"התחלתי עם הקיקבוקסינג בגיל 9 בערך״, מספרת מיה. ״אני מתחרה בתחרויות בינלאומיות מגיל 12, ואניבת 16 בעוד חודש, ככה שאני כבר 6 שנים מתאמנת״. מיה, שעברה לכפר ורדים מחיפה בגיל 8, סיפרהשבעבר התאמנה בסוג ספורט אחר לגמרי: התעמלות אמנותית. 

היא הגיעה לקיקבוקסינג דרך חוג של קרב מגע שהתקיים בכפר. ״היה בכפר חוג של קרב מגע, אבל היינומעט מאוד ילדים אז החוג נסגר״ אך מיה עדיין הרגישה תשוקה לספורט והתחילה להתאמן בקיקבוקסינג עםמאמן ממעלות מאז.

כאשר מיה נשאלה לגבי האתגרים שהיו לה במהלך ההכנות היא אמרה ״המשקל שבו הייתי צריכה להיות כדילהתאים לקטגוריה לרוב היה נמוך מהמשקל שלי. אני לרוב מתחרה ב 56 קילו למרות שבפועל הייתי 58 קילו. הרבה מאוד אימונים, שצריכים להשתלב עם חיי חברה ולימודים״ בנוסף לכך שיתפה על הקושי הנפשישנמצא בספורט הזה ״הספורט עצמו הוא לא ספורט קשה. בסופו של דבר אני רואה את זה בתור להילחם נגדהאגו של עצמך. זה שאתה עולה ואתה מבין שאתה בסופו של דבר יכול לפגוע בבן אדם. אתה צריך לחיות עםזה.״

שני אימונים ביום, ואז בית ספר ולישון

היה לך קשה לעבור מהתעמלות אומנותית לקיקבוקסינג?

״לא. את ההתעמלות עשיתי יותר בכפייה״, היא אומרת בחיוך. מיה מספרת על שגרת האימונים האינטנסיביתלפני תחרות, ועל סדר היום המעייף: ״כל יום שני אימונים, בבוקר שעתיים ובערב שלוש שעות. ובין לבין ישגם בית ספר ואז אני באה הביתה והולכת לישון. הארוחות שלי כוללות הרבה חזה עוף מבושל - לא כיף". 

איך את מתמודדת עם הפעילות הזאת? את לא עייפה כל הזמן?

״אני ממש עייפה כל הזמן! ממש כל מקום שבו אני יכולה אני נרדמת, כל זמן שבו אני יכולה אני אלך לישון, אפילו לחצי שעה. הגוף שלי באמת חייב את זה״. 

איך זה מרגיש להיות על הפודיום

״להיות על הפודיום זאת הרגשה נהדרת, זה פשוט כיף - אתה מבין בשביל מה הלכת״, משתפת מיהבהתרגשות. ״בסופו של דבר את מקבלת גביע, שזה כאילו פריט סמלי, אבל באמת את מבינה למה השקעת כלהדרך. בשביל מה כל כך התאמצת״. לדבריה, ההרגשה של שמיעת ההמנון ממלאת אותה בגאווה: ״במיוחדשיש את כל האנטישמיות הזאת מסביב״, היא אומרת. ״באמת ההרגשה הכי נהדרת״.

הזירה

היית לחוצה לפני התחרות? 

״קצת, הייתה שם מתחרה אחת שהפסדתי לה שנה שעברה. הייתי לחוצה בעיקר בגללה. השנה פיצצתי אותהבקרב.״ מספרת מיה בגאווה. היא שמה דגש על ביטחון עצמי לקראת הקרב. ״אני מאמינה בזה שאת צריכהלבוא עם נחישות, עם זה שאת שולטת בזירה, שהיא תפחד ממך ולא להיפך ככה שהיא לא תתחיל לתקוף אלאתפחד ואת תנהלי את הזירה״.

מה עוזר לך לקראת קרב?

״יש כאלה שמתחממים חצי שעה לפני אבל אני לא יכולה ככה, אני הולכת לאזור של החימום שעה וחצילפני.״ מיה אומרת. עוד היא משתפת על תהליך ההכנה שלה, ״אני שוכבת עם אוזניות. לאט לאט אני מתחילהגם להתחמם, קופצת בחבל, בודקת אם היריבות גם מתחממות, ורק אז אני מתחילה באמת לשים ציוד. אניאוהבת לשים את הציוד נורא לאט. אני שמה לב לכל דבר, ומוודאת שזה יהיה פיקס ממש. ואז אני מתחילהלהתחמם, לבד וגם עם המאמן.״ מיה מדגישה את החשיבות של הגעה בתחושת מוכנות לכל קרב. ״לקראת כלקרב אני מתאמנת ככל, האפשר זה ממש מרגיע אותי״. בנוסף היא מדברת על הקשר שלה עם אלוהים ועלהשפעות האמונה על הביטחון העצמי שלה. ״לקראת כל קרב אני קוראת תהילים, אני תמיד מאמינה שאלוהיםאיתי ושומר עליי ותמיד הכל יהיה לטובתי״. לבסוף היא מפרטת על ההסתגלות לזירה לקראת תחרות. ״אניבאה בערך קרב וחצי לפני תורי, מסתכלת על האורות, עוצמת עיניים ומסתכלת על האולם, שומעת את כלהצעקות מסביב. זה עוזר לי להתרגל למקום".

מה את אוהבת לעשות אחרי תחרות קשה?

"לאכול וללכת לישון".

מה השאיפות שלך?

מיכל: מה השאיפות שלך מכן הלאה?

מיה אומרת שהיעד הבא שלה הוא גביע העולם במרץ אך יש גם יעדים קטנים יותר בדרך. ״התחרות הבאההיא מחר (חמישי 6.2.25) - אליפות ישראל. התחרות הבאה הגדולה היא איטליה - גביע העולם בעוד חודש, זאת השאיפה שלי כרגע״  

טיפים למתחילים

יש לך טיפ למי שרק מתחיל/ה להתאמן בקיקבוקסינג?

״הדרך היא קשה. קיימת חשיבות רבה להתמדה והקשבה למאמן״ 

במילים אלו מיה מסכמת את הראיון המרתק ומעורר ההשראה הזה. היא הציגה לנו מנקודת המבט הכי אישיתשיש את היופי, הקושי, וההשראה שבספורט התחרותי.

מראיינת: מיכל בבאי

כתיבה ועריכה: יואב טאו