משבר בחיי הילד בעקבות גירושים

כאשר הנישואים נכשלים, אין סיכוי ולו קלוש, לפחות אצל רוב האמהות,

שהן יצליחו לשמור על אותה רמת מעורבת פיזית ורגשית בחיי ילדיהן.

ה"אובדן" הנורא ביותר, שילדים חווים, הוא ,"אובדן" האם.

יום אחד היא הייתה לצידם, חיבקה, עודדה והציעה בכל עת שזקוקים לכך

ולמחרת היא כבר לא הייתה בבית כל היום, ורק חלקה הוראות בדרך החוצה מהבית.

אצל ילדים צעירים, האובדן הפתאומי בתשומת ליבה של האם, טראומתי במידה רבה.

אמנו, היא כל עולמנו כילדים.

היא מספקת מזון ואהבה, תחת עינה הפקוחה ועידודה, אנחנו חווים את הגדילה ואת ההנאה

הנובעת מהתפתחותנו.

רוב הילדים נשארים בחזקתה של האם ולכן מתמקדים בטיפול בעיקר

בהעדרו של האב, שזו תוצאה מידית של תהליך הפרידה והגירושין. 

מאידך, "אבדן האם" (השינוי בהתנהלות של אם לפניי ואחריי הגירושין)

חודר עמוק ומתפשט, ומשנה לצמיתות את האופן שבו

הילדים, ובעיקר ילדים צעירים, חווים את העולם.

לפעמים הניתוק הרגשי הזה ממשיך להיות חלק מיחסים

בעייתיים עם הילדים במשך שנים רבות במשפחות לאחר הגירושין.

בזמן שהאמהות נאבקות בכל כוחן לגדל את ילדיהן לבד,

חלקים מעשירים רבים בחייהם המשותפים חייבים להשתנות.

לרוב האמהות אין מספיק זמן להתבונן ולקחת חלק בחיי היום יום של ילדיהן.

לילדים סדר היום משתנה, במה שקשור לתכנון פגישות משחק עם חברים והזמנת חברים הביתה.

אין לאם זמן לשים לב לכל שינוי קל במצב רוחם של הילדים וכן לבעיות ולהישגים שלהם.

לפעמים אין שיתוף פעולה עם ההורה הנוסף שאתו אפשר לדון במצב הילדים ולהיעזר בו.

ניצני כישרון וסימנים מקדימים של בעיות לא זוכים לתשומת לב ולטיפול מתאים,

מכיוון שהאם ממהרת לצאת בבוקר והולכת לישון רצוצה בערב, כדי שיהיה לה כוח להתחיל יום נוסף.

 האם מפנה את תשומת ליבה למחשות מעשיות ודאגה שיהיו לילדים בגדים נקיים ושהבית יהיה מסודר במידה סבירה.

תשישות וחרדות נוגסים בסובלנות, ברכות ובעליזות שהיו מוכרות לילדים קודם.

האם יכולה להפוך להיות הרבה יותר קשוחה וקפדנית, שהרגזנות שולטת בה.

השינוי שחל באם והיעדרותה מהבית רוב הזמן, הם פתאומיים,

ובשביל ילדי גירושים רבים הם נמשכים לצמיתות.

זה האבדן הסמוי אך הקשה ביותר בשביל ילדים צעירים אחריי הגירושין.

מובן שקשה להתחרות באמהות הנשואות שיש להן ילדים צעירים והן עובדות במשרה מלאה,

אך יש להן בעל שעוזר במשימת ההורות, כאשר שניהם שבים הביתה בערב.

שני ההורים יכולים להתחלק במשימות השגרתיות של היום יום.

אם שמצויה בתהליך הזה, של פירוק המשפחה ובניית חייה עם ילדיה,

לרוב מתעלמת מההשפעות שתיארתי,

אבל מי שערה לבעיות האלה,

תפנה את המודעות שלה למה שקורה עם הילדים,

לכיוון של טיפול תומך שיאפשר דיאלוג שבו תוכל לבטא את קשייה,

ופתרונות אפשריים יעלו לבדיקה.

אני תמי רכטר, בעלת ניסיון, הכשרה ומומחיות רבה בטיפול במשברים במשפחה, 

ביחסים בין ההורים לילדים ובין בני הזוג, הן כמטפלת זוגית והן כיועצת חינוכית לילדים משך שנים רבות.