למה הקמנו את מיל"ה? כי הגיע הזמן לקחת אחריות
ב-7 באוקטובר לא חיכינו שיקראו לנו.
עזבנו את הילדים, את בני הזוג, עצרנו את הלימודים, סגרנו את העסקים ועלינו על מדים לשרת את המדינה הזו בלחימה, בעוטף, בבוץ של עזה ובשטחים של הצפון זו לא הקרבה בעינינו זו זכות עצומה, זו ציונות מעשית, זו שליחות וזה הבית של כולנו.
אבל המלחמה הזו שונה מכל מה שהכרנו.
חזרנו הביתה אחרי חודשים ארוכים והבנו שהחזית האמיתית על העתיד של המדינה רק התחילה.
ראינו לוחמים שהעסק שלהם מפעל החיים נמחק בזמן שהם הגנו על המולדת.
ראינו חברים שלא מצליחים לסגור את החודש ונשים שהחזיקו את העורף לבד והגיעו לקצה גבול היכולת.
ומעל הכל, ראינו את הפצעים.
ראינו את החברים שלנו לנשק שחזרו פצועים בגוף ובנפש ראינו את העם שלנו עם פצוע, כואב ומפולג, שמנהיגיו ממשיכים לעסוק בפוליטיקה קטנה במקום בריפוי ובאחדות.
הבנו דבר אחד פשוט: מי שבוחר לקחת אחריות על המדינה ולתת לה הכל המדינה חייבת לקחת אחריות עליו בחזרה.
היא חייבת לעמוד מאחורי הלוחמים שלה, מאחורי הפצועים שנושאים את צלקות הקרב ומעל הכל מאחורי העם הזה שמשווע למנהיגות שתאחד אותו מחדש.
לא בסיסמאות אלא בחוזה מוסרי ומשפטי חקוק.
תנועת מיל"ה (מילואימניקים למען העם) קמה שם בשטח כדי לבנות את הבית הציבורי של מי שנושא בנטל ורוצה לרפא את המדינה.