פרסומים

״משילות משולבת״ היא גישה שמציעה דפוס ממשל חדש לקביעת מדיניות ציבורית בעידן של הפרטה ומיקור חוץ, המאופיין בריבוי שחקנים ציבוריים ופרטיים אשר מעורבים במתן שירותים ציבוריים. פרקי הספר, המחולק למבוא וארבעה שערים, דנים בגישת המשילות המשולבת מזווית תיאורטית ומעשית. הפרקים עוסקים בזווית המעשית של המשילות המשולבת ממוקדים בישראל, והפרקים התיאורטיים מקנים בסיס ידע כללי, רחב וחיוני על אודות גישה זו. הספר ממחיש היטב כי משילות משולבת היא כורח חיוני במציאות של הפרטה ובעידן של משבר הדמוקרטיה.

״משילות משולבת״ היא גישה שמציעה דפוס ממשל חדש לקביעת מדיניות ציבורית בעידן של הפרטה ומיקור חוץ, המאופיין בריבוי שחקנים ציבוריים ופרטיים אשר מעורבים במתן שירותים ציבוריים. פרקי הספר, המחולק למבוא וארבעה שערים, דנים בגישת המשילות המשולבת מזווית תיאורטית ומעשית. הפרקים עוסקים בזווית המעשית של המשילות המשולבת ממוקדים בישראל, והפרקים התיאורטיים מקנים בסיס ידע כללי, רחב וחיוני על אודות גישה זו. הספר ממחיש היטב כי משילות משולבת היא כורח חיוני במציאות של הפרטה ובעידן של משבר הדמוקרטיה.

הפיננסיאליזציה הגוברת ומעמיקה במגוון תחומי פעילות כלכלית וחברתית היא אחד ממאפייני היסוד של המשטר הנאו -ליברלי. תהליך זה מצוי בעיצומו גם בתחומים שונים של פעילות המדינה, כולל מדיניות הרווחה. הפיננסיאליזציה של מדינת הרווחה מכוננת וממסדת סוגים שונים של קשרים וממשקים בין מדינ יות חברתית לבין שווקים פיננסיים, ההגיונות שלהם והשחקנים הפועלים בהם. לאור הסתירות והמתחים הפוטנציאליים בין ההיגיון של מדינת הרווחה לבין זה של שווקים פיננסיים, מאמר זה מתמקד בשתי שאלות מרכזיות: הראשונה, אילו מערכי כוח פוליטיים עשויים לקדם או לתמוך בפיננסיאליזציה של תוכניות רווחה? השנייה, מהן ההשלכות הפוליטיות של פיננסיאליזציה, הן בנוגע למדיניות החברתית הן בנוגע לשווקים הפיננסיים ולשחקנים הפועלים בהם? ניתוח המקרה של תוכנית חיסכון לכל ילד מלמד, בהקשר של השאלה הראשונה, כי במצב של עימות בין דרישות לחלוקה מחדש לב ין ההתנגדות העזה להשפעות הדה-הסחרה (decommodification) שיש לקצבאות אוניברסליות, פיננסיאליזציה עשויה לשמש פתרון לסבך הפוליטי: היענות לדרישות החלוקה מחדש תוך כדי הכפפתן לעקרונות ההסחרה של השקעה חברתית. בהקשר של השאלה השנייה, ניתוח המקרה מלמד כי כאשר מכשירים פיננסיים נעשים חלק ממנגנון תשלומי ההעברה, שחקנים, אינטרסים ושיקולים חדשים הקשורים למבנה ולתפקוד של המערכת הפיננסית נעשים גורמים חשובים בתהליך של קביעת מדיניות

בחודש מאי האחרון מתו מהרעלת מזון שלושה חוסים, ועשרות נוספים חלו, במעון "בית דפנה" לאנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית (מש"ה) בחולון. המעון פועל במסגרת רשת "בית אקשטיין", שנמצאת בבעלות קבוצת דנאל. בעקבות האירוע ובעקבות ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית, ירד שווי המנייה של דנאל בבורסת תל אביב בכ-20 אחוז בתוך שבועות ספורים. מעבר לשאלות המשפטיות שעומדות על הפרק בעקבות האסון, האירוע הטראגי מעורר שאלות עקרוניות לגבי משמעות החיבור בין רווחתם של מי שתלויים בתמיכת החברה הישראלית לבין רווחיו של תאגיד עסקי. בין היתר: מה הוביל לכך שחברה שנסחרת בבורסה היא הבעלים של מעון לאנשים עם מוגבלויות? האם יש קשר בין ההפרטה של שירותים לאנשים עם מוגבלויות לאסון שהתרחש? ומה צריך לעשות כדי לשמור כראוי על רווחתם של מי שמשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות בעידן של הפרטה?

גידול בחוב הציבורי אמנם נתפס בקונצנזוס הניאו-ליברלי כרעה חולה, אך משבר הקורונה חושף את חשיבותו של החוב הציבורי כמכשיר שמאפשר תמיכה בפעילות הכלכלית בזמן האטה כלכלית.

בחודש מאי האחרון מתו מהרעלת מזון שלושה חוסים, ועשרות נוספים חלו, במעון "בית דפנה" לאנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית (מש"ה) בחולון. המעון פועל במסגרת רשת "בית אקשטיין", שנמצאת בבעלות קבוצת דנאל. בעקבות האירוע ובעקבות ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית, ירד שווי המנייה של דנאל בבורסת תל אביב בכ-20 אחוז בתוך שבועות ספורים. מעבר לשאלות המשפטיות שעומדות על הפרק בעקבות האסון, האירוע הטראגי מעורר שאלות עקרוניות לגבי משמעות החיבור בין רווחתם של מי שתלויים בתמיכת החברה הישראלית לבין רווחיו של תאגיד עסקי. בין היתר: מה הוביל לכך שחברה שנסחרת בבורסה היא הבעלים של מעון לאנשים עם מוגבלויות? האם יש קשר בין ההפרטה של שירותים לאנשים עם מוגבלויות לאסון שהתרחש? ומה צריך לעשות כדי לשמור כראוי על רווחתם של מי שמשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות בעידן של הפרטה?

עיון בספרות הכלכלה הפוליטית הדנה במשמעויותיו הרחבות של המשבר הפיננסי העולמי

שפרץ בשנת 2008 מלמד כי ספרות זו רואה במשבר הן את רגע התבוסה שלהניאו–ליברליזם

והן את ניצחונו הגדול: מהצד האחד נקבע בה כי המשבר סיפק הוכחה ניצחת לאוזלת

ידה של המדיניות הכלכלית הניאו–ליברלית; מהצד השני נמצא שהמדיניות הכלכלית לא

השתנתה באופן מהותי לאחר המשבר, עובדה הממחישה את עוצמתו הפוליטית של הניאו–

ליברליזם. מאמר זה מקבל טענות אלו באופן חלקי, וגורס כי אף שהניאו–ליברליזם אמנם

שרד באופן מרשים לאחר המשבר הכלכלי של ,2008 הביטוי החשוב של הישרדות זו אינו

שימור המדיניות הכלכלית — שדווקא חלו בה שינויים לא מבוטלים — אלא שימור וחיזוק

סדרי הממשל הניאו–ליברלי של הדמוקרטיות הקפיטליסטיות, שבמרכזם ניצבים חיזוק

ההשפעה הפוליטית של ארגונים טכנוקרטיים והגבלת ההשפעה של אינטרסים קולקטיביים.

בהמשך לכך המאמר גורס כי ביקורת הניאו–ליברליזם מחייבת התייחסות נרחבת ומעמיקה

יותר למקומו של הממשל בניאו–ליברליזם, בין השאר משום שהצבת חלופה לממשל

הניאו–ליברלי היא אתגר מסובך בהרבה בהשוואה לפיתוח חלופות למדיניות ניאו–ליברלית

כשלעצמה. 

השפעתם של כלכלנים על המדיניות הכלכלית המיושמת בישראל ובעולם התחזקה ומוסדה משנות ה־80 של המאה ה־.20 מאמר זה דן בתפקיד שמילאו תאוריות כלכליות של ממשל בתהליך זה, ומתוך כך הוא מפנה זרקור אל התפקיד שמילאו הרעיונות שפותחו באקדמיה בחיזוק השפעתם הפוליטית של כלכלנים מן האקדמיה ובכלל. תאוריות כלכליות של ממשל עוסקות בהשפעתם של מוסדות ממשל ותהליכים שלטוניים של קבלת החלטות על המדיניות הכלכלית ועל הכלכלה. מאז שנות ה־60 של המאה ה־20 עסק המחקר הכלכלי רבות בסוגיות אלו ופיתח הצעות לשינויים של מוסדות ממשל ושל תהליכי קבלת ההחלטות בהם. במאמר נטען כי תאוריות כלכליות של ממשל הדריכו משנות ה־80 של המאה ה־20 שינויים מוסדיים מקיפים שהתחוללו בישראל ובעולם. זאת ועוד, הן שימשו תשתית רעיונית להגבלת השפעתם של פוליטיקאים ולהגברת השפעתם של כלכלנים מקצועיים מן האקדמיה ומתוך המִ נהל הציבורי על עיצוב המדיניות הכלכלית. טיעון זה מומחש באמצעות ניתוח מקרה הבוחן הישראלי והתחקות אחר מקורות הכוח הפוליטי של כלכלנים מקצועיים בישראל בשלוש נקודות מפתח היסטוריות.

אריה קרמפף "מבקש להסביר את תהליך התהוותו של הקפיטליזם הישראלי ואת התמורות שעבר" משנות ה-30 עד שנות ה-60.״ ראוי להתעכב על משפט זה, מכיוון שרבים נוהגים להגדיר את כלכלת ישראל של העשורים הראשונים ככלכלה סוציאליסטית או מתוכננת. ספר זה קובע שכבר בשלהי שנות היישוב התגבשה בארץ כלכלת שוק מוכוונת-מדינה (או מדינה בדרך) בהתאם למודל ה-state-led capitalism. עם זאת שינה הקפיטליזם הישראלי את פניו, לא פעם אחת. הספר מתמקד בתיאורם של אחדים מהחשובים שבשינויים אלה ובהסברם.

קיצור תולדות הניאו־ליברליזם הוא דוגמה מובהקת למעט המחזיק את המרובה. גם מי שלא יסכים עם כל אבחנותיו וטענותיו לא יוכל להמעיט מיכולתו של דיוויד הארווי לשרטט עבורנו מפה רב־ממדית, מקיפה וקוהרנטית של התופעה הכלכלית־פוליטית החשובה של זמננו. הקריאה בקיצור תולדות הניאו־ליברליזם מספקת תזכורת חשובה לעובדה דרמטית: הפנייה לעבר ליברליזציה כלכלית ואימוץ אידיאולוגיית השוק החופשי היא מגמה משותפת למדינות שבכל מאפיין חשוב אחר שונות מאוד זו מזו. ההכרה בכך שמדובר במגמה משותפת אינה עומדת בסתירה לעובדה שבפועל הניאו־ליברליזם מתגלם בתצורות מגוונות, בהתאם לנסיבות וההקשרים הקונקרטיים שבהם הוא צומח במקום מסוים ובזמן מסוים. מלבד התזכורת בדבר עוצמת נוכחותו של הניאו־ליברליזם בעולמנו, ספרו של הארווי מציע לנו גם הסבר חד־משמעי באשר למקורותיו: שיקום העוצמה המעמדית של האליטות הכלכליות. מכאן נובע כי הביטוי הגלוי והמפורש של הניאו־ליברליזם – האידיאולוגיה האוטופית של השוק החופשי – הוא בעיקרו מכשיר אפקטיבי למימוש הפרויקט הפוליטי של הניאו־ליברליזם, שאותו ניתן לסכם בשתי מילים: 'שלטון ההון'.

פרק זה עוסק בהפרטת הביצוע של שירותים חברתיים בישראל. "הפרטת הביצוע", משמע הספקתם של שירותים שהם באחריות המדינה ובמימונה באמצעות גורמים לא ממשלתיים, עסקיים או כאלה הפועלים ללא כוונת רווח (מלכ"רים). דפוס זה של הספקת שירותים, המכונה על פי רוב "מיקור חוץ", הוא אחד מהיבטיה של תופעת ההפרטה – "הזזת הגבול" בין הסקטור הציבורי והסקטור הפרטי )ראו גם גרינפילד, בספר זה(. הפרטת הביצוע של שירותים ציבוריים, ושל שירותים חברתיים בתוכם, התקיימה בישראל מאז ומעולם; אולם היקפיה, וכן מגוון התחומים שבהם היא מתרחשת, מתרחבים באופן ניכר ומתמשך מאז אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת. 

מאמר זה עומד על הסיבות לשונות במדיניות המקרו-כלכלית שננקטה על-ידי בנק ישראל ואגף התקציבים בתגובה למיתון 2009-2008 ומיתון 2003-2001. בעוד שבתגובה למיתון האחרון נקט בנק ישראל מדיניות מרחיבה ומתערבת, קידם אגף התקציבים עמדה שמרנית יחסית. מדיניות הבנק בתגובה למיתון האחרון עמדה גם בניגוד למדיניותו המרסנת בזמן מיתון 2003-2001. המאמר מסביר את השוני במדיניות שננקטה באמצעות שילוב בין הסבר ״כלכלי-פונקציונלי״ והסבר ״מוסדי-פוליטי״. המדיניות שננקטה בפועל בכל אחד מהמקרים תאמה אמנם את העקרונות הכלכליים שמדריכים את בנק ישראל ואגף התקציבים, אולם גם צעדי מדיניות מרחיבים או לחילופין שמרניים יותר יכולים היו להתיישב עם ההיגיון הכלכלי-פונקציונלי. שילובו של הסבר מוסדי-פוליטי מסייע בהבנת המדיניות שנבחרה בפועל מתוך כלל האפשרויות שתואמות את ההיגיון הכלכלי-פונקציונלי: המדיניות המסוימת שאותה קידם כל אחד מהגופים תאמה את ההקשר המוסדי-פוליטי שבו הוא פעל ואת מיקומו ומעמדו בתוך ההקשר המוסדי-פוליטי.