במשך שנים רבות נשענו טקסי יום השואה, שיעורי ההיסטוריה והשיח הציבורי על מפגש עם ניצולות וניצולי שואה, עדים חיים שסיפרו בגוף ראשון על מה שעברו. המפגש הזה יצר חיבור אנושי עמוק בין העבר להווה. אולם ככל שחולפות השנים, מתמעט מספר העדים החיים, ואלו שנותרו היו אז ילדות/ים  צעירות/ים בזמן השואה. כבר היום עבור רוב התלמידות.ים זיכרון השואה אינו מתקיים דרך עדות חיה אלא באמצעות תיווך של סרטים ועדויות מצולמות.
לצערנו לא ירחק היום שבו לא יהיו כבר עדים חיים שיספרו את סיפורם ממקור ראשון.

:מציאות זו מעלה שאלות חשובות שנדון בהן בשיעור

•  ?מה יקרה לזיכרון השואה כשהעדות האישית כבר לא קיימת

•  ?איך נזכור ונשמר זיכרון של אירוע שלא חווינו

•  ?מה האחריות שלנו כלפי הדורות הבאים

בשנים האחרונות סרטי העדות נמצאים במרכז העשיה החינוכית של יד ושם. תוך כדי צפייה בסיפורים של ניצולי השואה. ניתן ללמוד על אירועים היסטוריים, על קורות קהילות יהודיות ועל סיפור השואה הכללי. הפרויקט שלפניכם "שאלות שרצינו לשאול" הינו פרויקט שונה וייחודי. דרך סדרת סרטונים של ראיונות קצרים, הצופה נחשף לפן אישי ולא שגרתי של ניצולי השואה, שכן  השאלות בסרטונים אלו נוגעות במגוון נושאים, שבדרך לא באים לידי ביטוי בסרטי העדות עד כה, ומאפשרים נקודת מבט חדשה ואמפטית כלפי הניצולים. 

דיון במליאה 

נוכל לבחור מבין השאלות הבאות: 

● כשהקשבתי לראיונות: האם הרגשתי קירבה לדוברות.ים ולסיפורים שלהן.ם? 

● האם לדעתכן.ם זו היתה חוויה שונה אם הן.ם היו בני ובנות נוער? 

● למה לדעתכן.ם הן.ם מספרות.ים על החוויות שלהן.ם בשואה? )חלקם אפילו שוב ושוב לקהלים שונים(. 

● למה לדעתכן.ם ישנם ניצולים וניצולות שלא מספרות.ים? או כאלו שלא סיפרו בעבר ועכשיו מספרות.ים? 

● למה חשוב לספר? עבור מי זה חשוב? 

● למה חשוב להקשיב לסיפורים על השואה? 

נציג לדיון את השאלות הבאות: 

● מה התפקיד שלנו/שלכן.ם - בני ובנות נוער, בשימור זיכרון השואה לדורות הבאים? 

● והאם זה בכלל התפקיד שלכן.ם? 

● האם זה שונה לדעתכן.ם בארץ ובחו"ל? 

● האם למי שהן.ם צאצאים של ניצולי שואה יש אחריות גדולה יותר על שימור זיכרון השואה?