יומן מסע

חוויה מהרצאה

בשנה שעברה עברנו כשכבת יא את ההכונות למסע לפולין. אחת ההרצאות העוצמתיות ביותר לדעתי הייתה ההרצאה בה הציגו לנו לראשונה קטעים מסרטים במטרה להמחיש לנו את האירועים הזוועתיים שקרו בשואה. קטעי הסרטים עסקו בפיצול משפחות, שליחה לעבודה או למוות, התנגדות ומרד. כאדם שנמנע מלצפות בסרטי שואה על רקע סיפורים משפחתיים וחוסר יכולת נפשית להכיל את המאורעות הללו, נאלצתי לשבת ולצפות באחד הפחדים העמוקים ביותר שלי. לרוב, כאשר אנחנו רואים סרטי איימה והפחד משתלט עלינו אנחנו נוהגים לומר שזה רק תסריט והאנשים הם שחקנים ושזה לא באמת קרה המילים האלו מקלות עלינו בצפייה. לעומת זאת, סרטי שואה, בהם אני רואה סרטי אימה לכל דבר ועניין,  הם אמנם בעלי תסריט ומשחקים בהם שחקנים אבל הסיפורים שמוצגים לנו הם אמיתיים והם קרו, עם כל אכזריותם ועם כל הברוטליות שאנחנו רואים בסרטים האלה, אנשים אמיתיים התמודדו במציאות והעובדה הזו לא נתנה לי מנוח. בפעם הראשונה נתקלתי בסיפורים "חיים" שמורצים לי מול העיניים. לא מדובר עוד בסיפור שסופר מפה לאוזן אלא הוא מגולם על ידי אנשים בשר ודם בסיטואציות מורכבות, קשות מנשוא ונוגעות באירועים נרחבים. בעוד אותם הסיפורים מקבלים פנים, פניי התמלאו בדמעות וזו הייתה הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי לבכות בשיחה כלשהי על שואה. אני מאמינה שהעובדה שראיתי דרך הסרטים את הסיפורים של התקופה תמחיש לי את המאורעות של השואה ותזכיר לי תמיד שעל אותן האדמות המנוקבות בדם, שהיום על פי סיפורים נראות כמו גן עדן ירוק ופורח היו חיים בני אדם שחוו סרטי אימה מציאותיים. אני חושבת שההרצאה עזרה לי להיפתח טיפה יותר והיא העלתה בי את ההבנה שגם במסע לפולין עצמו שיערך שנה אחרי ההרצאה בכיתה יב אעביר עם דמעות על העיניים כחלק מהתהליך אותו אני מצפה לעבור. 

טל תורתי , יב'3