כשאנו באים לבחון כיצד מצטיירת האלימות ביהדות, בעיקר מנקודת ראותה של ההלכה, צריך הדיון להשתרע על פני כמה תחומים, ומעצם אופיו הוא גם דיאלקטי וסבוך.
האלימות בתחום הפרטי: תחום זה ניתן לחלק לשניים:
א - יחסי אנוש ספציפיים במסגרת פחות או יותר מוגדרת, מהם המבוססים על מידת מרות ומשמעת ומהם המושתתים על שוויון מלא.
ב - יחסים בין אדם לחברו בהקשר יותר רחב וכללי.
לגבי שניהם ברור שהנימה המתקבלת מלכתחילה שוללת אלימות. עם זאת, קיימת גם כאן, לפחות כלפי מסגרות הכרוכות במרות, הכרה בלגיטימיות של אלימות כלשהי, אם שוב, הזיקה אליה היא דיאלקטית.
יחסי הורה לילדיו משמשים דוגמה מאלפת. מצד אחד, הפסוק קובע כי "חושך שבטו שונא בנו", ואילו מצד שני ההלכה מחייבת הורה, או כל מפעיל משמעת, לעשות זאת בצורה אצילה ועדינה ככל האפשר, הן כדי לצמצם למזער את הפגיעה בזולת והן כדי שמפעיל האלימות, ולו רק מילולית, לא יושפע על ידי ביצועה. ושוב: הרמב"ם מצד אחד מצטט דברי הגמרא שיש לזרוק מרה בתלמידים ומאידך הוא כולל כעס בין המידות שלגביהן האידיאל של "שביל הזהב" אינו תקף ואשר יש להתרחק מהן לחלוטין: "הכעס מידה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו" ("משנה תורה", הלכות דעות, ב: ג).
אם כך הדבר לגבי מסגרות הבנויות על מרות ומשמעת הרי שלגבי מסגרות אחרות, למשל, היחסים שבינו-לבינה שביסודם אין מרות ומשמעת, נשללת בתכלית כל נימה של אלימות. וכבר ציינו היסטוריונים, כי בתקופות שהשימוש באלימות במסגרות האלה עדיין נראה כלגיטימי בהחלט בחברות רבות, כבר התייצבה ההלכה בעמדה ברורה נגד התופעה של אישה מוכה וכל הכרוך בכך.
גם במסגרת בעלת עצמה רגשית נמוכה יותר, כגון יחסי אדם ושכנו, אנו מוצאים בהלכה הדגשה ברורה לצד הריסון ושלילת האלימות. בעימות שבין אקולוגיה (טבעית וחברתית גם יחד) לבין טכנולוגיה, נטיית ההלכה ברורה. היא מבליטה רגישות רבה לצורכי שכנים להגנה מפני רעש, ריח עשין וכדומה, גם על חשבון הפיתוח הכלכלי הגורם את המטרד.
המישור השני לדיוננו, עוסק ביחסים בין-אישיים בראייה יותר כללית, מעבר לתופעות ספציפיות של אלימות ולשיעור הלגיטימיות הניתנת להן או הנשללת מהן. האלימות כמובן אינה תופעה מבודדת; היא מהווה ביטוי לתפיסת-עולם ולגישות הנובעות מצירוף של מצב חברתי, של שאיפות ודרכים ושל אופי אישי המורכב בחלקו ממסכת ערכים ובחלקו ממבנה פסיכולוגי.
צו הריסון נובע לא רק מרגישות לכבוד הבריות. מעבר לכך הוא מעוגן במושג שאפשר אולי לראותו כמרכזי בעולם היהדות והוא - "המצוות".
האלימות מנקודת ראותה של ההלכה – הרב אהרן ליכטנשטיין
מקור באתר האינטרנט: