"בואו לא נשלה את עצמנו: שום תפיסת עולם רצינית ושום דרך חשיבה רצינית תומכות ברעיון שלהכיר את עצמך ולשנות את עצמך-אפשרי  בדרך קצרה, צרה וליניארית."-פרופ' אליוט ג'וריסט. 

עידן הניהול הכמותי

שוב ושוב כפסיכולוג בתל אביב, אני נתקל בגישה הניהולית כמותית בתחומים שבהם הנושא לא רלוונטי, כבר כתבתי על חוק הפטיש במקום אחר. "אם כל מה שיש לך הוא פטיש הכול נראה כמו מסמר." המכשירים והתהליכים בהם אנו משתמשים קובעים את התוצאה שנקבל. חוק המכשיר הוא בן דוד של חוק פנס הרחוב ("לחפש את המטבע מתחת לפנס"). ואחיין של הטיית האישור (הנטייה לחפש, לפרש, להעדיף, ולזכור מידע באופן שמאשר אמונות או השערות,) "

 רק אתמול נתקלתי בכתבה בדה מרקר על הישגיהם של ילדים מחוננים- הטוען-"מחקר: ללימוד בכיתות מחוננים השפעה אפסית על ההישגים, השכר והתעסוקה-ציוני הבגרות של בוגרי תכנית המחוננים היו כמעט זהים לציונים של תלמידים בעלי יכולות דומות שלמדו בכיתות רגילות ■ גם שיעור העובדים בהיי־טק דומה, אם כי קיים פער קטן בהכנסה החודשית".

 לכאורה המשמעות של המחקר היא שיש צורך לבטל את כיתות המחוננים כיוון שהן לא תורמות דבר לילדים המשתתפים בהן כי הם לא מרוויחים יותר כסף. אבל כמי שעובד עם ילדים בחוגי אמנות לילדים ונוער כאלו-אני יכול לספר על המשמעות העצומה שיש מבחינה פסיכולוגית לכיתות הללו המאפשרות שהייה עם אנשים דומים, בעלי תחומי עניין דומים ודרכי חשיבה דומות. הילד המחונן נתפס בעיני עצמו לא פעם כחריג במובן השלילי של המילה. ילדים מחוננים נתקלים בקשיים ייחודיים להם, הנובעים מהפער בן היכולות המנטליות ליכולות הרגשיות.   מה שהכיתות הללו נותנות לילדים לא יסולא בפז, הם הופכים לבני אדם שלמים יותר. תפיסה צרה ומכמתת של הצלחה חינוכית עושה עוול לאיכות האנושית שלהם ושל כולנו. לא כל מה שלא נמדד- לא קיים.

פסיכותרפיה כתהליך יצירתי

ההקדמה הארוכה הזו היא במידה רבה סטייה מהנושא אליו רציתי לעסוק. פסיכותרפיה ארוכת טווח. במאמר יפה שהתפרסם ב"פסיכה", סוקר פרופ' אליוט ג'וריסט (Elliot Jurist). את הנושא דרך ספר זיכרונות של לוסי פרימן שעברה טיפול פסיכואנליטי בשנות החמישים והשישים.

"בטח שמעתם על טיפול קוגניטיבי התנהגותי, סוג של פסיכותרפיה המתאימה לניסויים מחקריים וניתנת לביצוע בצורה קצרה, יעילה וסטנדרטית. פסיכולוגים קליניים רבים מתייחסים כיום לסוג זה של 'פסיכותרפיה מבוססת ראיות' בתור העתיד. חלקם עושים זאת בזהירות, חלקם  מטפלים בצורה מעורבת. אחרים הם סקפטיים, בין אם מסיבות תקפות ובין אם מתוך תפיסה צרת אופקים. כ-פסיכולוגים בתל אביב ,אנו מתעניינים יותר ב-איך לטפל בחסרונות של גישות מבוססות ראיות ולממש את הפוטנציאל שלהן.

לשם כך, צעד ראשון חשוב שאני מציע הוא להקדיש תשומת לב רבה יותר למטופלים שלנו ולמצוא דרכים טובות יותר לאמנות הדיאלוג עמם להקשבה למשוב שלהם ולהגיב אליו. עידוד המטופלים שלנו לכתוב בחופשיות על החוויות שלהם בטיפול יעזור, אבל אני גם מוצא שיש גם תובנות עשירות שאפשר להפיק מזיכרונות שפורסמו. הם יכולים להזכיר לנו את הערך של הדרכים האיטיות יותר לעשות טיפול פסיכו-תרפויטי שכביכול כבר פסו מהעולם.

שתי דוגמאות יוצאות דופן ופורצות דרך לז'אנר זה מאת לוסי פרימן (1916-2004) בולטות. ב-1940, פרימן הייתה אחת הנשים הבודדות שנשכרו לכתוב ב"ניו יורק טיימס", והיא הפכה לאדם הראשון שסיקר חדשות בבריאות הנפש; במובנים רבים היא זו שהמציאה את הנושא בתור תחום לגיטימי לכתיבה עיתונאית. היא מחברת פורה של יותר מ-70 ספרים. שני ספרי זיכרונות הטיפול שלה מספקים את התיאור המפורט והאותנטי הראשון של התנסות בפסיכואנליזה מנקודת מבטו של המטופל.

הראשון, Fight Against Fears (1951), נמכר ביותר ממיליון עותקים. הסיפור מתחיל בסבלה של פרימן, בדיכאון שליווה אותה והנהר התת קרקעי של החרדה שצבע את חייה, מה שמוביל אותה לבחור בדרך הטיפול של הפסיכואנליזה כהרפתקה. היא לא ממש יודעת למה לצפות. בתחילה, היא מתעקשת שהיא לא זוכרת הרבה מילדותה ושזו הייתה מאושרת. היא מעודדת לספק יותר פרטים על ידי ג.ה. (האנליטיקאי שלה) ומתחילה להבין שלעתים קרובות היא חשה בודדה והייתה לה מערכת יחסים קודרת עם אמה ויחסים לכאורה אידיאליים עם אביה. תיארתי לעצמי שפסיכואנליטיקאי יתלהב לעשות פרשנות אדיפלית לנושא. במקום זאת, ג.ה מתמקד בהיעדר אהבה וטיפוח במשפחת המוצא של פרימן, חטאים של מחדל יותר מעוולות כדבריו. זה הפתיע אותי, וזה גרם לי לחוש דאגה מכך שאנחנו - פסיכולוגים ברחובות רבים והחברה בכללה - הפכנו נוחים מדי ביצירת  תמונה מעוותת וקריקטורית של פסיכואנליזה.

פרימן מגיבה פסיכולוגית  היטב למאמץ של האנליטיקאי שלה לחקור את העבר, ומבינה, למשל, שבעיקר לכשהייתה חולה  קיבלה תשומת לב בבית. זיכרון כואב נוסף מתגלה בתיאור אירוע בו היא מציגה בגאווה לאמה שיר שכתבה, רק כדי שאמה תגיב בספקנות לגבי יכולת הכתיבה שלה. הדיוקן העולה הוא של סביבה מבטלת, המאופיינת בפרצי עוינות. ככל שהניתוח מעמיק עם הזמן, פרימן והמטפל שלה מתעכבים על מורשת הפחד שרדפה את פרימן והפריעה לה להיות מסוגלת להתחבר לאחרים.

בספר הזיכרונות יש גם רגעים מטרידים ומדאיגים, כמו הסקסיזם לכאורה של ג.ה (הוא רומז שהפיכתה לעיתונאית התרחשה על חשבון זהותה של פרימן כאישה וכאם);  ישנה גם הומופוביה צפויה; ורגע מוזר של תמיכה חסרת בושה בענישה גופנית. פרימן אף פעם לא לומדת הרבה על ג.ה. בגלל עמדתו הניטרלית, אבל היא כן מגיבה בחוסר ההתלהבות  לגבי האבחון הפסיכיאטרי והפסיכולוגי  שלו ובספקנות שלו לגבי מחקר. נושאים  שראיתי כביטויים מצערים של זחוחות פסיכואנליטית. בשלב זה מצאתי את הרושם החיובי הראשוני שלי מעט מעומעם על ידי רגשות מוטרדים ומאוכזבים.

עם זאת, בסופו של דבר, פרימן מתאר את ג.ה כחביב, קשוב ומועיל, ויש כאן שיעור חשוב ופוטנציאלי לאופן שבו עלינו לטפל בפסיכותרפיה כיום, ללא קשר מאיזו תפיסה פסיכותרפיית ממנה מגיע המטפל. ג.ה. לא מתאים לתדמית של פסיכואנליטיקאי שעליה הייתי חושב באותם זמנים סוערים של התחום: הוא אינו דוגמטי או שתלטני, ואינו עוסק או תומך בהאשמת הורים. במקום זאת, הוא עוזר לפרימן להיות מפונקת פחות ואמפתית יותר בהבנה כיצד העבר של הוריה השפיע על האופן  שבו הם התנהלו כהורים שלה. יתר על כן, ג.ה. מפנה לה מקום לקחת את ההובלה בחקר מי שהיא וההכרה שלה. זה עורר את תשומת לבי במיוחד, שכן הוא צופה ומקדים בבירור את ההתמקדות של הפסיכולוגיה העכשווית באיכות היחסים בין מטפל למטופל בתור מרכיב מרכזי בטיפול יעיל. לפסיכולוג הזה היו טעויות, אבל הוא לא היה גורו והוא היה מסור בהתמדה לרווחת המטופלת שלו.

טיפול נפשי, מטרות והישגים:

כיצד רואה פרימן את יתרונות  שהביא לה הטיפול הפסיכולוגי?

 הסינוסיטיס שלה נעלם, והיא כבר לא לוחשת בקול שאחרים לא יכולים לשמוע, ברמת הסימפטומים. אבל פרימן רואה את השינוי במושגי ניתוח של השינוי הנפשי ברמה עמוקה יותר. הטיפול עזר לה לפתח את היכולת לחשוב על רגשות, להעריך את השילוב של חשיבה ורגש ולהיות ערה לגבול בין העצמי לאחר. כתוצאה מכך, האחים שלה ממלאים תפקיד גדול יותר בחייה, והיא מתקרבת אליהם. פרימן מסיימת את ספר הזיכרונות הראשון שלה במנטרה המבוטאת על ידי מחרוזת של מילים המכוונות אותה: חמלה עצמית, שליטה, שכנוע, רוגע, פשרה ואומץ. בהערכת החשיבות של לימוד מיומנויות פסיכולוגיות גמישות על פני השגת תובנות קבועות, מצאתי את התיאור של פרימן את הטיפול שלה עכשווי בצורה מדהימה. למעשה, הבנתה את מטרות הפסיכותרפיה דומה למה שאנו מכנים כעת כ"מנטליזציה" משופרת או ליכולת לחשוב על החשיבה והרגשות של האדם.

בספר הזיכרונות השני של פרימן שפורסם עשרות שנים מאוחר יותר, The Beloved Prison (1989), היא מתחילה בטיפול  עם מטפלת חדשה, אוספת את השברים של חייה לאחר נישואים הרסניים שהתרחשו לאחר הטיפול האחרון. היא עוקבת אחר התגלגלות של מערכת יחסים טיפולית טובה עם המטפלת החדשה שלה - עד למותה בטרם עת של המטפלת. לאחר מכן פרימן מתחילה בטיפול חדש, אבל הפעם האנליטיקאית השלישית  מתנהגת בצורה הרסנית: היא אוכלת ארוחת ערב בפגישות, מבקרת את בגדיה של פרימן, והופכת לא אמפתית בעליל לאחר שפרימן עוברת הפלה.

הפסיכואנליזה הרביעית והאחרונה שלה, עם המטפל ד.א, מתבררת כטובה יותר. מלכתחילה, יש את מה שמכונה 'העברה חיובית' (השלכת רגשות חיוביים ממערכת יחסים אחרת על המטפל): ד.א מתואר כגבר צעיר ונאה המתנהג בצורה צנועה. במהלך הטיפול הזה, פרימן מרגישה נוח יותר עם הרגשות העזים, כשהיא חווה במלואן בטיפול.  הכעס והחרדה שזוהו קודם לכן כבעיות על יד יג.ה. היא מתארת את ההתפתחות שלה דרך היכולת לשאת זעם נגד ד.א. כמו כנגד הוריה, כשהוא מגיב אליה לכעס שלה בהכלה והתלהבות. האמון שהיא מעניקה לד.א מוביל אותה לבטוח בעצמה ולחוש בנוח יותר עם עצמה. פרימן מסוגלת להימלט מ-'הכלא האהוב' שהיה חייה, אבל כעת היא עומדת בפני האתגר של עזיבת הכלא וגם הטיפול.

אמנות הטיפול הפסיכולוגי היצירתי

פרימן הפכה לתומכת נלהבת באמנות הטיפול הפסיכולוגי היצירתי והיא ראויה להערכה על תרומתה היקרה לתחום, על אחת כמה וכמה בעידן שלנו של פסיכותרפיה מבוססת ראיות, שבו יש להתאמץ כדי לשמוע את קולם של מטופלים. פרימן מציעה לנו הצצה נבונה לדרך המפותלת שהטיפול עבר  והיא מדגישה עד כמה כימיה בן אישית עם המטפל הוא חיוני לחוויה, במיוחד ביצירת סביבה שבה המטופל יכול לקחת את ההובלה. אולי האינדיקציה הבולטת לשינוי שלה היא שהיא הצליחה לכתוב ספרים יצירתיים כל כך החושפים אותה.למרות שלאמונתה של פרימן בפסיכואנליזה יש את הלהט של חוזרים בתשובה, היא מספקת עדות משכנעת המאלצת אותנו לחשוב מדוע הייתה נחוצה עבודה ארוכת טווח. אבל מה אנחנו חושבים על העובדה שהטיפול המוצלח הראשון של פרימן מלווה לאחריו בגירושין כושלים, ושהיא המשיכה לחפש טיפולים נוספים כדי לעזור לה להתמודד עם סבלה? היא עונה לכך בטענה שגורלה היה גרוע יותר ללא כל טיפול. היא מתעקשת שהפסיכותרפיה הייתה 'ההשקעה הטובה ביותר' שלה  ושהיא העניקה לה תחושה של שלום מתמשך.

למרות שלאמונתה של פרימן בפסיכואנליזה יש את הלהט של חוזרים בתשובה, היא מספקת עדות משכנעת המאלצת אותנו לחשוב מדוע הייתה נחוצה עבודה ארוכת טווח. אבל מה אנחנו חושבים על העובדה שהטיפול המוצלח הראשון של פרימן מלווה לאחריו בנישואים כושלים, ושהיא המשיכה לחפש טיפולים נוספים כדי לעזור לה להתמודד עם סבלה? היא עונה לכך בטענה שגורלה היה גרוע יותר ללא כל טיפול. היא מתעקשת שהפסיכותרפיה הייתה 'ההשקעה הטובה ביותר' שלה  ושהיא העניקה לה תחושה של שלום מתמשך.

למרות שתיעוד הטיפול של פרימן מביך בנקודות מסוימות, התיעוד של הטיפול שלה מספק תזכורת לתקופה שבה הטיפול יכול להיות חיפוש נפשי ללא גבולות שנקבעו מראש. יתכן שהרפתקה כזו עשויה להתפס כמותרות של תקופה עברו, אבל קשה להכחיש את התועלת שבהשקעת זמן ומאמץ כדי להשיג כמה שיותר הבנה עצמית. אנו חיים בעידן שבו יש שפע של טיפולים, וטיפול ארוך טווח עשוי לא להיות הבחירה הטובה ביותר עבור כל אדם וכל מקרה. עם זאת, זו עדיין האפשרות שמספקת את התגמולים הפוטנציאליים הגדולים ביותר. בואו לא נשלה את עצמנו: שום תפיסת עולם רצינית ושום דרך חשיבה רצינית תומכים ברעיון שלהכיר את עצמך ולשנות את עצמך אפשריים  בדרך קצרה, צרה וליניארית. 

קריאת פרימן בשנת 2022 משמשת תזכורת מצאתי שהרגשות שלי השתנו בקיצוניות בזמן קריאת שני ספרי  זיכרונותיה של פרימן, בצורה שלא ניתן לתאר במילים פשוטות. לא רק שלעתים קרובות הופתעתי, גם מצאתי את עצמי די מקנא בהזדמנות שלה לעסוק בטיפול בקצב שלא נתון לחסדי אילוצים מעשיים. עם זאת הרגשתי גם מאוכזב מהכישלון של הפסיכותרפיה העכשווית להכיר בדרך הארוכה ולא לינארית של ההתקדמות. אי אפשר לקרוא את פרימן מבלי להכיר עד כמה הפמיניזם שינה את נוף הטיפול הבריאות הנפש ואת התרבות שלנו בכלל. התרשמתי שהתהליך היה סוער ולא נוסחתי.

מה אם נניח ברצינות שהגדרת מטרות הטיפול מההתחלה עלולה להפריע לתהליך הגילוי הבא? מה אם היינו מגדירים התחלות שווא וכיוונים מוטעים כבלתי נמנעים, מתאימים לדרך , ולפעמים חשובים? מה אם היינו נחושים לכוון גבוה יותר ולא להסתפק רק בהקלה בתסמינים? הנה האתגר שלי לפסיכולוגים העוסקים בטיפול מבוסס ראיות: האם תוכל  לספק למטופלים לא רק את מה שיש לך להציע, על חשבון מה שהם באמת רוצים? 

ומה לגבי הפסיכואנליזה? כיום, הוא שורדת בצורות צנועות יותר ממה שחוותה פרימן, אך הוא ממשיכה לאשר מחויבות לחוסר השליטה העצום של הנפש, גורמת להרהור על רגשות בהקשר של היסטוריה של כל אחד מאיתנו, ומתמידה בחיפוש החמקמק אחר רווחה נפשית-  כפי שהכריזה פרימן לפני שנים רבות. עבודתה מעניקה תמיכה חזקה לערך של טיפול ארוך טווח ולצורך לפנות מקום למה שיש למטופלים שלנו לספר לנו על העבודה שאנו עושים." 

4 טעויות של זוגות בשיחה על כסף

כ-פסיכולוגים בתל אביב אנו נחשפים לשיחות רבות וקונפליקטים רבים של זוגות. תקשורת בין אישית תמיד מורכבת  וזוגות מדברים על הרבה דברים, אבל כסף הוא אחד הנפיצים ומעוררי החרדה ביותר. 

. במחקר בשם "גם עשירים, גם עניים: כסף כנושא לעימות בזוגיות"- זוגות נשואים דיווחו שחילוקי הדעות שלהם הקשורים לכסף נטו להיות עזים יותר מאשר ויכוחים על נושאים אחרים, והסבירות שהם יפתרו הייתה פחותה. מחקרים אחרים מצביעים על כך שעימותים פיננסיים עשויים להיות מנבא חזק יותר לגירושין מאשר סוגים אחרים של חילוקי דעות.

קשה לדבר על כסף בזוגיות, מכיוון שרוב הזמן, לאנשים יש את האמונה שאסור לדבר על כסף, או שהם לא טובים בכסף.

כ-פסיכולוג בתל אביב תהיתי כמה מוזר שנושא כל כך מרכזי בחיים הרגשיים והממשיים שלנו זוכה להתעלמות בתיאוריות הפסיכולוגיות הקלאסיות.  בשנים האחרונות צמחו כמה תחומים בפסיכותרפיה הנקראים "פסיכותרפיה פיננסית"  או "טיפול פיננסי".

מהו טיפול פיננסי?

טיפול פיננסי הוא ייעוץ המשלב ייעוץ פיננסי ותמיכה רגשית כדי לעזור לאנשים להתמודד עם המתח והלחץ שיוצרים נושאים כלכליים. דאגות לגבי כסף ועניינים פיננסיים עלולים להיות בעלי השפעה משתקת על אנשים, להשפיע לרעה על חיי המשפחה, העבודה וכל שאר ההיבטים של חייהם.

תחום הטיפול הפיננסי עלה בעקבות המיתון הגדול של 2007-2008, בארצות הברית אם כי שורשיו נעשים בשנות ה-90, כאשר החוקרים החלו לבחון מקרוב את ההיבטים הפסיכולוגיים והרגשיים של כסף. בשנת 2011 נוסדה  האגודה לפסיכותרפיה פיננסית. ב-2019 הוצגה  תכנית המטפל הפיננסי המוסמך (CFT-I) עבור אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש והכספים כאחד.

. מטרת הטיפול הפיננסי היא להקנות לאנשים גישה חיובית לגבי הכספים שלהם, שהיא הצעד הראשון בהצבת יעדים פיננסיים והשגתם.

כמו היבטים רבים אחרים של החיים, כאשר מישהו משנה את נקודת המבט והפרספקטיבה שלו לגבי כסף לצורה נמנעת פחות וחיובית יותר, סביר שהוא יחשוב ויתנהג בדרכים המאפשרות לו לעסוק בכסף בצורה רציונלית יותר, ויקבל את ההחלטות הפיננסיות הנכונות, לא משנה מה החיים מזמנים לו.

4 טעויות שזוגות עושים בשיחות על כסף:

טעות 1: הנחה שיש לכם אותם ערכים ואותו סדר עדיפויות

אנחנו נוטים להפנים לקחים פיננסיים, חרדות פיננסיות ותפיסות מציאות מהמשפחות בהן גדלנו. חלקנו רואה את העולם כבטוח ומאיר פנים הממתין רק לנו, וחלקנו רואה בו ג'ונגל מסוכן עם חיות טרף בכל פינה.  קונפליקטים מתעוררים כאשר בני זוג רומנטיים מניחים שנקודת המבט שלהם היא נקודת המבט היחידה במקום להקדיש זמן לחקור את הנרטיבים הפיננסיים של בני הזוג. מה שעלול להוביל למריבות וויכוחים על למי יש את הפרספקטיבה 'הנכונה'".  אם ההורה שלך איבד את עבודתו מספר פעמים, ייתכן שגדלת עם האמונה שחיסכון בכסף וביטחון הוא העדיפות העליונה. אם ההורה שלך היה סטארטאפיסט מצליח יתכן שתפיסת העולם שלך היא שרק המעז מנצח וחשוב לעשות שגיאות וטעויות וחשוב לקחת סיכונים. 

טעות 2: הימנעות מבדיקה וידיעה

כמטפל אני עוסק רבות במערכת היחסים בין סדר לכאוס. אני חושב שלכאוס יש תפקיד מרכזי ביצירתיות שלנו. מאידך לסדר יש תפקיד ביצרנות שלנו. נוכחתי לדעת שאנשים נמנעים מלעשות סדר מכיוון שהוא יגלה להם מציאות שהם לא רוצים להכיר בה.

כולנו נמנעים מנושאים מעוררי חרדה , וכולנו מעדיפים להישאר באזור הנוחות שלנו. 

לעתים קרובות, אחד הצדדים  במערכת היחסים הופך למנהל הכסף . זו הופכת להיות ברירת המחדל.

למרות שזה עובד עבור בזוגות רבים, אני מאמין  ששני בני הזוג צריכים להבין לפחות כמה יסודות: כמה כסף נכנס? כמה כסף יוצא? איפה הכסף ואיך אוכל להגיע  אליו במידת הצורך? ומהם היעדים הפיננסיים הגדולים שלכם?

זוגות צריכים לקבוע מפגשי ישיבה קבועים או "פגישות כסף" כדי לבדוק בקצרה איך הדברים מתנהלים ולהתכונן לכל החלטה או הוצאות גדולות שמגיעות. אל תנסו לדון בכל מה שקשור לכספים שלכם בפגישה אחת;  זה יכול להיות מציף. במקום זאת, הפכו את התקשורת הפיננסית לחלק קבוע במערכת היחסים שלכם.  שיחה של פעם בשבוע היא אידיאלית - נסו לוודא שאתם רגועים, לא עייפים ולא רעבים כשאתם משוחחים.

טעות 3: לתת לשיחות קשות להסתבך

מכיוון ששיחות פיננסיות עלולות להסלים לוויכוחים, זוגות לפעמים - בחוכמה - מורידים את הנושא מסדר היום כדי לפרוק את המתח, אבל במקום לחזור לנושא בצורה חכמה- בין אם זה  ויכוח על הוצאות מול חיסכון - או החלטה על סדר עדיפויות, הם מתעלמים ממנו עד שהנושא עולה שוב בצורה נפיצה. זה הופך למעגל קסמים  שלפעמים זוגות נתקעים בו וחילוקי הדעות עלולים להישאר בלתי פתורים וטינה יכולה לבעבע.
כשאתה מדברים שוב על הנושא, נסו לחשוב על המטענים הרגשיים מאחורי העמדות שלכם. פעמים רבות המטענים הללו אינם קשורים לנושא עצמו אלא לתחושות רגשיות שצריך לפרק אותן. האשמה באגואיסטיות , או בחוסר הקשבה, או בכך שצד אחד נשאר להתמודד עם החרדות הכספיות לבדו והצד השני לא לוקח אחריות.  נסו לא לחזור על מה שאמרתם קודם, התחילו בלראות את הצורה שבה הצד השני תורם ועושה וציינו זאת בפניו. אתם מתמודדים בצורה שונה עם נושאים שונים, גם עם כסף ולעיתים השוני הוא הדרך הנכונה.

טעות 4: התמקדות רק במחסור

 לפעמים פשוט אין מספיק כסף, ושום צורה של תמרונים מילוליים לא יכולה להקל על העומס שההיעדר והחוסר מפעילים על מערכת יחסים. אבל לעיתים גישה נוקשה מידי יכולה ליצור תגובת נגד לא פופרציונלית כמו בדיאטה קיצונית מידי. בתחום הכספי חיים בתחושת עוני מתמיד, יכולים להביא לצורך בפיצויים פתאומיים, וביזבוז פתאומי. מידי פעם חשוב להרשות הקלה ומקום להנאה, ארוחה, או פינוק. לפיכך שיחות זוגיות על כסף צריכות לעסוק גם באיך להנות ולחיות, כלומר  איך "לבזבז".

4 ספרים על טיפול פיננסי:

Financial Therapy: Theory, Research, and Practice 2015th Edition

by Bradley T. Klontz (Editor), Sonya L. Britt (Editor), Kristy L. Archuleta (Editor

Financial counseling: A strategic approach

Charles J. Pulvino

Perspectives in Financial Therapy

Editors: Prince Sarpong, Liezel Alsemgeest

Financial Therapy: 5 Steps Toward Financial Freedom by Smith, Thomas E., Nelson, Rebekah J., 

Richards, Kristin V.

"הסדנה -לתהליכים יצירתיים". מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי. 

יצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ותחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו להתמודד עם המציאות הפנימית והחיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו".