הפסוק מתאר את הכח המתחדש לאנשים המאמינים בה' והמקווים לו. כח שלא נגמר לא בעת ריצה ולא בעת הליכה.
התבוננות בפסוק מעלה תמיהה – למה הקדים ריצה להליכה? שהרי מי שלא מתעייף מריצה, וודאי של יתעייף מהליכה... אם כן היה צריך לשנות את הסדר ולכתוב "ילכו ולא ייעפו, ירוצו ולא יגעו".
אומרים בעלי המוסר, ריצה מסמלת מטרה גדולה, זוהרת שדורשת מאמץ מרובה בזמן קצר. הליכה לעומתה מסמלת את המטרה ה"רגילה" שאינה דורשת מאמץ גדול, אך דורשת התמדה.
לאדם קל יותר לעמוד במטרות ריצה. מטרות הליכה דורשות עקביות, אחריות , כוח רצון חזק.
זו הסיבה שהפסוק שיבח יותר את ההליכה על פני הריצה.
שש שנים הן זמן ארוך! וכדי להצליח בהם צריך ללמוד איך הולכים, איך מתמידים לאורך זמן, איך מתגברים על קשיים יומיומיים.
באולפנה, יש לצוות האולפנה חלק גדול בתהליך זה, בקשר האישי בחיזוקים בעידוד וביישור הדרך כשצריך.
גם העושר החברתי הקיים באולפנה , גורם לבנות לבוא בשמחה לאולפנה.
ובמרכז - בניית עולם רוחני עשיר ויציב.
וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ
האמונה בה', נותנת את הכח. היא נותנת את השלווה המאפשרת להמשיך בדרך לאורך זמן. ההישענות על ה' שייתן לנו את הכוח, היא נותנת לנו את הכוח.
באולפנה תוכנית סדורה ומקיפה בבניין האמונה של הבנות, שיעורים ופעילות בנושאי הרוח המרכזיים: אמונה, חיי תורה, עם וארץ ישראל, סוגיות אקטואליות כצניעות ומסכים ועוד.
אנחנו נמצאים ב שנת עשרים לאולפנה. הזדמנות מיוחדת לבניה והתרעננות. עם הקמת מסלול אורי, הגדרה מחודשת של מסלול הדר, ודברים נפלאים שקורים באולפנה.
ב"ה אנו רואים סייעתא דשמיא מיוחדת ומרגישים שאנו מצליחים להפיח רוח גדולה בבנות.
אנו מתפללים ומקווים שהקב"ה ימשיך להאיר עלינו מאורו.