והנשים מהאוכלוסיה הכללית.

הפרעות אכילה מתוארות כמכלול אחד של מחשבות והתנהגויות, שאליו אפשר לייחס את כל טווח הבעיות הקשורות בדימוי גוף: דאגה לגבי דימוי גוף, דימוי גוף שלילי, עמדות ומחשבות לא תקינות לגבי אכילה, שימוש בדרכים לקויות לוויסות משקל(דיאטה) ועד לאובדן שליטה מוחלט, המתבטא בהתפתחות אנורקסיה ובולמיה, המוגדות כהפרעות פסיכיטריות מסכנות חיים.

הספרות המחקריץ מדוולת כי כ-50 מבנות ה-15 נוקטות אחת או יות רמההתנהגויות הנכללות בקטגוריה של פתולוגיה הקשורה באכילה, וכי התנהגויות אכילה לא תקינות נמצאו נפוצות כבר בקרב ילדות בנות 9-10 במשקל תקין.

בקרב מתבגרות בישראל עמדות והתנהגויות לגבי דיאטה מתחילות בגילים מוקדמים מאוד, טרום גיל ההתבגרות. אחוז משמעותי מהנבדקות בכל טווחי הגילים גילו התעסקות יתר באוכל, ברזון ובאיבוד משקל. כ־50% מהנערות בישראל דיווחו כי הן נמצאות בדיאטה בהווה ו־75% דיווחו כי היו בדיאטה בעבר, אף על פי שרק כ־15% מהן הוגדרו בעלות משקל עודף בקרב הבנות בישראל נמצאה נטייה מובהקת יותר להתנהגויות אלה לעומת מתבגרות בשאר העולם המערבי;כ-20% מהמתבגרות בישראל הן בעלות ציונים גבוהים במדדי פתולוגיות אכילה, והשיעור הגבוה ביותר נמצא בקרב בְּנות  18-16.

גורם הסיכון החברתי-תרבותי מתייחס בעיקר להשפעת הערכים החברתיים־ תרבותיים המערביים על התפתחותן של הפרעות אכילה, ובעיקר אלו אשר משייכים את הרזון ליופי, נחשקות, אושר והצלחה, בעיקר בקרב נשים, ומהווים גורמי לחץ חברתיים ההסברים לפגיעותן הרבה של נשים ללקות במחלה . נעים מלחץ חברתי למראה רזה, המופנה בעיקר לנשים,  דרך השינוי בזהות מגדר ותפקידי מין שעברה האישה במאה השנים האחרונות, ועד לתפיסה הפמיניסטית הרואה את השינויים במעמד האישה כמאיימים על עולם הגברים, והם מבקשים לצמצם השפעתה ולדכא את עוצמתה.  כל אלה מובילים לתסכול נוכח הציפיות הבלתי מציאותיות להיות אישה אידיאלית. הביטחון והערך ‏. העצמי מתערערים ונפגע דימוי הגוף

אחד מגורמי הסיכון החברתיים המשמעותיים המסבירים את הבעיה הוא התקשורת. המידע כיום נגיש יותר מאי פעם, והפרסומות הביאו את מוצרי הדיאטה לכל בית. התכנים העיקריים שאליהם נחשפים מתבגרים הם סרטים, סדרות ,רשתות חברתיות,  קליפים ועוד. נמצא כי ככל שנערות נחשפות יותר לתכנים אלה, דימוי הגוף שלהן שלילי יותר והדחף לרזון זאת ועוד: בחצי המאה האחרונה . חזק יותר פחתה באופן משמעותי תדירות הופעת נשים מלאות בסרטים וטלוויזיה ורוב הדמויות הנשיות המוצגות הן בעלות משקל המוגדר נמוך במיוחד על פי מדדי הבריאות הטכנולוגיות המתקדמות שנכנסו לשימוש בשנים האחרונות, כמו תוכנת "פוטו שופ", מאפשרות לייצר אפקטים המחדדים את האידיאליזציה של דמויות לכדי שלמות לא מציאותית.

הערכה עצמית נמוכה ודימוי גוף שלילי מוכרים אף הם כגורמי סיכון, בין אם הם מצב מקדים או תוצאה  מאפיינים אלו נמצאו מנבאים חזקים להתפתחות הפרעות אכילה בקרב נערות הערכה עצמית מוגדרת כחלק ממכלול התפיסה של הפרט, והיא כוללת את סך התחושות והשיפוטים של אדם כלפי עצמו בגיל ההתבגרות ניזונה ההערכה העצמית הן מאינטראקציה עם הסביבה והן מהיבטים ספציפיים של העצמי, כמו קבוצת השווים, בית הספר והתמודדות עם השינויים הגופניים.

אחד מהמרכיבים העיקריים של הערכה עצמית הוא דימוי גוף המייצג מבנה קוגניטיבי מורכב של מחשבותיו ורגשותיו של הפרט על גופו. היווצרותו היא תוצאה של הערכות קוגניטיביות והשוואות לאחרים קרובים, שברובן אינן מודעות והוא מושפע מנורמות תרבותיות וחברתיות. מחקרים רבים הוכיחו כי הערכה עצמית נמוכה היא מנבא משמעותי לדימוי גוף שלילי, דאגה בנושא משקל ועשיית דיאטות, והיא גורם סיכון משמעותי , להתפתחות הפרעות אכילה. ממצאים עקביים בספרות המחקר מראים כי כ־50% מהבנות תיארו את עצמן בעלות עודף משקל, אף על פי שלמעשה רק לכ־10% הייתה הצדקה אובייקטיבית לכך 

מן הסקירה אפשר ללמוד כי גורמי הסיכון העיקריים נחקרו ונמצאו קשורים לפתולוגיה הקשורה באכילה. יחד עם זאת, טרם נבדק הקשר בין דימוי גוף לבין מידת החשיפה לתקשורת, והקשר בין תחושת ההעצמה של הנערה לבין מאפייני המעורבות ההורית, פתולוגיה הקשורה באכילה ודימוי גוף.

" לצורך בחינת קשרים אלו התבססנו במחקר הנוכחי על תיאוריית ההשוואה ועל תיאוריית ההחפצה החברתית על פי תיאוריית ההשוואה החברתית האדם מטבעו משווה את דעותיו ויכולותיו עם אחרים הדומים לו, ודרך השוואה זו מגבש את הערכתו העצמית. כשהפרט משווה עצמו עם מושא השוואה שהוא מרגיש נחות לידו, נגרם לחץ רגשי ומתבססת הערכה עצמית נמוכה מכאן שעל פי תיאוריה זו, לחשיפה לתקשורת יש השפעה שלילית על דימוי הגוף. נמצא כי מרבית הנשים בעולם המערבי נוטות להעריך את עצמן כבעלות משקל עודף, ללא קשר למשקלן האובייקטיבי, ורובן מביעות אי שביעות רצון מגופן. מצב זה הוא תוצר של תפיסתן המעוותת את עצמן ואת גופן, הנובעת מתוך ההשוואה לאחרים ולמודלים מופנמים שאינם מציאותיים ואינם אפשריים למימוש. מכיוון שהנשים המוצגות בתקשורת מאופיינת ברזון לא טבעי, ההשוואה שנוצרת, שברובה אינה מודעת,  גורמת לנשים לחוש נחיתות ואי שביעות רצון מגופן. ככל שנשים חוות פער בין עצמן למושאי השוואתן- גדלה תחושת התסכול שלהן, הערכתן העצמית יורדת והן מפתחות דימוי גוף שלילי יותר. 

בדומה לכך, על פי תיאוריית ההחפצה המסרים החברתיים והתקשורתיים הרווחים כיום, המדגישים את הרזון כאידיאל היופי, גורמים לנשים להתייחס לגופן כאל חפץ. בהתייחסותן זו, הנשים תופסות את תחושת הערך העצמי שלהן כמבוססת בעיקר על המראה החיצוני שלהן, ובהתאם לכך מבקרות את עצמן. לתהליכים אלו השלכות פסיכולוגיות שליליות, ובכללן: פתולוגיה הקשורה באכילה, אי שביעות רצון מהגוף והערכה עצמית  ירודה. אחד הגורמים העיקריים שנמצאו מגנים על נשים מפני השלכות אלה, הוא פיתוח זהות נשית משמע, תחושת הערכה פמיניסטית אחד עצמית נשית גבוהה ללא תלות במראה החיצוני ממרכיביה העיקריים של תחושת הערכה עצמית נשית גבוהה הוא תחושת העצמה. תחושה זו נמצאה מרכיב עיקרי המשפיע על היכולת להתמודד עם החפצה של העצמי העצמה בהיבט של הפרט מוגדרת כיכולתו של היחיד להשיג שליטה והשפעה על חייו תוך השפעה על מבנים ארגוניים וחברתיים הקיימים בסביבתו"

במחקר שהתבצע על השפעת התקשורת על המחלה, והתמקד בשלושה ערוצי תקשורת העיקריים שמתבגרים צורכים, נמצא קשר חיובי מובהק סטטיסטית בין חשיפה לערוצי תקשורת אלה לביו בעיות בדימוי גוף ופתולוגיה הקשורה באכילה. נמצא שככל שהחשיפה לתכנים פוגעניים גבוהה יותר, רמת הפתולוגיה הקשורה באכילה נמצאה גבוה יותר ודימוי גוף נמוך יותר. במחקר בקרב האינטרנט, בדקו את תכני האתרים של קהילת "פרו אנה" ו-"פרו מיה" המשמשים השראה לסיגול הרגלי אכילה חולניים. בשלב השאלונים במחקר לא היו שאלות על אתרים אלה כדי למנוע פגיעה עתידית. ולמרות זאת נמצא קשר ישיר בין חשיפה לאתרי אופנה לבין פתולוגיה הקשורה באכילה וגם בין חשיפה לתכני מוזיקה ורשתות חברתיות, לבין מרבית מדדי פתולוגיה הקשורה באכילה ודימוי גוף שלילי, לרבות דחף לרזון, נטייה לדיאטה, אנורקסיה ובולימיה.

היש יפה ממני?

המודל החברתי-תרבותי מסביר בצורה הטובה ביותר את התפתחותן של הפרעות אלו וטוען שמסרים ונורמות חברתיות- תרבותיות, בעיקר בהקשר לאידיאל הרזון, הם בעלי השפעה משמעותית על התפתחות וקיבוע הפרעות אלה. לרוב, המסרים מועברים דרך אמצעי התקשורת השונים ומשפיעים בעוצמה רבה בעיקר על ילדים ומתבגרים. כאשר המסרים מופנמים בגיל צעיר הם עלולים לגרום לעיוות המציאות ביחס לתפיסת הגוף, וכפועל יוצא מכך לאי- שביעות רצון ממבנה הגוף וצורתו ולחיפוש אחר דרכים מזיקות לוויסות משקל. כל אלו מובילים לפגיעה בדימוי הגוף ובערך העצמי, ובמקרים מסוימים אף להתפתחות כל הטווח של הפרעות האכילה. המאמר הנוכחי יתאר בקצרה את כל טווח.