האדם מחפש משמעות מאת ויקטור פראנקל – ביקורת ספר

בעשורים שלפני השואה התפתחה תורת הנפש ("פסיכולוגיה") התפתחות גדולה.

תחילה הופיע היהודי זיגמונד פרויד, שתורתו היא המשפיעה ביותר על התחום עד היום.

אמנם גישתו הטיפולית ("פסיכואנליזה") נדחתה על הסף והוכחה בבירור כבלתי יעילה, אולם התיאוריה שלו – ותיאוריות קשה להפריך – עדיין ממשיכה להיות פופולרית בקרב האקדמאים, המטפלים וההמונים עד היום.

במילים ספורות גישתו של פרויד גורסת כי האדם אינו אלא חיה נחותה, מכונה, קורבן ליצריו ודחפיו הפרימיטיביים ביותר – המיניות. כל מעשיו ופועלו בעולם מונעים מהשאיפה לסיפוק יצרו המיני.

גישתו זו התבססה על המצאתו של יהודי אחר, שפינוזה, שהגה לראשונה את תורת "האדם נוצר מן החיה" ושהוא אינו אלא קורבן לנסיבות חייו. כל דבר שיעשה או יחליט בחייו נגזר מנסיבות בהיסטוריה שלו שאינן בשליטתו.

למותר לציין כי כל אותן שיטות נוגדות ליהדות הדוגלת ב"בחירה חופשית", אך גם לשכל הישר, כפי שנסביר.

לאחריו הגיעה הפסיכיאטר אדלר, יהודי גם הוא, שגרס כי את האדם מניעה השאיפה לעליונות, השאיפה לכוח.

בשנים של פרוץ השואה עסק רופא המוח והפסיכיאטר היהודי-וינאי ויקטור פראנקל בפיתוח שיטתו שקרא לה "לוגותרפיה". לוגוס בלטינית = משמעות.

*

בחציו הראשון של הספר "האדם מחפש משמעות" מתאר פראנקל את קורותיו במחנות ההשמדה הנאציים.

הוא מתאר את מאבקו היום-יומי להישרדות ואת העובדה שרק המטרה שהייתה לו בחייו אפשרה לו לשרוד. הוא גם מתאר מקרים רבים בהם אנשים הצליחו ללא כל תנאים לבחור בחירות הירואיות. לבחור בטוב. ומנגד אנשים אחרים, לעיתים אפילו מקרב אסירי המחנה, שללא כל סיבה היו אכזריים יותר מהנאצים.

*

בחציו השני של הספר הוא מסביר את השיטה שלו.

פעם אדם ביקש מפראנקל: "אני מכיר את שיטתו של פרויד, תמצת לי את שיטתך במשפט אחד"

"קודם תמצת לי אתה את שיטתו של פרויד" ביקש פראנקל.

"הפסיכואנליזה היא אדם שוכב על ספה והאדם שלידו שומע כל מה שהוא עבר בחיים" אמר האיש.

"ובכן, לוגותרפיה היא אדם שיושב זקוף והאדם שלידו מטיח בו דברים קשים".

*

פראנקל ציטט את פרידריך ניטשה שאמר "מי שיש לו למה שלמענו יחיה יוכל לשרוד כמעט כל איך".

הוא טען שאדם שתהיה לו מטרה ברורה בחיים, שימצא את משמעותם של חייו יוכל להתמודד עם כל צורות הסבל שהחיים יזמנו לו.

*

בהמשך הוא ניגש לדבר על בעיות הדור, שנשמעות רלוונטיות מתמיד.

הוא מתאר איך התיעוש המואץ והאוטומציה מביאות אנשים לידי שיעמום, והשיעמום מביא אותם לכדי ריק נפשי. ריק נפשי – חוסר משמעות – קובע פראנקל, זו הבעיה הגדולה ביותר.

החיים נעים בין שיעמום למצוקה. והשיעמום גרוע בהרבה מהמצוקה, קובע פראנקל.

פראנקל מביא מחקרים על שיעור ההתאבדויות הגבוה בימי ראשון, וזאת משום שלעובדים החופשים היה זמן רב ומיותר להרהר בחוסר המשמעות לחייהם.

בהמשך פראנקל מתאר כיצד עזר לאנשים להיפטר מבעיות שליוו אותם משך שנים באמצעות שינוי גישה פשוט.

למשל הדיפלומט האמריקאי שהיו לו טענות רבות על המדיניות של משרד החוץ, הפסיכולוג אליו הלך באמריקה הסביר לו שהוא פשוט כועס על אבא שלו, ועוד דימויים רבים. הבעיות שלו רק החמירו במשך השנים.

כשהגיע לפראנקל הוא הגיע איתו למסקנה שהוא פשוט מרגיש חוסר מיצוי בעבודה שלו, ושלעזאזאל יתפטר ממנה... לאחר זמן לא רב הגיע אליו הדיפלומט מאושר לאחר שהבעיות בחייו נפתרו.

הןא מתאר את שיטת ההתמודדות שלו מול חרדות, וטורדנות כפייתית: למשל אם אדם יפחד להסמיק ברבים הוא פשוט יסמיק ברבים. במקרים כאלה מציע פראנקל ליצור ציפייה הפוכה, למשל לנסות להסמיק בכוונה ושכולם יראו איך אותו אדם מסמיק. אם אדם מפחד לא להירדם וכתוצאה מכך לא נרדם, פראנקל מציע לו לנסות להישאר ער. זה עובד, הוא מציין.

במקרים קשים יותר, של "הרהורי יתר" בפחד מסויים שגורם לפחד לנכוח באופן תמידי. מציע פראנקל להסיח את הדעת, ולהתמקד במשמעות החיים. דבר שימקד את האדם במטרת חייו ויפתור לו את הבעיה.

עוד אומר פראנקל:

"במקום לשאול מה אני צריך מהעולם, שאל מה העולם צריך ממך".

*

הספר כולל משפטים מבריקים, משעשעים, ותובנות מדהימות רבות.

לא סתם הממסד העולמי דוחה אותן, הן מדי נכונות...

רבים מכירים את הסיפור על כך שהרבי שלח למר פראנקל שליח בתקופה בה היה שרוי בדכדוך עמוק מכך שלא מקבלים את תורתו. ושהמסר מהרבי עודד אותו עד שהשיטה שלו התפרסמה. ספרו נמכר עוד בחייו בתשעה מיליון עותקים. ועדיין, הוא לא נחשב לאבן יסוד באקדמיות המלמדות את יסודות הטיפול.

כולנו יודעים שהעולם עודנו מקולקל...

פראנקל בכוונה נמנע מלהזכיר את עובדת היותו יהודי, אך הוא רומז לכך כי "משמעות עליונה" היא המשמעות האידיאלית שמאפשרת לאדם לחיות חיים בריאים ומאושרים

גישתו זו של פראנקל עולה בקנה אחד עם גישתה של החסידות וגישתו של הרבי לנפש האדם.

אמנם כמובן שהרבי לוקח את משמעות חיי היהודי למקום עמוק יותר, שאולי בה פראנקל האמין אך לא העז להעלות על הכתב מחשש פן תורתו תידחה על הסף.

*

עד כאן על קצה המזלג מספרו המדהים של ויקטור פראנקל "האדם מחפש משמעות".

מושגים בסיסיים ב"תניא"

שלום לאופר

בשנת תקנ"ז הגיעה התנועה החסידית החדשה בראשות רבי שניאור זלמן לפריחת שיא. חסידים רבים הצטרפו לתנועה שלראשונה מיסדה את החסידות הרוחנית של הבעש"ט ותלמידיו והפכה אותה לדרך סלולה, שיטה בנויה היטב המבוססת על השכל.

לתנועה שלו קרא רבי שניאור זלמן "חב"ד", ראשי תיבות של חכמה, בינה, דעת. על פי תורת הקבלה שלושת אלו הן הספירות העליונות במבנה האלוקי. הבעש"ט חידש וגילה כי במקביל לעשר הספירות העליונות קיימות גם עשר כוחות דומים בנפשו של כל אדם. רבי שניאור זלמן הפך את שלושת הכוחות העליונים המסמלים את כוח השכל, וקרא על שמן לתנועה שיסד.

רבי שניאור זלמן נקרא על שם דודו (סבו ?), אולם בהתאם להשקפה החסידית לפיה אין מקרה בעולם, שמו של אדם ניתן לו ברוח הקודש על ידי הוריו ומרמז על מהותו ומשמעותו של נושא השם, החסידים סברו כי שמו 'שני-אור' מורה של שני האורות הגדולים שהאיר האדם הדגול הזה למרחקים. האור הראשון הוא אור תורת הנגלה, בה הייתה לרבי שניאור זלמן בקיאות עצומה וגאונות נדירה, ושעל פיה התחבר ספרו 'שולחן ערוך – הרב'. אולם האור השני שהאיר היה אור שזהר אף יותר והוא אור תורת החסידות אותה פיתח, הרחיב והפיץ. אור זה התגלם בספרו השני שחיבר, ספר ה'תניא'.

בחסידות חב"ד מכונה רבי שניאור זלמן "האדמו"ר הזקן", זאת משום שכינויו זה ניתן לו בתקופת הדור השלישי למנהיגות חסידות חב"ד, בזמן כהונת האדמו"ר ה"צמח צדק". החסידים כינו את רבם "צמח צדק" על שם ספר השו"ת ההלכתי שחיבר, את קודמו רבי דובער כינו "האדמו"ר האמצעי" על פי מיקומו, ואת רבי שניאור זלמן – "האדמו"ר הזקן".

כאמור, בשנת תקנ"ז הגיעה לשיאה פריחת השיטה החדשה. מאות ואלפים של יהודים למדנים חצו את המתרס מן הצד המתנגד לחסידות אל חסידות חב"ד וזאת בין היתר משום גדולתו התורנית של האדמו"ר הזקן ושימת הדגש שלו על עבודת ה' בכוח השכל. היה זה זמן טוב, אפוא, לבסס את השיטה החסידית ולפרסמה בספר שיישמר לדורות.

בהקדמה שכתב האדמוה"ז לספר התניא הוא מפרט את הסיבות שהביאוהו לכתוב ספר. הוא מבהיר כי אמנם אין דומה שמיעה פנים אל פנים לקריאה בספרים, וזאת משום שהאדם המבולבל והסובל אינו יכול לראות את האור הגנוז בספר, אף כי טוב הוא. יתר על כן, הוא מוסיף וכותב, אין טקסט אחד שיכול להיות שווה לכל אחד, היות ואין אדם דומה לחבירו. אך מכיוון שמדובר ביודעיי ומכיריי, מסביר הרבי, אנשים ממדינתי ומהמדינות הסמוכות, אשר היה מצוי בינינו דיבור של חיבה, ומתוך שיחותיי עם האנשים הללו יודע אני לכתוב ספר שיענה על אותם מצוקות וקשיים אותם שטחו בפניי האנשים בשיחותינו ביחידות.

לאלה שאינם מצליחים להבין את הכתוב בספר, מייעץ הרבי לפנות אל מביני דבר בעירם, ומהם הוא מבקש לבל ימנעו מלענות תשובות למבקשים זאת.

בספרו פורץ הדרך מצטייר האדמו"ר הזקן כמומחה עליון לנפש האדם. ספר התניא, למרות שאינו ספר פסיכולוגיה כפי שיש כאלה המתיימרים להציג בזמננו, אלא בראש ובראשונה מדריך פרקטי לעבודת ה', הוא ספר המיטיב להבין את נפש האדם טוב יותר מרוב הגישות הפסיכולוגיות הנהוגות בימינו.

מאה שנים לפני פרויד והעיסוק האינטנסיבי שבעקבותיו בהבנת נפש האדם, מיטיב הרבי הזקן לצייר ולתאר גישה יישומית להתמודדות עם נפתולי נפש האדם.

כפי שאמרנו הוא אינו בא לרפא את מכאובי הנפש, אך מתוך תיאוריו את בעיות הנפש ומבנה עולה גם דרכו שלו בהבנתה ומתוך כך גם דרכים לרפא את מכאוביה.

בשונה מהפילוסופיה המודרנית השואפת את שורשיה ונשמתה מהפילוסופים האפיקורוסים כדוגמת שפינוזה, ושגם פרויד הושפע מהשקפתו, הגורסת כי לאדם אין אחריות ושליטה על מעשיו. המאוויים והדחפים עומדים במרכז האדם ומנחים אותו ולאדם אין יכולת בחירה בחייו. הציג האדמו"ר הזקן את גישת היהדות על פי החסידות, הגורסת כי "המוח שליט על הלב בתולדתו". לאדם יש יכולת שליטה תמידית במתחולל בנפשו על ידי הגברת השכל על הרגש.

הוא גם מיישב את הסתירה התמידית שהטרידה את היהודי העובד את ה': האם הוא טוב או רע?

הגישות שלפני החסידות כדוגמת המוסר, סברו כי מכיוון שהאדם הוא רע אין ברירה כי אם לענות את הגוף ולהחלישו כדי לתת מקום לקדושה. האדמו"ר הזקן מתאר שתי נפשות הנמצאות בקרב האדם. אחת המוח – אלוקית. והשנייה בלב – בהמית. זו מושכת כלפי מעלה, לעבודת ה', לרוחניות. וזו מושכת כלפי מטה, למאווים, לתאוות.

כותב הספר מלווה את האדם העובד ה' ולוקח אותו שלב אחר שלב במסע של התקדמות אל עבר היעד. בדרך יש נפילות, נערמים קשיים, אך תמיד הדרך סלולה והאור בקצה.

היעד: להיות בינוני. השאיפה להיות צדיק היא לא ברת השגה לאדם בעל שתי הנפשות. המודל בנוי על האמורא רבה שתיאר את עצמו כ'בינוני'.

ספר התניא בנוי לתלפיות. שיטה אחר שיטה יוצרת שיטה מבוססת. כל פרק מבטא חידוש ורעיון, שלב חדש. כל נקודה במקומה. במסורת החסידים נמצא כי הרבי הזקן התלבט במשך זמן רב על כל אות ו' של 'וכו''.

בשורות הבאות ננסה לתאר בתמציתיות את המסע של החלק הראשון בספר התניא – הוא המדריך לעבודת ה' הנקרא 'לקוטי אמרים' או 'ספר של בינונים'.

*

הספר נפתח בשורת מובאות מהגמרא ונראה כפלפול למדני גרידא. המובאות מגדירות באופן שונה את מדריגת ה'צדיק', 'רשע' ו'בינוני'. מטרת בעל התניא היא לסדר את ההגדרות הללו כדי שיהיו ברורות.

לכל יהודי יש שתי נפשות. נפש אחת בהמית מצד ה'קליפה'. ממנה באות כל המשיכות הרעות. הנפש השנייה היא חלק מאלוקים וממנה המשיכה לרוחניות.

הנפש האלוקית מורכבת מעשר כוחות. שלושה כוחות שכל: חכמה – ברק ההשכלה הראשונית. בינה – כוח ההתבוננות וההבנה. דעת – התחברות והתקשרות למושכל. ושבעה תולדות שלהם שהם הרגשות. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. מטרת כוחות השכל הן להתבונן בגדלות ה' ומהם להוליד רגשות של אהבת ויראת ה'.

בנוסף לכל אדם יש שלושה לבושים, הם האמצעים של הנפש לקבל ביטוי, והם: מחשבה, דיבור ומעשה.

גם לנפש הבהמית יש עשר כוחות מקבילים. כמו הקטן שמתאווה לדברים פעוטי ערך, כך הנפש הבהמית. גם הכוחות השליליים מקבלים את כוחן מהקב"ה אך מ'בחינת אחוריים' כאדם המשליך לשונאו דבר מה מעבר לכתיפו.

בין שתי הנפשות קיימת בחינת אמצע: 'קליפת נוגה', היא נייטרלית. כל דבר שאינו מצווה אך אינו עבירה נכלל בה ובכוח האדם למשוך אותה לאיזה צד שירצה. לדוגמה אכילת בשר – אם זה כדי לקיים מצוות עונג שבת או לעבוד את ה' בכוח האכילה – הבשר עולה לקדושה, אך אם זה לשם מילוי תאווה הדבר יורד לקליפה.

מקום משכן הנפש הבהמית שמקליפת נוגה היא בלב בחלל השמאלי. מקום משכן הנפש האלוקית היא במוח שבראש.

שתי הנפשות נאבקות על השליטה בגוף כמו שני מלכים הנאבקים על השליטה בעיר. הנפש האלוקית רוצה שהגוף יסור לרצונה בלבד עד כדי כפיית הסטרא אחרא ועד כדי הפיכת הרע לטוב ממש.

שולם לאופר, תאילנד

ראש השנה הכי עוצמתי ומיוחד שחוויתי בגשמיות וברוחניות היה של שנת תשפ"ד, בפער מהשאר.

כ"ח אלול תשפ"ג נחתי על האי פוקט אשר בדרום תאילנד, לאחר מסע מישראל וחניית ביניים בדובאי. נהג המונית שהמתין לנו לקח אותנו מהשדה ברחובות החשוכים של האי ולאחר ארבעים דקות הגענו לבית חב"ד.

לאחר ארוחת ערב דשנה מהמסעדה הבשרית של הבית חב"ד, הצטרפנו לאסיפת ההיערכות בראשות השליח הרב שלום דובער "שולם" גליצנשטיין, באסיפה מלבד הרב והרבנית נכחו שמונה בחורים חסידיים. הרב שולם עבר איתנו על תוכניית סעודת ליל א' דראש השנה ושינן לנו את התוכן הנהוג בבתי חב"ד תאילנד מדי שנה ושנכתב על ידי השליח המיתולוגי בבנגקוק הרב נחמיה וילהלם. בהמשך הרב שולם ערך חלוקת תפקידים.

ביום שלמחרת עבדנו באינטנסיביות רבה כדי לבצע את ההכנות שהוטלו עלינו. הכנת רשימות, שלטים ומודעות. קניות, נסיעות ותיאומים. בין היתר ערכתי את הזמירון – לקט שירים וזמירות שיחולק לכלל המטיילים המתארחים בסעודת החג כדי שיוכלו לשיר ביחד את השירים היהודיים האהובים עליהם לצד זמירות השבת והחג.

ערב ראש השנה לקח אותי אחיו של הרב שולם, מיכאל, לבית דפוס כדי להדפיס בו את הזמירונים. שני אופנועים עצרו לנו ולקחו אותנו לבית הדפוס מרחק כמה דקות נסיעה. העלות: 50 באט. כחמישה שקלים. זו הייתה חוויה מעניינת. אמנם, בבית הדפוס דרשו מחיר גבוה למדי עבור ההדפסות, מה שאילץ אותנו לחזור לבית חב"ד במפח נפש ובסופו של דבר הודפסו הזמירונים בבית חב"ד.

שחרית. התרת נדרים. ארוחת בוקר במסעדה החלבית (שקשוקה עם גבינת פטה מגוררת, בייגל טוסט ושייק בננה-אננס, אם זה מעניין). תוך כדי הכנות קדחתניות לקראת אירוח סעודת ראש השנה הגדולה בעולם: כ-1500 משתתפים בשלושה אולמות שונים.

אחיו של הרב שולם, יוסף, ערך פגישת תיאום אחרונה עם קב"ט הבית חב"ד מר א' ונציגי כוחות הביטחון המקומיים, לצד ע' משירות ביטחון החוץ של מדינת ישראל. אלה אמונים על אבטחת האירועים הענקיים.

החג מתקרב. נסענו בטוקטוק, מונית מקומית עם חלונות פתוחים למלון שיארח את הסעודה הגדולה ביותר בת כ-950 משתתפים. את הדרך חזור נעשה בלילה אחרי מאמצים פיזיים ונפשיים ברגלינו במשך חצי שעה.

בהגיענו למלון לקח אותנו שירות היסעים של המלון לכניסת האולם. חלפנו בדרכנו על פני כוחות אבטחה מקומיים עד שהגענו למתחם ענק. חיכו שם כיפות וכיסויי ראש לנשים. נרות. כיבוד קל של מזונות, פירות ושתייה קלה. בהמשך לאחר שחלפנו על פני שערי צמחייה פורחת נכנסנו לאולם אדיר מימדים. ממש ענק. שאיכלס 950 מקומות. עשרות עובדים התרוצצו וערכו הכנות אחרונות.

מחוץ לאולם חיכו הכיסאות לתפילה. ובהמשך משחקייה מלאת משחקים ושמרטפיות מקומיות כדי לסייע בשמירה על הילדים.

המוני יהודים, דתיים ובעיקר שאינם לע"ע, החלו להופיע. קיבלנו אותם בברכת שנה טובה ומתוקה, שאלנו לשלומם והצענו עזרה בהתמקמות. מוזיקה מותאמת הופיעה ברקע. אווירה מרוממת.

השמש החלה לשקוע, התחילה תפילת קבלת שבת עם מנגינות עממיות. כך קיבלה אותנו השנה החדשה. אבל לעולם לא הייתי חווה אותה כך אילולי ראש השנה שלפני שנתיים, ראש השנה תשפ"ב.

הייתי אז בראשית שנת ה'קבוצה' שלי אצל הרבי, שהיתי באוהל, בדל"ת האמות. הייתי אז קצת מבולבל. פרקי התהלים היו כבדים בפי ונאמרו באיטיות רבה. ואז פנה אלי מי שעד אז בקושי הכרתי, הוא התחתן כמה שנים קודם לכן עם בת-דודתי מצד אמי, תמי לבית וילהלם, ניחשתם נכון, קראו לו שולם גליצנשטיין.

הוא הופיע בערב ראש השנה באוהל בהחלטה של רגע, היה לו כרטיס סגור למוצאי ראש השנה. הוא הסביר לי שהוא פשוט התגעגע לרבי וחש שעליו להתראות עמו בדחיפות. כך הוא הגיע לשם לראש השנה. הוא למד איתי שיחה על מעלת ההשטתחות על קברי צדיקים, ומעלת השהייה בדל"ת האמות של הרבי. לאחר מכן התוועד עמי, השפיע עלי מחסידיותו ורומם את מצב רוחי. במוצאי החג החלפנו טלפונים ונפרדנו איש לדרכו, הוא למקום שליחותו דאז במדינת לאוס, אני להמשך שנת ה'קבוצה'. כעבור שנתיים מצאתי את עצמי מבקש ממנו לבוא לבקר במקום שליחותו החדש בפוקט, תאילנד.

סעודת ראש השנה עצומת המימדים התחילה באווירה מחשמלת. הרב שולם עמד על בימה מוגבהת ונשא דברים בפני האורחים על מעלת היום. "אין כאן שלט גדול שעליו כתוב 'אסור לצלם' וזאת משום שהדבר מובן מאליו..." אמר ומאות הפלאפונים שצילמו את המחזה ותיעדו לרשתות החברתיות נעלמו לפתע. "ומי שירצה לזכור את המחזה שיחקוק אותו היטב במוחו ובליבו".

התחלנו לשיר שלום עליכם במנגינה העממית המוכרת, אלף יהודים שרים, ובפמליא של מעלה ודאי מתפעמים. היה קסם בשירת האחדות של יהודים מכל הגוונים והסוגים. שביום-יום בישראל לא מסמפתים האחד את השני ולא היו אומרים אחד לשני שלום. נפגשים לפתע ומתחברים ומתאחדים בשמחה סביב שולחן החג ומסורת ישראל, דווקא רחוק כל כך מהבית, דווקא בתאילנד הרחוקה ומלאת הקליפות. במקום הזה ניצתות הנשמות הכבויות. אור עמום לפתע נדלק בהן, ניצוץ קטן. כאשר הם חוזרים לבתיהם בישראל או בארה"ב הם פוגשים את השלוחים המקומיים, יוצרים איתם קשר ומתחיל תהליך ארוך של התקרבות. תאילנד זה הגפרור.

ביחד אמרו אלף היהודים את ה'יהי רצון' על תפוח בדבש, רימון, ועוד. אחרי כל יהי רצון אמר הרב דברים המסבירים על התוכן וכולם שרו שירים ישראליים שכולם מכירים. ההתרגשות של הקהל הגיעה לשיא כאשר היהודים איחלו לעצמם 'שנהיה לראש ולא לזנב', ומיד פרצו מחיאות כפיים סוערות...

אוכל משובח הוגש לשולחן. שירים הושרו. השמחה הרקיעה שחקים. האווירה הייתה מדהימה. חוויה שלא תישכח במהרה. לאחר סיום הסעודה חזרנו לבית חב"ד כדי לאגור כוחות להמשך החג.

למחרת בבוקר קמנו לתפילת שחרית ומוסף ללא תקיעות עקב יום השבת, מכוחה נמשכות ההמשכות ללא צורך בשופר, כידוע.

בסעודת החג באולם הבית חב"ד נכחו כשלוש מאות וחמישים יהודים. הרב שולם סיפר על מרקו הטיפש. מרקו שהיה נוסע ממרחקים לשוק המתקיים פעם בשנה ובמהלכו הסוחרים הרוסיים היו מפרנסים לכל השנה מתיווך ומכירות וקניות. אך מרקו הגיע לאחר מסע מפרך ורק עורר תגרות בדוכנים ובין המוכרים. הרוסים היו שרים עליו: "הי מרקו הטיפש, מה אתה עושה בשוק? לא קונה! לא מוכר! רק עושה בלאגן!". נכון, זה השיר המוכר כ"עך טי דורין מרקו". הרב סיפר כי החסידים שמעו את השיר ואימצו אותו אל ליבם כמשל על הנשמה היהודית שיורדת לעולם אך לא מנצלת את זמנה, ולכן שילבו בשיר גם את המילים "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי" על עצבות וצימאון הנשמה בגוף. הרבי לימד את הניגון הזה. ועתה הרב שולם מלמד את המטיילים את הניגון וכולם שרו בעברית "הי מרקו הטיפש, מה אתה עושה בשוק? לא קונה! לא מוכר! רק עושה בלאגן!". בהמשך כל שולחן בחר שיר מהחוברת "עונג שבת" של חב"ד תאילנד בהוצאת 'חזק'. שירים עממיים וישראליים המוכרים לכולם. חוויה מיוחדת.

בסעודת הערב התמים לוי כהן ששוהה בשליחות בפוקט כבר חצי שנה ומסייע למשפחת גליצנשטיין בשליחותם הנחה את הסעודה, שר עם הציבור את שירים אהובים עד שהגיעו לשיא של כל סעודה חגיגת בחב"ד תאילנד: השיר "כל העולם כולו". אותו שרים כולם עם תנועות מיוחדות של חב"ד תאילנד. "כל העולם כולו" – כולם מחווים בידיהם תנועה של כדור גדול. "גשר" – תנועה המסמלת גשר בשתי הידיים. "צר" – ידיים צמודות במרווח צר. "מאד" – כולם מנערים את הידיים לסמל 'מאד'. "והעיקר לא לפחד כלל" כולם מוחאים כפיים. לאחר מכן כולם נעמדים וחוזרים שוב על השיר.

ברגע השיא הזה, לאחר סיום השיר, התחלתי לספר לקהל את משל הבעש"ט על בן המלך ותקיעת השופר, במשך עשר דקות פירטתי את מסעו ותלאותיו של בן המלך, ולאחר מכן את הצעקה שהחזירה אותו אל אביו. והמסר ברור: הנשמות של כולנו זועקות בראש השנה באמצעות השופר 'אבא הצילני' והקב"ה שומע ומאמץ אותנו אל חיקו.

למחרת ביום השני של ראש השנה, עלה הרב שולם כחזן לתפילת שחרית, אנכי עליתי לתפילת מוסף ושרנו את השירים העממים והאהובים מכל העדות. הרב שולם תקע בשופר. בסעודה דיבר התמים מנחם לוריא.

לאחר תפילת מנחה יצאו שמונה הבחורים למבצעים. אנכי יצאתי עם התמים לוי כהן לרחוב המרכזי של פטונג – החלק בו ממוקם הבית חב"ד באי פוקט. הרחובות התאילנדים מלאים בזוהמה רוחנית וקליפות הטומאה שולטים בהן. יש אזורים שנזהרים בכלל לא להתקרב אליהם. את היהודים אנו מוצאים בהרבה פינות נידחות ומזכים אותם בשמיעת קול השופר. תחושה אדירה של סיפוק מילאה אותנו כשסיימנו. אמנם צעדנו ועמדו ותקענו בשופר במשך כשלוש שעות רצופות ללא מנוחה, אך תחושת הסיפוק הייתה אדירה.

לאחר ששבנו לבית חב"ד יצאו כולם בתהלוכה לתשליך על חוף הים ברקע השקיעה. הרב תקע שוב בשופר. קהל רב התאסף.

לאחר שחזרנו לבית חב"ד התיישבנו בפורמט מצומצם להתוועדות חסידית. הרב שולם הקריא התוועדות של הרבי מ'תורת מנחם', ראינו שם שהרבי בשנת תש"ל ניגן את ניגוני הרביים מהסוף להתחלה, וכך עשינו גם אנחנו. הרבי גם אמר שם שהראש, למרות שהוא קטן בהרבה מכל הגוף, הוא כולל בתוכו את כל הגוף, ואם דבר מה נפגם בו הרי זה פוגע בכל הגוף. ואם הראש הוא כמו שצריך אז כן גם כל הגוף. וממילא, אומר הרבי, אם ראש השנה היה טוב, הרי בודאי שכל השנה תהא טובה ומתוקה.

ואני קיוויתי שאכן כל השנה הקרובה שלי תיראה כמו ראש השנה המיוחד שעבר עלי.

כך, יצא ראש השנה והחלה שנה חדשה, טובה ומתוקה, אני מקווה.

א. מדוע לבקש מה' שמחה ברעים האהובים?

כתוב: "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם"

ובמאמר אדמו"ר הרש"ב "שמח תשמח" י"ג אלול תרנ"ז מדייק בפסוק זה שמכיוון שידוע שרעים האהובים קאי על חכמה ובינה שנקראים "תרין רעין דלא מתפרשין" והם בבחינת יחוד פנימי – מדוע צריך לבקש להמשיך בהם עניין השמחה?

יתר על כן: ידוע שהשמחה נמצאת בבחינת בינה ככתוב "אם הבנים שמחה" – ואם כבר יש שמחה ברעים האהובים מדוע צריך לבקש שיומשך בהם ענין השמחה?

אך הענין כמבואר שם במאמר הוא שישנם כמה דרגות בשמחה, והבקשה היא שתומשך בהם שמחה נעלית יותר מכפי שיש בהם מצד עצמם.

ב. במצווה ובשמחה של מצווה ב' דרגות: כל מצווה בפרט ועצם מצוות ה'

השמחה כבכל עניין התחלתה היא בתורה ומצוות. ובשמחה של מצווה יש ב' דרגות כלליות.

שמחה של מצווה עניינה להיות שמח מהמצווה, וכמו שבמצווה יש ב' דרגות כלליות כך גם בשמחה של מצווה יש ב' דרגות.

בכל מצווה יש את טעם המצווה ואת עצם זה שהיא מצוותו של הקב"ה. וגם בכוונת המצווה כפי שמבואר בספרי אדמו"ר האמצעי יש אותם ב' דרגות: הטעם של אותה המצווה ועצם מצוותו של הקב"ה "אשר קדשנו במצוותיו".

וכנגד שני בחינות אלו יש גם בשמחה של מצווה ב' דרגות:

השמחה בגלל הטעם הפרטי של המצווה או בגלל השכר של המצווה (על מנת לקבל פרס), ושמחה נעלית יותר מעצם קיום מצוות האדון, כעבודת עבד שאין הוא מציאות כלל ודוקא לכן הוא שמח בשמחה הכי גדולה.

אמנם מצד עצמו הוא לא מציאות, אך עבור האדון מציאותו היא הכי גדולה ותקיפה אלא שאינו מציאות עצמו אלא מציאות האדון, ולכן הוא שמח שמחה הכי גדולה משום ששמחתו היא שמחת האדון.

ג.  בתורה ובשמחה של תורה ב' דרגות: כל עניין בפרט ועצם לימוד התורה

כמו במצוות גם בתורה ובשמחה של תורה יש ב' עניינים.

בתורה ישנו העניין הפרטי שבכל עניין שבתורה שיש בו תוכן מסויים. והטעם הפרטי שבו.

[כמו שיש בתורה שישים ריבוא אותיות וכל אות היא עניין בפני עצמו שלכן צריכה להיות מוקפת כולה בגוויל. כמבואר בלקו"ת]

וישנו העניין הכללי שבכל התורה בשווה. ולכן על כל חלק שלומדים בתורה צריך לברך ברכת התורה.

כתוב בתהלים "פקודי ה' ישרים משמחי לב" אף שלכאורה זה הולך על מצוות חז"ל דרשו זאת על לימוד תורה, ומזה למדים שיש את עניין השמחה בתורה, השמחה שבעניין הפרטי והשמחה שבעצם לימוד התורה.

ד. מבקשים שה' יתן את השמחה שמצד עצמות

וזהו "שמח תשמח רעים האהובים", דאף שיש את השמחה שבחכמה ובינה מצד עצמם, השמחה שבבחינת בינה, והשמחה שבספירת החכמה שהיא למעלה מהשמחה שבבינה, ושמחה זו קשורה עם השמחה שבעתיק ועד לפנימיות עתיק. אבל בכל זאת זו  לא תכלית שלימות השמחה.

ולכן מבקשים "שמח תשמח" שתהיה המשכת השמחה שבעצמות ה' בבחינת רעים האהובים חכמה ובינה, ומשם תרד עד לבחינת זכר ונקבה, עד שתומשך לעולם הזה התחתון ולאדם למטה ואצלו היחוד הגופני של נשמות בגופים זוהי תכלית היחוד.

ה. החתונה פועלת תוספת בתורה ומצוות

בברכת הנישואין אומרים "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין" שמורה על התורה והמצוות, ומזה למדים שהנישואין פועלים תוספת ברכה וכוח מיוחד בכל ענייני התורה ומצוותיה ששלימותם היא דוקא בעולם הזה למטה החל מן המצווה הראשונה מצוות פרו ורבו שקשורה עם עניין החתונה.

וכשלומדים מאמר זה שנאמר ביום חתונת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, וכשלומדים אותו מדי שנה באופן חדש וכמו שכתב רש"י על הפסוק "היום זה נהיית לעם" ש"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", כאילו חדשים ממש. כאילו ביום זה ממש נהיית לעם.

ו.   המעשה הוא העיקר

והמעשה הוא העיקר – שתהיה הוספה בלימוד התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, ולימוד המביא לידי מעשה – קיום המצוות יחד עם כוונת המצוות, ושכל זה יעשה מתוך שמחה וטוב לבב, שמחה של תורה ושמחה של מצווה.

ז.  מזרז את הגאולה

וכל זה ימהר יותר את הקיום של ההליכה עם הקב"ה שילקט כל אחד ואחד מבית ישראל ויביאם על כנפי נשרים לעיר מלכותו במקדש ה' כוננו ידיך. וכן יהיה לנו במהרה בימינו ממש ושמחת עולם על ראשם.

הקריאות ההולכות ומתגברות בקרב הציבור הכללי והדתי בישראל לשוויון בנטל וגיוס החרדים לצבא, לא התחילו בשבועות האחרונים.

יחד עם זאת, היום כולם מבינים כי לא מדובר רק בפופולזים ותעשיית שנאה כנגד הציבור החרדי כדוגמת הקמפיינים של יש עתיד (יאיר לפיד) ושינוי (לפיד האב).

מדובר בסוגייה כואבת ומוצדקת מאין כמותה. דרישה לגיטימית. למה שציבור אחד יהיה מחויב לשלוח את ילדיו לשדות הקרב וציבור אחר ילמד בישיבות מבלי להיות חשוף לסכנה? במה טובה אם חרדית מאם חילונית או ציונית-דתית?

הגיע הזמן לשינוי

כך או כך, נראה שהגיע הזמן לשינוי. שירות המדינה בקרב כלל הציבורים הוא צו השעה. ולא, לא מעניין אם הערבים גם משרתים או אם תגיע הסתה גם אחרי גיוס חרדים לצבא... המעניין הוא מה על הציבור החרדי לעשות, מה אומרים האמת והצדק.

אם הציבורים הגדולים הללו יכולים לקבל תקציבים למוסדות, לישיבות ולמשפחות הם גם חייבים לשרת ולתרום.

לימוד תורה הוא ערך חשוב מאד לציבור החרדי, אך לא יקרה שום דבר רע אם לאחר סיום תקופת "תורתו אומנותו" בחייו של אברך כולל ובחור ישיבה, כאשר הוא יוצא לשוק העבודה על מנת לפרנס את משפחתו, הוא יצא לתרום קצת מחייו בצבא ההגנה לישראל, ועל הדרך יקבל כרטיס כניסה לחברה הישראלית.

אם לא גיוס לצבא מטעמי צניעות וכדומה, אז בוודאי שירות אזרחי. שירות בזק"א או 'הצלה', התנדבות בבתי אבות וברווחה. זו חובה מינימלית לפי כל ערך יהודי של הכרת הטוב, צדק ואמת. ומה עם אהבת ישראל והצלת נפשות?

איך יבוא שינוי?

השינוי יכול לבוא בשני דרכים: מלמעלה או מלמטה.

מלמטה השינוי מתרחש כבר שנים, לאט מאד. קצוות ושוליים בציבור החרדי נושרים מהישיבות ומתגייסים לצה"ל. אך מיינסטרים הולכים ומתרחבים בציבור הזה על כל גווניו הולכים ומפתחים זהות וקשר רגשי עם המדינה. לא מן הנמנע כי השינוי הזה בטווח הארוך יביא עמו גם שינוי בתחום הגיוס.

מלמעלה השינוי יבוא אם אדמו"רים משמעותיים יבינו את התמורות שחלו ויוציאו את ציבוריהם הרחבים לתרומה למדינה, אם בצבא שיתאים את תנאי לצרכי המתגייסים, אם בשירות אזרחי כאמור. אך אין שום סיבה להשתמט.

שינויים קריטיים לציבור החרדי

אחד הדברים היותר כואבים לרבבות חרדים, הוא עסקונה מזדקנת ולא רלוונטית, שעוסקת רק בשימור כוחה ולא דואגת לציבור הכאוב שלה.

למה אין פוליטיקאים חרדים שידאגו לתכניות הכשרה ליציאה לעבודה ולפרנסה בקרוב? כלום הציבורים שלהם לא זקוקים לפרנסה? האם הם חלילה מעוניינים בשימור של עוני ודחקות בקרב הציבורים שלהם?

ומדוע אין דוברים רהוטים לציבור היקר הזה, שהולך ונעשה יותר ער לשיח הציבורי בישראל?

למה אין קוראים לשינוי? מתייצבים בחזית ודואגים לשלומם?

כך ייעשה השינוי!

שינויים חייבים להתרחש היום יותר מתמיד. ודבר זה ייעשה לא באמצעות מתקפות טוויטר או הסתה שלוחת רסן המונעת משנאה.

אלא באמצעות חשיבה שקולה, פרקטית ואסטרטגית. כיצד להביא את הציבור הזה לשאת בנטל ולתרום למדינה.

זה יכול לקרות באמצעות מעט לחץ מצד פוליטיקאים ועיתונאים ובעיקר קידום של תכניות אופרטיביות, שיח עם המנהיגים והעסקנים ויצירת הסדרים שתביא את הציבורים הגדולים והחשובים הללו לתרום למדינת ישראל.

מי שלא פועל כך, מוכיח כי לא טובת העם או שוויון עומדים בראש מעייניו, אלא רק שנאת האחר.

העם דורש שינוי. עכשיו.