ואז נולד בנינו השלישי, והמציאות הפכה לבלתי נסבלת. התחלנו לבדוק אפשרות לקנות "מציאות" בסביבה, נתקלנו במחירים הזויים או במשכנתאות שהיו חונקות אותנו ל-30 שנה. 

זה היה ערב אחד שישבנו בספה ודיברנו על מצב הביש. לפתע אשתי אמרה משפט שזעזע את שתינו: "איננו יכולים להמשיך לגור פה"...

בסופה של אותה שיחה הגענו למסקנה גורלית: די להשתעבדות למרכז. הגיע הזמן לבחור בחיים. לא רק במיקום. 

התחלנו לאסוף מידע. להתקשר למכרים, לפתוח עיתונים, ולבנות פרופיל של מעלות וחסרונות על כל מקום. רשמנו גם את הדרישות והתנאים החשובים לנו. מחיר, תעסוקה, קרבה, תשתיות רוחניות וגשמיות ועוד ועוד. 

כשסיימנו עם איסוף הנתונים, התחלנו לעבור מקום מקום, ולבדוק האם הוא עונה על דרישותנו. ואופס... הגענו לסוף הרשימה והתשובה הייתה שלילית. מקומות רבים נפסלו על נושא הקרבה לתעסוקה, בחלקם לא היה תשתיות קהילתיות מפותחות, וכולם היו רחוקים מהמרכז. ואנו גם כשהשלמנו עם היציאה מהמרכז, עדיין לא היינו מוכנים להתנתק לגמרי ממנו, מההורים והמשפחה. 

מה גם שבסיורים וביקורים שערכנו בפריפריה, גילינו שבחלקם הגדול מדובר על דירות שאינם חדשות, ובסביבה שאינה מטופחת, הכל כמובן בלשון המעטה. ואם אנחנו מוותרים על בני ברק ויוצאים מהמרכז, אז חייבים להתפנק עם דירה נורמאלית... 

האכזבה הייתה נוראה. התחלנו להרהר: האם קיים מקום שמתאים לנו? האם אנו מסוגלים לעזוב את המרכז? הרגשנו שאנו הולכים לאיבוד. מצד אחד רוצים בית משלנו, לגדל ילדינו בשלווה ונחת מתוך רחבות... מצד שני לא רוצים להיות מנותקים מהכל, להיות בלי עבודה, בלי תשתיות קהילתיות ועם קשיים יומיומיים... 

מה עושים? 

מה גם שחבר מהכולל "מחסידי המרכז" שמע שאני שוקל לעזוב, ופתח בדברי כיבושים ותוכחה: "תגיד לי, איך המצפון הרוחני שלך מרשה לך לעזוב את בני ברק? - אתה לא יודע שכל המוסדות והכוללים הכי טובים נמצאים פה? תשכח מזה שתמצא בכל החורים האלו אברכים ברמה כמו בני ברק... לא איכפת לך הרוחניות של הילדים שלך? מה הם יראו שם ברחובות?" 

הוא בהחלט הצליח להוריד אותי מהסיפור לחודש - חודשיים. כאברך בוגר הישיבות הקדושות מאוד חשוב לי אווירה ישיבתית, צביון בני תורה, קהילה איכותית ומוסדות חינוך וכוללים איכותיים, והחשש מהבלתי נודע היה גדול. 

אבל כשאין איפה לגור נורמאלי, וכשהחשבון בנק מרמז שאתה לא יכול להמשיך כך, אז גם אחרי כל ההפחדות והחששות, המחשבות צפות ועולות שוב לאחר תקופה: אני צריך לחיות. כאן אני לא יכול לעשות זאת בצורה שפויה. אני חייב למצוא מקום אחר - יהיה המחיר שיהיה. 

הצבתי לעצמי דד ליין. עד סוף השנה אני עוזב את בני ברק. 

הסתכלנו אחד על השני. השם הזה עלה בשיחות פה ושם, אבל האמת? מעולם לא באמת שקלנו את המקום. הוא אפילו לא היה ברשימות. לא שמענו עליו מספיק, וכידוע - מה שלא שומעים עליו מספיק, כנראה יש סיבה... מה גם שהשמועות אמרו שזה עיר מעורבת עם קומץ חרדים, והמחירים שם כבר הספיקו לזנק, ושזה 'יקר מדי' בשביל מה שמקבלים. 

אבל משהו בלב אמר אחרת, אמרנו לעצמנו: אנחנו כבר כאן. ניכנס נראה. לא יזיק לראות את התעלומה הזאת ששמה חריש. מקסימום ביזבזנו כמה דקות. ניקח את זה בתור טיול. 

אותתנו ימינה, ויצאנו במחלף עירון. תוך דקות ספורות היינו בכניסה לעיר. 

השתיקה ברכב הייתה מוחלטת. זה לא היה דומה לשום דבר שדימיינו. 

הסתובבנו ברחובות כחולמים. לא משנה לאן הסתכלנו – ראינו עצים, פרחים ומרחבים ירוקים. גינות משחקים מושקעות עם המתקנים הכי חדישים בכל קרן רחוב, שבילי הליכה רחבים מוקפים בעצים ותחושת טבע בתוך העיר. התחלנו לדמיין איך הילדים יגיבו כשיראו את כל השפע הזה. מבחינתם זה יהיה לגור בתוך הפארק...  

עוד אני ממשיך לבהות ולחלום, ואשתי משכה בכתפי: "עזוב, בוא נלך מפה. סתם יוצא לי העיניים... הרי לא באמת נגור פה. נראה לך לא משלמים על כל היופי הזה? וגם, לא נראה לי שיש פה קהילות שמתאימות לנו... זה עיר מידי יפה..." 

כאילו בשביל לאשר את דבריה, עברו בדיוק באותה שנייה לידנו כמה אנשים לא מ"שלנו". אוף... חשבתי לעצמי. כנראה באמת המקום לא מתאים. למה החרדים לא זוכים לגור במקומות היפים האלו???

עם אכזבה עמוקה פנינו ללכת, כבר פסעתי לכיוון הרכב...

"תשמע", הוא קטע אותי, "אני קצת ממהר כעת לכוילל, אם תרצה הסברים להכל, אשמח לתת לך לאחר מכן. תיקח את הטלפון שלי. אגיד לך בקיצור, שבחריש יש קרוב ל- 2,500 משפחות חרדיות, עשרות קהילות, בתי כנסת וכוללים, שמונה תלמודי תורה, חמש בתי יעקב, ואת כל צרכי הדת שאתה צריך ממקוואות בכל שכונה, ועד סופר חרדי בכל שכונה, ושפע חנויות שמתאימות לך, מחנויות מזון בהכשרים מהודרים ועד ביגוד והנעלה. אפילו קידישיק, לידר, שרייבר ואידישקייט יש לך פה. לא יחסר לך כלום!  

מה??? פתחתי עליו זוג עיניים. איך לא שמעתי על זה???

הוא הרגיש שאני ממש מנותק, ונהנה ל"עקוץ" אותי: "לא כל דבר שלא שמעת, זה אומר שהוא לא קיים... יש דברים שהצליחו לעבור מתחת לראדר שלך..."

"אבל זה לא רק אני" - ניסיתי להתגונן - "עברתי לפחות שלוש כוללים בבני ברק, נושא השיחה המרכזי בכולם היה הדיור, ומאף אחד מהחברים שלי לא שמעתי את השם חריש. דיברו על עפולה, חיפה, נתיבות, אופקים... איך זה מסתדר עם כל מה שאתה מספר עכשיו?

"אין לי תשובה ברורה לתת". הוא ענה לי עם קצת יותר ענווה. "יתכן שבגלל שחריש היא עיר חדשה, וההתפתחות הרוחנית שלה קרתה בארבע שנים בלבד, אנשים לא הספיקו לשמוע על המקום. תוסיף לזה את העובדה שבחריש אין כיום פרוייקטים חרדים, ואין למישהו אינטרס למרוח עמודים כל יום שלישי ביתד, וקיבלת פחות או יותר את התשובה..." 

"אבל שווה לך לבדוק את חריש," הוא המשיך, "יש עוד הרבה דברים שאתה לא יודע עליה... זה שהחינוך החרדי הופך להיות כאן הרוב, וזה שהמפלגות החרדיות מחזיקות בשליש ממועצת העיר ובתפקידים הכי משמעותיים, אתה יודע? טוב, אני ממש ממהר... שווה לך לבדוק כמה שיותר מהר... שלא תבוא עוד כמה שנים, תראה מה הולך פה, ותאכל את הלב למה לא קנית בזמן..."  

הוא נעלם בהמשך הרחוב והשאיר אותי מבולבל לחלוטין....

כשהוא הגיע, שמחתי לפגוש מתווך "משלנו". תגיד לי - שאלתי אותו - אתה היחיד או שיש עוד אחד כאן? הוא הסתכל עליי וחייך. "יש כאן עוד הרבה מתווכים חרדיים, מהסיבה הפשוטה שרוב הרוכשים והמתעניינים בחריש הם חרדיים..." 

גיליתי את עצמי מופתע מדקה לדקה. הוא הזמין אותנו לשיחה בגינה צדדית שבבני ברק היו קוראים לה "פארק העיר", והתחיל להסביר לנו על חריש. על המיקום האסטרטגי והקרבה למרכז אותה כבר ראינו בעיננו. הוא הוציא מפה והראה לנו מול העין את המיקום של חריש ואת הפער במרחק בהשוואה לכל ריכוז חרדי שהצבענו עליו בצפון או בדרום (מתחיל מפי שניים!) 

"תבין שהמרחק מחריש לבני ברק הוא 40 דקות בלבד. אתה יכול לבדוק בעצמך בוויז. זה פחות מהמרחק של ביתר עילית לבני ברק או ירושלים לבני ברק. ואגלה לך עוד סוד" אמר ורכן לעברי. "חריש בקרוב תחובר לכביש 6, מה שיחסוך 10 דקות נסיעה. אתה יודע מה זה אומר? - 30 דקות לבני ברק!!!" 

זה היה כבר יותר מידי בשבילי. חשבתי שהוא עובד עלי. שזה הגזמות של מתווכים ומשווקים שמסוגלים לכתוב על מטולה שהיא שעה מב"ב. 

אבל החלטתי לבדוק בעצמי. והמסקנה? - כל מילה שלו הייתה נכונה ומדוייקת...

לאחר שסקר לנו גם את המעטפת הגשמית והרוחנית שיש למשפחה החרדית בחריש, שקשה למצוא גם במקומות ותיקים בהרבה. המתווך התמקד בלתאר את הפונטציאל הענק והעתיד המזהיר של חריש.

"כיום הציבור החרדי חווה פה שגשוג ופריחה חסרת תקדים. תראו מה היה פה לפני 4 שנים ומה היום. אין לזה אח וריע בשום מקום בארץ. גם בהיבט של המהירות שבה עיר שלימה חוותה שינוי כזה מהיר, וגם בהיבט של המהות, השינויים פה הם שינויי עומק שגם כיום רבים מהם עדיין מתחת לפני השטח, והם יצוצו בשנים הקרובות... זה לא שכונה, ולא רחוב, זה עיר! יש כאן עתיד ענק". 

"יש בחריש נתון מדהים שממחיש את הפונטציאל שלה. עפ"י נתוני הלמ"ס למעלה מ- 52% מתושבי העיר מתגוררים בשכירות!!! העיר במקום הראשון בארץ! רובם בוודאי לא מהציבור החרדי שברובו קונה דירה בחריש. במילים אחרות: רוב תושבי חריש, בעיקר מהמגזר הכללי, פשוט "חונים" בה, ויום אחד כל המצב יכול להשתנות מהקצה לקצה. זה חסר תקדים! ואני מדגיש, חריש היא לא עיר ותיקה עם תושבים ותיקים וצביון קבוע. כולם כאן חדשים!" 

אם כבר היום בתחילת דרכה של העיר, הציבור החרדי שרובו ממש צעיר ועוד עשוי לגדול דרמטית, מונה כבר כ- 30% מהתושבים, החינוך החרדי בצמיחה חדה ומהירה, והכח הפוליטי של המפלגות החרדיות רק מתחזק, נשאר רק לדמיין מה יהיה כאן עוד שנים לא רבות..."

הסכמתי עם כל מילה שלו. 

"תראה, חריש אמנם עיר חדשה מאוד, ועדיין לא נבנו בה אזורי תעסוקה ומשרדים, ואגב, יש אזור תעסוקה ענק עם מגדלי משרדים שכבר יצא לשיווק בחריש דרום, ובנייתו צפויה להתחיל בקרוב, וכבר היום בחריש יש שפע של היצע משרות בהוראה, גננות, מזכירות ועוד." 

אבל אסביר לך נקודה חשובה: הגורם המשליך ביותר על היצע תעסוקה הוא המיקום. וכאן אנו מגיעים שוב לנקודה של המיקום האסטרגי של חריש. חריש זה לא הר יונה, לא כרמיאל, ולא עפולה. חריש נמצאת בגבול מרכז הארץ, עם קרבה גם לחיפה וגם לת"א, ובאזור רווי תעסוקה, סמוך לערים גדולות ומרכזיות כמו חדרה, נתניה, ובקרבת מרכזי תעסוקה מהגדולים בארץ כמו פארק ההיטק יקנעם, פארק תעשייה קיסריה, פארק תעשייה עמק חפר. כל אלו במרחק 20 דקות מקסימום מחריש. 

נכון, אין מה להשוות ללב המרכז, כי שם זה האזור הכי רווי תעסוקה בארץ. ומשלמים על כך היטב.... אבל מבחינת האזור של חריש אין מה להשוות את זה לקשיי התעסוקה בצפון או בדרום. ואני מזכיר לך שגם במודיעין עילית, ביתר, בית שמש אין שפע תעסוקה בתוך העיר, ונשים נוסעות אפילו שעה וחצי לעבודה.... בקיצור, שם המשחק זה האזור והמיקום."  

הרגשתי שהבעיות שלי נופלות אחת אחרי השנייה, ואני מתחיל לחפש בעיות נוספות...

הסתובבנו בדירה. אשתי הסתחררה מכמות החדרים והתחילה כבר לדמיין איפה היא שמה את המשחקים לילדים, ואיפה בדיוק תהיה השידת איפור (שעדיין תקועה במחסן של ההורים, כי אין מקום בדירה בבני ברק למיטות, ק"ו לשידת איפור...) ואיפה היא תשים את המיקסר במטבח, ובאיזה זווית תעמוד הספה המעוצבת עליה היא חולמת מאז שראתה איזה פרסום בעיתון... 

הייתי צריך לנער אותה חזק, ולהזכיר לה שאנו רק בסיור, ועומד כאן מתווך שמחכה לנו. המתווך דווקא היה מבסוט מההתלהבות שלנו. כנראה כבר הריח עסקה... "אתה יודע, אתה מקבל גם מחסן פרטי בגודל של חדר, ועוד שתי חניות פרטיות...." 

ואז הגיע השלב ממנו הכי חששתי. הכנתי את עצמי נפשית לאכזבה, כי היה ברור לי שאני הולך לשלם טבין ותקילין על כל הסיפור הזה. 

נשמתי עמוק ושאלתי בהיסוס: ומה המחיר? - הוא חשב שנייה, וענה: מיליון ארבע מאות עשרים, גמיש. 

מה??? - את הצעקה הזאת אני לא צעקתי, כי עדיין הייתי בשלב התדהמה. זה היה אשתי. - איך מחיר כזה? לא יכול להיות! דיברנו שחריש נמצאת במיקום הכי מעולה, עם אפשרויות תעסוקה, כל מה שמשפחה חרדית צריכה יש כאן, ובאמת, את האיכות חיים אנו רואים בעניים שלנו... אז איך זה יתכן? זה יותר זול מעפולה שרחוקה מכאן 40 דקות! כנראה יש איזה בעיה בעיר הזאת. מה אתה מסתיר מאיתנו???

היה נראה שהוא נפגע. "אני לא מסתיר כלום, באמת אמרתי את הכל. ויש עוד מעלות שעוד לא הספקתי לציין לכם..." 

"אז מה הפשט?" עכשיו התעוררתי אני. והוא ענה לי: "ההסבר היחיד הוא שחריש עדיין עיר חדשה ולא מוכרת, ועיר שעברה לאחרונה שינוי משמעותי תוך פרק זמן קצר. החרדים הצעירים עדיין לא הספיקו לשמוע מה קורה פה, המבוגרים זוכרים את חריש בתור כישלון במכרזים לפני עשור. החילונים גם הם שומעים מה קורה פה לאחרונה, וממש לא מתלהבים לבוא לכאן. אז מי בא לפה? - כל מיני זוגות כמוך שפתאום מגלים את המציאה הזו ומבינים שזה המקום שלהם... וב"ה יש הרבה מאוד כאלו, וזה מתגבר מיום ליום...  רק נשאר להתפלל כל הזמן שהנהירה הזאת תשאר ממותנת, ולא תהפוך להתנפלות שתקפיץ כאן מחירים... מזה כולם יפסידו..."

טוב, הקנקן הכי טוב שיש. אבל מה יש בתוכו? - נשאר לי לבדוק את הרוחניות פה...

הוא פתח איתי את הסיור במרכזה של הקהילה הליטאית בחריש - בית הכנסת אהבת תורה הנמצא במתחם בתי הכנסת בשכונת בצוותא. שם נוכחתי לגלות שיש הרבה אברכים איכותיים כמוני, ואפילו יותר, שגרים כאן. ראיתי עשרות אברכים שיושבים בכולל עטרת שלמה, ולומדים באותו "ברן" של מודיעין עילית ובני ברק. אין כל חדש תחת השמש. דיברתי עם כמה מהם, וממש התרשמתי. בכמה שניות ניפצו לי את המיתוס על "הרמה הרוחנית מחוץ לערים החרדיות"...

צמוד למתחם בתי הכנסת הוא הראה לי את המרכז המסחרי שם נמצאים מגוון חנויות בהשגחות מהודרות, וביניהם גם סופר ענק של משנת יוסף שפתח סניף במקום לאחר שהסופר החילוני הקודם שהדיר את החרדים, סגר אחרי שלוש שנים של הפסדים אדירים.

המשכנו לתלמוד תורה עטרת שלמה, הגענו בשעה 13:00 כשהילדים יוצאים. זה היה מחזה מרנין לראות את ילדי חמד הטהורים. ממש כמו בני ברק. מה שכן, על הבניין המפואר של ת"ת עטרת שלמה בחריש, יכולים לחלום בבני ברק... 

הסתובבנו בעוד תלמודי תורה בעיר, כולם שוכנים במבני פאר. זה היה מדהים לראות את כמות הילדים החרדים שיש בחריש. הסתובבנו גם בריכוזים החרדיים הגדולים בשכונות אבני חן והחורש שם יש פרויקטים חרדים רבים. ראיתי בעיניים שכמות המשפחות החרדיות שיש בחריש זה לא סיפורים וגוזמאות. זו מציאות בשטח שגדלה מיום ליום.  

ואז אשתי פונה אליי ואומרת: נו, מה אתה אומר על כל מה שאתה רואה כאן? - "האמת שכל זה בונוס". עניתי לה. "כל כמות המשפחות שאני רואה כאן, החנויות לציבור החרדי, הסופרים הגדולים, המקוואות בכל שכונה, התלמודי תורה והכל, זה מבחינתי בונוס. הרי יש לי קהילה איכותית משלי, חיידר טוב, כולל טוב, חברה טובה, אווירה תורנית טובה. והכל במקום עם כאלו מעלות של קרבה, איכות חיים, מחיר, תעסוקה, ועוד ועוד.

אז מה צריך יותר מזה? - זה מושלם. 

למחרת בבוקר הגעתי לכולל בסערה. סיפרתי לחברים איפה הייתי אתמול ואת הרשמים שלי מהביקור שהתרחש במקרה. בהתחלה היה שקט, לקח להם זמן לעכל, ואז התחילו להגיע שאלות מכל הכיוונים: רגע, חריש זה לא ליד כרמיאל? וזה לא עיר שעדיין נמצאת בבנייה? 

עניתי על כל השאלות. סיפרתי להם על המעלות של חריש, ועל כך שמדובר במקום שעונה על כל הדרישות למשפחה חרדית, החל ממעטפת גשמית ורוחנית, ועד לקרבה לערים החרדיות. היה נראה שלא היה להם שום מושג על העיר הזו. הם היו מופתעים ממה שסיפרתי, אפילו הרגישו ביזיון, איך הם "המערבבים" הגדולים בענייני דיור והמסתעף המכירים כל מקום, פספסו את המקום שקוראים לו חריש. 

ואז הגיע אחד, וצינן את כל האווירה: "תשמע, גם אני הייתי בחריש לפני שנה בערך. נכון, יש שם הרבה חרדים וקהילות לתפארת, אבל זה עיר מעורבת. הסתובבתי שם וראיתי הרבה חילונים. זה לא נחמד בחורף, קל וחומר בקיץ. נראה לך שנורמאלי לגור בכזה מקום? אתה יורד לגינה, רואה אותם שם. בסופר, ברחוב, איפה שלא תהיה. זה לא צורה. זה לא מקום מתאים לבני תורה! - פסק בנחרצות. 

כל הסיפורים שלי על המעלות של חריש, על הקרבה, האיכות חיים, המחיר, הכל נעלם ברגע אחד. הוא הצליח לגמד את הכל מול הבעיה שהצליחה להרתיע את כולם. לפתע אף אחד לא הבין מה אני בכלל רוצה, איך יש הווא אמינה לגור בכזה מקום? 

היה איזה אחד שענה: "רגע, בעפולה אין חילונים? ובאשדוד? ובחיפה?" אבל הנזק כבר נעשה. פתאום חריש נראתה הרעיון הכי גרוע שיש. 

חזרתי הביתה בפחי נפש. הצליחו להטיל לי שוב ספק על המקום היחיד שמצאתי. בתוך הלב משהו בטענה שלו צבט לי, למרות שראיתי בחריש הרבה אברכים יראי שמים ובני תורה לא פחות מאותו חבר. אז עם מי הצדק?

מה עושים? נאבד שוב את המקום היחיד שמצאנו? 

הרב ישב ושמע אותי דקות ארוכות. סיפרתי לו על הביקור בחריש. על המעלות ששמעתי. על ההתרשמות שלי, ועל המחיר של הדירה. "נו, איזה יופי, ברוך ה', אז שיהיה בעז"ה במזל טוב, ברכה והצלחה..." ענה לי הרב בהתרגשות.   

ואז ניסיתי לצנן את ההתלהבות: "הרב, אבל זה לא עיר חרדית. זה עיר מעורבת. גרים שם גם כאלו שאינם שומרים תורה ומצוות..."   

"נו, אז מה הבעיה?" הוא ענה לי באדישות לא מוסברת. חשבתי שהוא לא שמע טוב. חזרתי שוב: "הרב, זה עיר מעורבת." 

"מה הבעיה בעיר מעורבת? אי אפשר לגדול בתורה ויראת שמים בגלל שמסתובבים לידך אנשים כאלו? איך אבותינו חיו כל הדורות? - ליד גויים, ליד רשעים. אתה צריך לגור במקום שיש שם תורה. אם יש לך קהילה, מוסדות, כולל, מה איכפת לך מה קורה מסביב?

"ומה עם הנסיונות?" ניסיתי להקשות. "הרב יודע, הדור של היום זה לא כמו פעם, יש ניסיונות ברחוב, ובעיר מעורבת זה הרבה יותר..." 

גם לזה הייתה לרב תשובה בהירה וחדה: "הקב"ה שלח ניסיונות לדור הזה, זה לא משנה איפה. אין מי שלא צריך להתמודד. לצערנו, גם בערים החרדיות יש ניסיונות. גם בעיר הכי קדושה - ירושלים, פוגשים ניסיונות בכל פינה. נכון שיש יותר ניסיונות בעיר מעורבת - אז מתרגלים להתמודד. גדולים וטובים צומחים שם בתורה וירא"ש לא פחות מבני ברק. מה אתה רוצה? להישאר בכל מחיר בבני ברק? הרי עם המחירים של בני ברק, יהיה לך נסיונות אחרים. הלחץ הכלכלי והדחקות יפתו אותך "לעשות משהו" ולוותר על הכולל, והטרדות הכלכליות לא יתנו לך ללמוד עם ראש נקי... בקיצר, בכל מקום יהיה לך נסיונות. אם הקב"ה העמיד אותך בניסיון, הוא ייתן לך כח לעמוד בו.

ומה עם חינוך הילדים? שאלתי. 

"הקב"ה ייתן סייעתא דשמיא. וסתם כך, ילדים במקומות האלו לא גדלים פחות טוב מילדים בעיר חרדית. הרבה תלמידי חכמים גדלו במקומות שאינם חרדיים. יש כאלו שטוענים אפילו שיוצאים שם יותר מוצלחים. ילדים שגדלים מגיל אפס לתוך מציאות שיש הבדל ברור ויש אותנו ויש אותם מפתחים יותר מנגנוני הגנה ושמירה מסכנות הרחוב, ופחות נתקלים באנשים שנראים "חרדים" ומתנהגים אחרת, ח"ו. מה עוד שמטבע הדברים במקומות אלו ההורים יותר מפקחים על הילדים ויותר שומרים עליהם, מה שמבטיח שפחות יהיו חשופים לסכנות רוחניות." 

השאלות נגמרו. הספקות ירדו. 

זהו. ההחלטה נפלה. עוברים להתגורר בחריש. 

החיים שלי היום הם חיים חדשים במלוא מובן המילה. זה עולם אחר לחלוטין, הרגשה אחרת, הראש שלי נהיה יותר נקי, יותר צלול. גיליתי שאני מטבעי בן אדם שלו ורגוע, מה שלא ידעתי עד שהגעתי לחריש. 

הבית שלי מתנהל אחרת. הילדים מתנהגים אחרת. אוירה של שלווה ורוגע. אני שבעבר הייתי צריך לברוח מהבית בשביל לזכות לשאוף אוויר, אומנם לא צח, ולצאת לפארק בעיר הסמוכה בשביל לראות קצת ירוק, צריך עכשיו רק לפתוח את החלון ולהנות מכל רגע. אוויר צח, רחבות, מראה של עיר חדשה ויפיפיה, בניינים חדשים, סביבה מטופחת, עצי נוי ופרחים בכל פינה, פשוט תענוג!  

היום אני נהנה לשבת וללמוד ברוגע בסלון. מידי פעם מרים עיניים מהגמרא, וליבי מתרחב למראה הבית הנאה הממלא אותי אושר ושמחה. דברי חז"ל שדירה נאה מרחיבה דעתו של אדם מקבלים משמעות אחרת ועמוקה. אני כבר לא יכול להושיט יד ולשלוף גמרא מהספרייה, כמו ביחידת דיור הקודמת. עכשיו אני צריך לחצות את רחבת הסלון הענקית שלי, המאכלסת גם פינת ישיבה ענקית, שולחן גדול עם שמונה כסאות, ואפילו נשאר מקום בשפע לעציצים....  

ואת הילדים? אני כבר לא מכיר ולא שומע... שניים יושבים במרכז הסלון, משחקים בשקט וברוגע, מנסים לעכל את השינוי בתנאי השטח, ואת העובדה שיש להם מקום לבנות עיר שלימה ולא מגדל צר שנופל אחרי שנייה... ילד אחד מעסיק את עצמו בחדר הילדים המאובזר והמרווח, וילד אחר נהנה מכל רגע במרפסת המרווחת. 

ולשבת בשבת בסלון מרווח ונאה, לשיר שירי שבת עם הילדים, זה מעין עולם הבא באמת. כיום, בניגוד לבעבר, אני כבר מארח אורחים לשבת, יש מקום בשפע גם בסלון וגם בחדרי שינה. 

ומשפט אחד אחרון לסיום. 

קשה מאוד לשכנע מי ש"נתקע" במרכז שיש חיים מחוץ למרכז. אל תשכחו שגם אני הייתי כזה רק לפני מספר חודשים, וזוכר היטב את התחושות וכמה זה היה קשה - עד בלתי אפשרי - לשכנע אותי. 

הפתרון היחיד הוא: טעמו וראו. - אתם צריכים לטעום קודם את החיים האחרים הללו. אז תראו ותבינו מה אתם מפספסים...

אם לא תטעמו - לא תבינו!