מושגים

משימת סיכום תשע"ו

לפניך רשימת מושגים.

הבא מספר בראשית דוגמא לכל מושג (אין להשתמש בדוגמאות המוזכרות בדף המושגים שלפניך).

הסבר כל דוגמא ובסס אותה באמצעות ציטוט.

מילון מושגים (לפי סדר הא'-ב')

1. אַיְטִיוֹלוֹגְיָה סיפור הבא להסביר ולנמק תופעה , מנהג או התנהגות המעוררים תמיהה או תשומת לב. ביוונית: aitia=סיבה, logos=לימוד, כלומר, תורת הסיבות.

ניתן לסווג את האיטיולוגיה לשלושה סוגים:

א.איטיולוגיה חברתית או פולחנית - סיפור המסביר מנהג , תופעה , או טקס פולחני. לדוגמה בבראשית יש סיפור אטיולוגי שמסביר את שנאת האדם והנחש וסיבת הכאב של צירי הלידה של האישה (בגלל שפיתתה את האדם ואכלה מעצמה מפרי עץ הדעת, בראשית ג')

- הסבר איטיולוגי לתופעת טבע: הרי הגלבוע קוללו ע"י דוד שלא ירדו בהם גשמים (שמואל ב' א', 21)[1]

- הסבר איטיולוגי למִנהג: המקור לקורבן הפסח (שמות י"ב 27-21)

- הסבר איטיולוגי לתופעה: השאלה מדוע קיים מוות בעולם מוסברת בסיפור גן עדן (בראשית ב'-ג'), על השאלה כיצד נברא העולם, על ידי מי ובאיזה סדר - משיב סיפור הבריאה (בראשית א').

אחד מסימני ההיכר הסגנוניים של סיפור איטיולוגי הוא הביטוי "על כן", ולעיתים - "עד היום הזה".

ב.אתנולוגיה - מסביר את מערכת היחסים בין עמים או שבטים ואת תכונותיהם.

לדוגמה יהושע פרק ט מסביר את נחיתותם של הגבעונים ביחס לבני- ישראל. כיצד קרה שהם הפכו להיות "חוטבי עצים ושואבי מים" עבור בני ישראל.

ג. אטימולוגיה - מדרש שם- סיפור מעשה שמטרתו להסביר מדוע קיימת תופעה כלשהי או מדוע נבחר שם של מקום או אדם. סיפור קצר המסביר שמות של אנשים או מקומות. לדוגמה: "היום גלותי את-חרפת מצרים מעליכם ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה" (יהושע ה' 9)

2. אקספוזיציה (=מצג, היצג, פרישה) כלל חומרי הרקע המובאים על פי רוב בתחילת הסיפור משום שהם נחוצים להבנתו. ישנם מקרים בהם האקספוזיציה נמסרת במשך העלילה. אלו הם פרטים מקדימים, ובד"כ הם כוללים את מקום ההתרחשות, זמנה, ואת הדמויות הפועלות. פרטים אלו אף עשויים לרמוז לבעיה (או להסתבכות) המרכזית בסיפור.

3. גמול – תורת הגמול העקרונות שלפיהם נותן האל שכר ועונש לאדם.

במקרא מספר סוגי הגמול:

א. עיקרון של גמול דורות: הענשת בנים על חטאי אבותיהם: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"; "פוקד עוון אבות על בנים...". או שהבנים ניצלים בזכות צדקת אביהם (כמו בני נח); גמול דורות מצטבר- יהודה יוצאת לגלות בגלל חטאי מנשה(מלכים ב' כ"א, כ"ד).

ב. הגמול הקולקטיבי, קיבוצי: הקבוצה שותפה לגמול הניתן בגלל מעשי היחיד. לדוגמה: כל ישראל סבלו בגלל חטאו של עכן ביהושע ז'.

ג. גמול אישי: הגמול ניתן לאדם בהתאם למעשיו: איש בעוונו יומת או איש בצדקתו יחיה, לרוב הגמול האישי הוא מיידי, כלומר הגמול ניתן סמוך לביצוע המעשה. (יחזקאל י"ח)

ד. "מידה כנגד מידה": כאשר הגמול זהה למעשה (עין תחת עין, שן תחת שן), או כאשר ניתן למצוא קשר לשוני או אסוציאטיבי בין המעשה לגמול. לדוגמה: ירמיה כ"ח 16-15, חנניה לא נשלח ע"י ה' (הוא נביא שקר) ולכן ה' משלח אותו מעל פני האדמה (עונש מוות לנביא שקר).

4. דימוי דימוי הוא אמצעי לשוני המשווה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף, דומה אך לא זהה. בדרך כלל הקישור היוצר את ההשוואה נעשה באמצעות כ' הדימוי. מילות דימוי נוספות העשויות להופיע ביצירה: כמו, כאילו, כן,כך, בדומה ל..., כפי ש...וכדומה.

מטרת הדימוי ליצור אפקט של הפתעה ורושם על הקורא. דימוי אדם לאריה – גיבור כארי, מעניק לאדם תכונות רבות. מלבד גבורה גם עוצמה פיזית, כוח, אומץ לב ותעוזה. תכונות הנגזרות מהשוואת גבורת האדם לגבורת האריה. לדוגמה: בתהילים א' 3 ו -4 הצדיק מתואר: "...כעץ שתול על פלגי מים", והרשעים " ..כעץ אשר תדפנו רוח".

מטאפורה, או השאלה, היא סוג של דימוי. היא יוצרת זהות משתמעת בין שני יסודות, ללא כ' הדימוי; תיאור מהות בעזרת מהות אחרת, בגלל דמיון בתכונה בין שתיהן. המטאפורה היא צירוף מילולי שנוצר בדרך חדשה בכדי לבטא נתון בדרך שאינה מקובלת. מטאפורה היא צירוף שבו לפחות מילה אחת מופיעה בשינוי מובנו או משמעותו המילונית. ישנה העתקה משימוש רגיל לשימוש בעל משמעות חדשה. לדוגמה: האיש הוא אריה, או "עיניך יונים" (שיר השירים א' 15).

5. האנשה הענקת תכונות אנושיות לחי, לצומח ולדומם . לדוגמה ,"שמעו שמים והאזיני ארץ" (ישעיה א' 2)

הענקת תכונות אנושיות לאל – זוהי הגשמה. לדוגמה: "ה' רועי לא אחסר" (תהלים כ"ג 1)

6. כינויים – חילופי כינויים המספר המקראי מדבר על גיבוריו בכינויים ובתארים שונים. המספר המקראי מדבר על גיבוריו בכינויים ובתארים שונים. חילוף הכינויים הוא תכסיס ספרותי שבאמצעותו מבטא המספר את יחסן של הדמויות שבסיפור זו לזו. באמצעות הכינוי חושף המחבר את הרהורי ליבה ורגשותיה של דמות אחת כלפי דמויות אחרות (זהו "מונולוג פנימי").

לדוגמה, בשמות י"ח מוזכר " יתרו חוֹתֵן משה". בתחילה מוזכר השם "יתרו" בתוספת תמורה, כינויים המתארים את מעמדו, יחוסו ואפילו מקצועו ומוצאו – " כוהן מדיין". במהלך הסיפור נותר רק הכינוי "חותן משה", שמבטא את התייחסותו המשפחתית אל משה. השימוש בכינויים מבליט את חשיבותו של משה.

7. מיתוס מלה יוונית שמשמעותה: סיפור מעשי האלים בימי קדם (מוצא האלים, לידתם, אהבותיהם, זיווגיהם, מלחמותיהם, מעשי גבורתם ויצירות שיצרו).

המיתוס מספר כיצד נוצר העולם, מה ראשיתה של תופעת טבע, או ראשיתו של מנהג פולחני (=מיתוס

איטיולוגי), או כיצד נברא האדם. (כיום מוגדר מיתוס באופן שונה )

מיתולוגיה זהו אוסף של סיפורי האלים. יסודות משותפים למיתוסים:

א. ריבוי אלים

ב. האלים גשמיים

ג. אל (או כמה) יצרו עולם ואדם מחומר קיים.

ד. קשר בין תולדות האלים ותולדות האדם.

ה. סכסוכי אלים.

ו. זיהוי חלקי עולם שונים באלים מסוימים או בחלק מגופם. האלים מייצגים את תופעות הטבע השונות או כפופים להן.

ז. בד"כ מעשי האלים דומים למעשי האדם, ואם יש קשר בין אדם ואל הוא בלתי אמצעי ומובן מאליו.

הגיעו לידינו מספר יצירות מיתולוגיות מהמזרח הקדום (מצרים, אכד, שומר, חת, כנען ועוד).

מיתוס הבריאה הבבלי:

- העולם נברא מחומר קדמון שהיה עשוי מהאלים "אפסו"(מי תהום מתוקים) ו"תהמת" (מי תהום מלוחים, צורת תנין).

- במשך הזמן פרצה מלחמה בין תהמת לבין מרדוך (אחד האלים האחרים).

- מרדוך מנצח במלחמה.

- הוא ביתר (=חתך) את גופת תהמת ל-2, מהמחצית העליונה יצר שמים. מהמחצית התחתונה יצר ארץ.

- לאחר מכן החל בבריאה.

הסופר המקראי אינו מסכים עם המיתוס הוא רוצה להעביר מסר חדש.

שלילת מיתוס

הנסיון של הסופר המקראי לערער על המיתוס, ע"י ביטולו/שלילתו/הצגת הסיפור מנקודת מבט אחרת. בני ישראל הכירו את המיתוסים שרווחו בקרב שכניהם בעולם העתיק. והסופר המקראי מנסה להציג את המיתוסים כלא נכונים. שלילת המיתוס מתבצעת באופן עקיף, בלי ויכוחים ולא במוצהר. הכתוב מבטל את הדעות המיתיות ע"י שתיקה (התעלמות) או ע"י רמזים.

שרידי מיתוס

אמירות, משפטים, ביטויים - הקשורים לסיפורים המיתולוגיים - שחדרו לתנ"ך.הסופר המקראי משתמש במושגים מיתולוגיים, שרווחו בקרב האנשים שחיו בתקופתו ואלו משולבים גם בתנ"ך. למשל: ישעיה כ"ז, 1; איוב ז, 12.

8. שאלה רטורית רטוריקה ביוונית היא תורת הנאום.שאלה רטורית היא שאלה מְדוּמָה, שאלה שהתשובה עליה ידועה לשואל, לכן אינה מצריכה תשובה. השאלה הרטורית נועדה להביע תמיהה, אבסורד, אירוניה וכיוצא בזה. באופן כללי תפקידה ליצור דו-שיח עם הנשאל, לגרום לקשב, לעורר מחשבה, השואל ינסה לגרום לנשאל להגיע לתשובה בעצמו ועל ידי כך ישכנע אותו.

לדוגמה:בישעיה מ' 12 שואל הנביא "מי-מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיכן"? (= מי ברא את העולם...?)

9. תיקון סופרים או "כינה הכתוב" – שינוי מְכוּוָן בנוסח הכתוב, שנעשה בידי מעתיקי התורה הקדומים (ה"סופרים" פעלו בשנים 450 עד 100 לפסה"נ). הם שינו את הטקסט המקראי כדי למנוע פגיעה בכבודו של אלוהים. תיקון הסופרים אינו מסומן בטקסט. מספר התיקונים אינו ידוע במדוייק, אבל נהוג למנות 18 תיקונים כאלה. לרשימת תיקוני הסופרים נוספו עוד תיקונים, כמו השימוש בלשון" סַגִי נָהוֹר: "בֵּרך" במקום "קילל". דוגמה "בָּרֵך אלוהים ומות" (איוב ב' 10) ועוד. הסיבה לתיקונים אלה: אין להשתמש בפועל המבטא קללה בסמיכות לשם האל, לכן הוחלף הפועל "קלל" בפועל "ברך", אבל המשמעות נשארה "קללה".

10. תפישת האלוהות – מכלול האמונות לגבי דמות האל או האלים. התפישות שנמצא במקרא:

- אמונה באל אחד (מונותיאיזם) או אמונה באלים רבים.

- תפישה מופשטת של האל (על זמני, על מקומי, אין לו גוף וצלם) או תפישה גשמית (מוחשית) של האל.

- תפישה אוניברסלית של האל (ה' אלוהי העולם ואלוהי כל הגויים) או תפישה לאומית של האל (ה' אלוהי עם ישראל)/ אלוהות מקומית.

11. תקבולת – משפט שירי, המורכב מצלעות מקבילות, שביניהן יחס רעיוני מסוים. [חזרה על רעיון בשני משפטים (או יותר), באמצעות מילים בעלות משמעות דומה או מנוגדת, או השלמת הרעיון במשפט השני. אמצעי שנהוג בשירה המקראית במיוחד:

ביבליוגרפיה :

פלורה ויניצקי, לקראת בגרות בתנ"ך,תנ"ך לחטיבה העליונה . (נמצא בספריה)

שולמית נתן, לקסיקון ללימוד מקרא.

דינה ציונית,"דימוי" באתר מט"ח.

יהודית בן צור, תקבולות בשירה המקראית, בתוך: education.gov.il

גשר מפעלים חינוכיים, באתר מט"ח ובמקראנט.

[1] ואכן, ראשוני הציונות שהתיישבו באזור הגלבוע מצאו את ההר יבש וללא עצים (כנראה כתוצאה מרעיית יתר) עם זאת נראה שהגלבוע לא היה יבש לאורך ההיסטוריה, ואף קיימים בו יקבים מתקופות שונות. (מתוך: ויקיפדיה)