צבי גפן, בן שלושים ושתיים נשוי לגאיה ואבא להלל, חי פועל לומד ומלמד בירושלים.
שקוע עד הצוואר בחומר הקרמי לומד אותו, לומד ממנו. שואל שאלות, פורם גבולות,
תוהה על קנקנו ובעיקר על הדיאלוג עתיק היומין בין חומר ורוח, החומרי והמופשט
מה שיש ומה שאין מה שהיה ומה שיהיה ועל ההתכנות המרגשת באפשרות שהדברים מתחברים.