סיפור חיים

אופיר נולד ב- 11.9.2002 , בן לנוגה ורן ואח אמצעי לניר ושיר.

אופיר גדל והתחנך ביקנעם עילית, למד בבית ספר יסודי דליות, ובחט"ב ובתיכון אורט ע"ש יגאל אלון שנמצא ביקנעם. אופיר תמיד דאג לעזור לכל חבר\ה שהיו זקוקים לעזרה בכל מקצוע ולא היה מפסיק עד שהיה בטוח שהם הבינו את כל החומר הנלמד.

מגיל צעיר אופיר אהב כדורגל והיה אוהד שרוף של קבוצות הכדורגל מכבי חיפה וברצלונה, צפה בכל משחק עם חבריו ונהנה מהספורטיביות כמו שהיא. כשאופיר היה צעיר הוא לקח חלק בקבוצת הג'ודו בעיר, התחרה בתחרויות וזכה במדליות רבות. בהמשך אופיר השתתף גם בקבוצת הכדורסל הפועל יקנעם.

אופיר היה חלק מתנועת הצופים בשבט שחר יקנעם עילית מהשנים ד' - י"ב, כאשר בכיתה י' הדריך קבוצה של ד' בנות, בי"א הדריך את כיתות ז', ובי"ב היה ראש"גד של כיתות ו'.

לאחר שסיים י"ב יצא אופיר לשנת שירות דרך "אות הנוער" בפנימיית שטיינברג בכפר סבא שם הדריך ביחד עם עוד שינשינית ילדים בכיתות ז'- ט'.

אופיר השפיע על כל חניכיו לאורך השנים וליווה אותם בהחלטות גם לאחר שהסתיימה שנת ההדרכה שלו איתם, הוא היה בשבילם לאח גדול, איש סוד וחבר אמת.

לאחר שנת השירות אופיר התגייס לגדוד 51 בחטיבת גולני, שם זכה בהישגים ובהצטיינויות רבות. אופיר שירת כמפקד כיתה בגדוד, תמיד ניסה לעזור לחייליו בצורה הטובה ביותר שיכל. 

אופיר היה אמור להשתחרר מצה"ל באוגוסט 2024, משם לצאת לטיול הגדול שעליו חלם, ורצה להמשיך את דרכו בחינוך כמו שאהב.

אופיר האמין שאין סיבה לשפוט אנשים מכיוון שכל אדם יכול להשתנות לטובה או לרעה אם רק ירצה בכך, הוא האמין שכל אחד יכול להשיג את מה שהוא רוצה גם אם זה יקח זמן ויהיה קצת קשה. אופיר לא היה מוכן לוותר על אף אחד מעקרונותיו לרגע, גם אם זה היה עלול לפגוע בו בהמשך הדרך. 

כל אדם שהכיר את אופיר ואפילו במעט ידע שהוא בן אדם שמפיץ אור, שמחה ואהבה. אופיר תמיד עזר לכולם עם חיוך רחב, הוא היה בן אדם טוב עם לב מזהב שלא רצה לפגוע באף אחד, אף פעם.

אנחנו, המשפחה והחברים בטוחים שכך גם היה רוצה שיזכרו אותו, כבן אדם אהוב וחברותי שעוזר לכל מי שמסביבו בכל דבר אפשרי.

סיפור הקרב של אופיר

מוצב מש"א ארז, יום שבת, 7.10.23, השעה בערך 6:00 ומתחיל ירי של מטחי רקטות מרצועת עזה.

החיילים במוצב רצים למיגוניות, אופיר שהיה מ"כ הבין מהר מאוד מה קורה וקפץ ראשון עם אחד החיילים שלו, שהיה קלע, דרך הש.ג הדרומי של המוצב לכיוון החוף בזיקים.

כשהם מגיעים אל החוף הם מזהים חדירה של מספר סירות גומי, כאשר על כל סירה יש בין 8-10 מחבלי חמאס. אופיר והקלע תופסים עמדות, הם מזהים את המחבלים לפני שהמחבלים מזהים אותם והם פותחים עליהם בירי על מנת להרוג כמה שיותר מהם ולסכל את החדירה.

כשהם מבינים שהם רק שני חיילים אל מול עשרות של מחבלים, הם מחליטים לחזור למוצב ולבצע קרב הגנה ביחד עם שאר החיילים מהפלוגה שנמצאים במוצב.

המוצב הוא קו הגנה ראשון לבא"ח זיקים, יישוב זיקים, יישוב ארז ועוד יישובים סמוכים.

אופיר והקלע מתחילים להקיף בריצה את המוצב כדי להיכנס דרך הש.ג הראשי על מנת למנוע אירוע דו"צ ולהגיע מהאזור שממנו מגיעים המחבלים, וכדי לחבור אל הכוחות מאחור עם הפנים לאויב.

בהגעה לש.ג הם מבצעים נוהל חבירה לכוח.

אחד הלוחמים שהיה בחמ"ל באותו הזמן ראה את אופיר במהלך ניהול הלחימה, אופיר שאל אותו אם המחבלים הגיעו למוצב כבר, ולפני שהחייל סיים את המשפט אופיר אמר שהוא בדרך לעזור למחלקה והמשיך לרוץ במטרה לחבור אליהם.

אחרי החדירה של המחבלים למוצב, אופיר ביחד עם חיילים נוספים, פתח באש לעבר כוחות מחבלים כאשר הוא נמצא מאחורי מיגונית, והראשון בפתיחת הזיג לעבר המחבלים.

לאחר חילופי אש, אופיר חטף 2 כדורים באזור הצלעות, החייל שהיה לידו במיגונית נפצע מכדור בלסת, 2 החיילים שהיו בצידה השני של המיגונית נפצעו מרסיסים של רימונים והחופ"ל שהגיע לטפל בו נפצע מכדור בראש. 

באזור השעה 14:00 המוצב טוהר ממחבלים, והתחילו פנויים של הכוחות.

המוצב, בא"ח העורף זיקים, והיישובים זיקים, כרמיה וארז אינם נכבשו.

בצופים

בצופים אופיר היה מדריך ד' בנות, מדריך ז', וראשג"ד של כיתות ו'.

בכל תפקיד שעשה היה דמות משמעותית ואהובה עבור חניכיו ומדריכיו.

אחד החוזקות של אופיר בצופים הייתה כתיבת פעולות, מאחורי כל פעולה שעשה גם היא פעולה כיפית ומצחיקה עמד ערך שרצה להעביר, אספנו את כל הפעולות, הפעילויות והנספחים שמצאנו וצירפנו אותם לקובץ הנמצא למטה.⬇️ 

חניכיו ומדריכיו מספרים:

• "אופיר היה המדריך הראשון שלי בצופים, במקום שהיום הוא הבית השני שלי והרבה מאוד בזכותו. אופיר היה הראשון לתת לי הרגשה חמה ואוהבת, לעטוף כמה שרק אפשר, ולהיות הבית שלי ומקום המפלט שלי. אופיר היה המדריך הכי טוב שאפשר לבקש, מהרגע הראשון שגיליתי מי המדריך שלי התאהבתי. התאהבתי בעיניים הטובות, בזה שלא משנה כמה הייתי מעצבנת הוא מעולם לא הרים עליי את הקול, התאהבתי בדבקות במטרה, שגם כשהייתי קשה ומציקה הוא היה שם להכיל ולעולם לא עזב..." ~ נועם גביסון, חניכת ד' של אופיר

• "אופירצי היה המדריך שכל אחד היה חולם שיהיה לו, וזכיתי שלי היה אחד כזה. אופיר היה המדריך שלי בכיתה ז׳, אבל הוא היה הרבה מעבר למדריך בשבילי.  כל פעולה הוא הגיע עם חיוך ואור בעיניים, ראו שהוא מדריך מתוך שליחות. הוא תמיד היה מקבל את פנינו בחיבוק דוב אוהב, הוא הבן אדם שיודע להקשיב בצורה הכי טובה, ויש לו את העצות הכי טובות בעולם. תמיד הוא רצה בטובתנו. היו לו את הפעולות הכי מגניבות ויצירתיות, והיינו מחכות להן כל פעם מחדש- מפעולת דיסני ועד פעולת פתיבר שאף אחת מהקבוצה לא שוכחת עד היום. הערכתי והערצתי אותו מכיתה ז׳ (כל הקבוצה פתחה לו עמוד מעריצים באינסטגרם!!) וככל שאני מתבגרת אני מעריכה ומעריצה את האישיות שלו יותר ויותר. גם כשנגמרה השנה בצופים הקשר ביני לבין אופירצי נשמר. כשהוא היה בשנת שירות ובצבא, היינו נפגשים כשהוא היה חוזר הביתה. נהנתי לספר לו כל דבר! תמיד הוא היה מקשיב בצורה יוצאת דופן , ואומר את המילים הנכונות. לא תמיד הוא היה אומר הרבה, אבל כל מילה שאמר הייתה מדוייקת ותמיד הקשבתי לו. במשך שש שנים הייתי משתפת אותו בחוויות ודברים שקורים לי ותמיד הוא היה שם ורצה רק בטובתי. רגע אחד שאני זוכרת במיוחד, הוא שהייתי בבידוד בתקופת הקורונה הרבה אחרי שאופיר סיים להדריך אותי, ויום אחד הוא הגיע לחלון של החדר שלי עם עוגות ועוגיות. תמיד הוא ידע לעשות את המעשה הנכון ולגרום לי להיות מאושרת. מאז ה7.10 אני נזכרת באופירצי המון. בין אם זה משפטים שהוא היה אומר או ערכים שהובילו אותו. כל דבר שהוא היה עושה הוא היה עושה בצורה הטובה ביותר- בלימודים , בצופים , בשנת שירות, בצבא. הוא תמיד היה דמות להערצה בשבילי, אפילו במיונים לשנות שירות תמיד סיפרתי עליו כדוגמה לדמות משמעותית בחיי- כזאת שגם אני ארצה להיות..."  ~ נגה בנר, חניכת ז' של אופיר

• "אופירצי היה מדריך בשכבה שלי כשהיינו בכיתה ז׳ (2018-19), במהלך השנה לא הייתי בקבוצה שהוא הדריך בה אך כן יצא לי לעבור פעולות שהוא העביר לנו כחלק מהגדוד, וכבר אז הכרנו מישהו שידענו שנזכור שנים קדימה. משהו בחברותיות ובחיוך שלו או באישיות שלו או הכל ביחד גרמו לנו להכיר שיש פה בן אדם שכולו לב ענק. באותה תקופה בגדוד לא היינו הרבה בנים (5 בנים) ככה שבכל טיול, מחנה או פעילות שרצינו להיות ״רק הבנים״, הוא היה מצטרף אלינו ומשתתף בשיחות האלו. אחד הזכרונות הכי גדולים שלי מאופירצי היה בצפונבורי של כיתה ז׳. כל צפונבורי יש טורניר כדורעף הנהגתי וההליכה לשם היא די ארוכה, אז באחת ההליכות לשם תפסתי את אופירצי לשחנ"ש, אני לא באמת זוכר את תוכן השיחה אבל אני זוכר איך הרגשתי, הרגשתי כאילו התשובה שהוא נתן לי היא כאילו הוא הקדיש לה מחשבה של שנים. שהוא ידע מה אני עובר. ובאמת זאת אחת הסיבות שאני כל כך אוהב את אופירצי ואת הבן שהיה ושהוא מסמל. אחרי שעזב את השבט היינו רואים את אופירצי בשבט כל הזמן וכולם פשוט היו רצים אליו, כי כולם שמחו לראות אותו, ופשוט אין מה להגיד חוץ מזה שכולם אהבו את אופירצי..." ~ יאיר וקנין, חניך ז' של אופיר

• "אופירצי היה המדריך שלי בצופים כשהייתי בכיתה ז, זאת הייתה השנה הכי טובה שלי בצופים וזה חד משמעית היה בזכותו. בתור מדריך הוא היה המדריך הכי מושלם שיש, שיחק איתנו פישוקים למרות שהיה אסור והעביר לנו את הפעולת פתיבר שלו שאף פעם לא נשכח. תמיד היה לו אכפת מאיתנו ולא רק בתור החניכים שלו, היינו ממש כמו האחים הקטנים שלו והוא היה כמו האח גדול שלנו (מרוב שהערצנו אותו פתחנו לו עמוד מעריצים באינסטגרם). אני הייתי חניכה קצת בעייתית אבל הוא בחיים לא התעצבן או העיר לי על השטויות שלי וכשלא רציתי לצאת לצפונבורי הוא התקשר אליי ודיבר איתי שעה וחצי במטרה לשכנע אותי לצאת ולא ויתר לי (והמשיך להזכיר לי את המקרה גם שנים לאחר מכן). גם כשנגמרה השנה הוא עדיין היה יושב איתי בפעולות, מקשיב לכל החפירות שלי ומחזיר אותי הביתה אם הייתי צריכה. מאז שהייתי בכיתה ז ועד כיתה יב תמיד הייתי מספרת לו הכל, את כל הדברים שקרו לי ועברו עליי ואת כל הבעיות, תסביכים והתלבטויות שהיו לי. לאופירצי תמיד היו את העצות הכי טובות ומשהו חכם להגיד. אין דבר שלא הייתי מספרת לו, אם אהבתי מישהו הוא היה אוהב אותו גם, אם התעצבנתי על מישהו הוא היה מתעצבן גם, הוא תמיד היה מקשיב לי ותומך בי בכל זמן ובכל מצב והוא הבן אדם היחיד שידעתי שלא משנה מה אני אעשה הוא לא ישפוט אותי. כל פעם שהוא היה מגיע לשבט לבקר גם אחרי שהוא סיים, ברגע שהייתי רואה אותו הייתי עוזבת הכל ורצה לחיבוק החם שלו, כל פעם שהוא היה מגיע לבקר היינו יושבים שעות לשיחה של השלמת פערים ואם לא היינו נפגשים הרבה זמן היינו מתעדכנים בווצאפ ובשיחות טלפון, הייתי רצה ישר לספר לו את כל הדברים הכי מרגשים שקרו לי בחיים. בחופש הגדול האחרון אופירצי סיפר לי שהוא רוצה להיות המדריך שכבה של הגדוד שלנו אבל שזה לא אפשרי בגלל הצבא והוא תמיד היה חוזר ומזכיר כמה הוא אוהב את החיילים שלו. אני האחרונה מהגדוד שלנו שזכתה לדבר איתו ואני מאושרת שהייתה לי את הזכות להכיר את הבן אדם הכי מדהים שיש..." ~ רומי קרן, חניכת ז' של אופיר

• "אופירצי היה המדריך שכל אחד היה רוצה גם בפן החברותי וגם בפן המקצועי, מצד אחד בתור ראשג"ד הוא ידע תמיד לבוא לעזור לתת רעיונות לפעולות ואיך להעביר אותם בצורה הכי טובה שיש. אבל אף פעם לא הרגשתי שהוא עושה את זה כי הוא חייב, הוא אהב את מה שהוא עושה וזה הורגש לכל המדריכים שהיו תחתיו. אופירצי היה חבר אמיתי, מצחיק, רגיש הוא תמיד היה שם כשהייתי צריכה, ידע מה להגיד ומתי. הייתי מרגישה איתו הכי בנוח שיש, מלספר לו איך עברה הפעולה ועד לספר לו על החיים הפרטיים שלי בלי קשר לצופים. הוא היה מקשיב נותן לי עצות ושואל איך הוא יכול לעזור, כי באמת היה לו אכפת, ממש דמות להערצה מישהו שאפשר רק ללמוד ממנו. אופירצי היה בן אדם מדהים וזה נכון שאומרים שה' לוקח את ההכי טובים כי זה בדיוק מה שהוא היה..." ~ רוני וידל, מדריכה שאופיר רישג"ד

• "לאופיר התחברתי באמת בכניסה שלי לשכב"ג, לא עברו שתי שניות וכבר נדבקתי אליו, מעין חיבור מידי כזה שקרה מעצמו. תמיד הערכתי בו את המסירות שלו והעזרה המיידית שתמיד היה מוכן לתת - לכל אחד, תמיד. ראיתי בו כמודל לחיקוי בשנים שלי בשכבג. לאורך שנת ההדרכה הראשונה שלי תמיד נעזרתי בו לעצה ותמיכה, והרגשתי שיש לו פתרון לכל בעיה, או מילה טובה לכל משבר. בשנה השנייה שלי שמחתי לגמרי לגלות שחבר שלי מרשגד אותי, ובפרט שזה היה אופיר. הרגשתי שאנחנו יכולים להפוך את השנה הזו למשמעותית כל כך יחדיו, שנה שהייתה לי קשה נוסף לקורונה שבאה במפתיע. הייתי תמיד "מתקיל" אותו עם סיטואציות מול החניכים והוא תמיד ידע איך להתמודד איתן, ובו זמנית היה עוזר לי לפתח את כישורי ההדרכה כדי שאוכל להיות המדריך המשמעותי שכ"כ שאפתי להיות. בנוסף, הוא נהג לקחת אותי לפני הפעולות לשבת מול הנוף ולספוג אוויר ורוגע לפני כל הבלגאן של החניכים - דבר שהוא הנחיל אצלי ואני ממשיך אותו עד היום, גם בצבא. לאחר הצופים אני והוא נשארנו בקשר והתעדכנו כל אחד לגבי השירות שלי השני. עברתי קורס קשה בתחילת השירות ותמיד המילה הטובה ממנו הרימה את המצב רוח ועזרה לי. אני יכול להגיד בצורה חד משמעית שההיכרות והחברות עם אופיר השפיעה עליי לגמרי והפכה אותי למי שאני היום - הרצון לעזור ולתרום לטובת הכלל, להיות משפיע, שמח ורגוע..." ~ בן שימחס, מדריך שאופיר רישג"ד

בשנת שירות

אופיר עשה את שנת השירות שלו דרך אות הנוער בפנימיית שטיינברג בכפר סבא.

לקח חלק מקומונה א' יחד עם 7 שינשינים נוספים.

אופיר הדריך ילדים בכיתות ז'- ט' יחד עם עוד שינשינית. היה עבורם עולם ומלואו ואהבו אותו אהבת אחים.

חניכיו וחבריו לקומונה מספרים: 

• "בתחילת שנה אופיר היה שקט, לא דיבר הרבה חשבתי שהוא ביישן כזה, אבל אז לאט כמו מים שקטים אופיר הצליח לחדור ללב של כל אחד ואחת מאיתנו בשקט ובענווה כמו שרק הוא ידע לעשות. הקשר שלי עם אופיר היה מיוחד, אופיר היה בשבילי הרבה יותר מעוד שינשין, הוא היה החבר הכי טוב שלי, איש הסודות שלי, כמו אח שלי. באותה שנה הוא היה הדבר הכי טוב שהמקום הזה נתן לי, אופיר הציל אותי מעצמי הוא לא נתן לי לוותר לעצמי. הרים אותי שנפלתי, באותה שנה עברתי תקופה קשה והרגשתי שקופה שאף אחד לא רואה אותי, שלא מסתכלים לי בעיניים. אבל אז אופיר הגיע והוא הסתכל לי עמוק בעיניים, ראה את הכאב ואת הרצון לעזרה והוא לא עזב לרגע. הוא שאל אותי ״מה קורה רעותה ?״ אבל העיניים שלו אמרו לי אני פה תדברי אלי. וככה זה היה, היינו יושבים מדי ערב ומדברים על הכל במשך שעות, הוא היה שומר על הדברים שסיפרתי לו ואני על הדברים שהוא סיפר לי. הייתי יודעת שאם קורה משהו הוא הראשון שאני הולכת לספר לו, הוא הראשון שאני מבקשת ממנו עצה. כי אופיר לעולם לא היה שופט, לעולם לא היה מבקש משהו בתמורה לעזרה שלו הוא פשוט היה שם בשבילך כמו מלאך. יושב ומקשיב. אופיר באמת אהב לעזור לכל אחד, אם זה לדבר שיחת נפש או לשחק עם הבנים במחשב, שיעורי בית או כדורגל הוא תמיד שם בשבילך..." ~ רעות קנטו, חניכה של אופיר

• "אני הכרתי את אופיר בפנימית שטיינברג , אופיר היה השינשין שלי ואני זכיתי להיות החניכה שלו. הצטרפתי באמצע שנה וקיבלתי ממנו קבלת פנים חמה, כבר ביום הראשון הוא התעקש לסחוב לי את המזוודה, ממש עד לפתח החדר, וכך כל יציאה וחזרה תמיד סחב עם חיוך ושאל ״מה את כבר סוחבת שם תגידי לי?. אופיר נתן בלי סוף, ולאורך כל השנה לא משנה מה עברתי, אופיר תמיד היה אוזן קשבת ונותן את העצות הכי טובות. אופיר נתן לי את האהבה לששבש, למכבי חיפה, לטבע, לשקט. אופיר גילה לי שאפשר להשיג דברים גם לא ברעש, אלה בשקט ועם סבלנות. תמיד הזכיר לי שאני אהובה וחכמה ונתן לי כוח להמשיך . לאופיר היו את הבדיחות הכי מצחיקות שיש, ותמיד ידע בדיוק איזה מילה מתאימה ובדיוק מה להגיד. כל מקום שאופיר הגיע הפך למקום טוב יותר ונעים יותר להיות בו. גם שהסתימה השנת שירות, מידי פעם אני ואופיר התעדכנו איך אנחנו , מה המצב בחיים, וגם שסיפרתי לו שנשארתי כיתה אופיר דאג להזכיר לי שהכל לטובה וזה מה שהיה צריך לקרות. בשיחה האחרונה שלנו אופיר כתב לי שאני עדיין חייבת לו משחק ששבש , ואני עדיין מחכה..." ~ מאיה ליסטר, חניכה של אופיר

• "אופיר היה אח גדול בשבילי, חבר מאוד טוב,  הוא היה אוזן קשבת בשבילי, היה עוזר, תומך, מקשיב ומייעץ. תמיד ידע מה להגיד, מתי להיות ואיפה. אופיר תמיד ידע להקשיב ולעזור..." ~ מאור, חניך של אופיר

בצבא

"המפקד האידאלי עבורי, הוא מפקד מקצועי בעל ידע רב בתחומי הלחימה ויודע להעביר אותו הלאה ולהשתמש בו בעת הצורך, מפקד שמתעשת ראשון ומוצא פתרון יעיל. מפקד שיודע להעביר את הכיתה שלו מתוך כבוד הדדי ודאגה ללוחם ולצרכיו. החובות המוטלות על המפקד הן דאגה לרווחת החייל ולמקצועיותו להחזיר אותו בחיים הביתה ולהיות בשבילו תמיד." 

פסקה שאופיר כתב ב- 28.02.2022 בהכשרתו שמתארת את אופיר כאדם, כמפקד וכחייל. כמו שכתב כך פעל באותה שבת למען חייליו ולמען האזרחי המדינה.

דברים שחברים לצוות ולשירות מספרים על אופיר:

• "אני ראיתי באופיר מודל לחיקוי עבור חייליו במקצועיות ובאנושיות. החוויה שהכי זכורה לי מאופיר: יום אחד הגיע אליי ואמר שלדעתו אפשר לשלב אימוני כשירות יותר איכותיים עבור המחלקה גם תוך כדי התעסוקה המבצעית, ביקשתי ממנו לתכנן ולהציג לי ולאחר שישבנו אופיר בילה לילה שלם במשרד ובנה אימון שבועי איכותי שלא מבייש תכנון של מ"פ! וכזה הוא היה משימתי, מקצועי, ורתום למען חייליו."מים שקטים חודרים עמוק" זה מה שמאפיין את אופיר היקר." ~ רועי דן בנימין

• "אופיר היה מפקד, חבר, בן אדם לעצה טובה, לשיחת נפש על החיים. היה לו חיוך שגורם לך לחייך ישר. הוא היה בן אדם שנותן השראה אבל יותר מהכל חבר ואח. הזיכרון המשמעותי שלי מאופיר היה היום ביום שחזר לפלוגה אחרי חודש והוא חייךחיוך רחב. הוא תמיד היה אומר שהכל בסדר, מתעניין באחר ומה עובר עליו. חושב לי לומר שאני לנצח אזכיר אותך וסליחה שלא הצלתי אותך." ~ אביעד מור יוסף

• "מפקד בסגל המחלקתי איתי. ההגדרה למילה לב, היא אופיר ציוני, ההגדרה למילה מפקד, היא אופיר ציוני, ההגדרה למילה לוחם, היא אופיר ציוני. אדם שהאמין בכל ליבו שלעשות טוב לאחרים זה הכי טוב שיש, בחיים לא פגשתי אדם שמלא בכל כך הרבה טוב לב ונטול כל רוע. גם אם היו מפילים עליו לפרק נמ"ר ולהרכיב מחדש הוא היה עושה את זה עם חיוך. סוד קצת אגואיסטי, לפעמים פחדתי שיכבדו אותו יותר ממני, אבל אז ידעתי, שהסמל הבא אחריי הוא אופיר ציוני. רק הוא הניע את המחלקה לבד. אם לא הייתי באזור, הוא הקריב מעצמו  כל כך הרבה בשבילם ורק אהב אותם מכל הלב כמו שאני אהבתי. הגעגועים אלייך לא נפסקים, אני מקווה לפחות שאתה רואה מלמעלה את הערכים שלך שהצלחת להעביר לכולנו." ~ דולב ביו 

• "ציוני היה הטוב באדם, המפקד המצטיין שכולם אוהבים ומעריכים, החיוך הביישן והכובש. את האופטימיות והאור שקרנו מהפרצוף שלו אני לא אשכח בחיים! הזיכרון הכי משמעותי שלי: שבועיים וחצי לפני השבת הוא חגג יום הולדת ועשינו לו על האש מחלקת החט"פ, הכנתי לו זר בלונים, פתחנו שולחן וישבנו שעות ופשוט דיברנו על החיים, על השנת שירות שלו ועל הטיולים לחו"ל שהוא כל כך אהב. יש לי תמונה בראש שלו יושב מולי ופשוט מחייך אני בחיים לא אשכח את הרגע הזה, באותו הרגע הבנתי שלהכיר בן אדם כמו אופיר נותן לך את הרצון להיות הכי טוב שאתה יכול. הוא היה מפקד למופת ודוגמא להערכה, כולם העריצו אותו. חשוב לי לומר נפלה בחלקי הזכות לשרת ולהכיר את ציוני, נפלה בחלקי הזכות במשך שלושה חודשים להיות חדר צמוד אליו ולקום כל בוקר לבוקר טוב ממנו." ~ רעות מויאל

• "אופיר היה בן אדם עם לב ענק שכולו נתינה ואכפתיות, תמיד נתן מעצמו הרבה יותר ממה שצריך ומצופה. אהב את החיילים שלו, דאג להם והיה שם בשבילם לכל עניין ודבר. הוא היה נערץ בעיניי." ~ יאיר אוחנה

• "אופיר קיבל מפקד מצטיין בגדוד 51, לאחר אימון צנובר אשר חווה 4 חודשים בלבד של פיקוד בגדוד. הלוחמים בפלוגה היו מגיעים להתייעץ איתו על דברים מקצועיים ואישיים גם שלא היה מפקדם האישי. בכל משימה היווה דוגמא אישית לפקודיו והתנדב ראשון לכל משימה ובו זמנית גילה רגישות לצרכיו של פקודיו." ~ ירין קטן

• "הייתי המשקית ת"ש של הפלוגה ואופיר היה המפקד שהייתי מדברת איתו הכי הרבה על חיילים. הם היו משתפים אותו בדברים שעוברים עליהם בבית והוא תמיד היה מדבר איתי לראות מה עוד אפשר לתת להם ואיך אפשר לדאוג שהדברים יקרו כמה שיותר מהר, הכל בצורה הכי נעימה וטובה שיש אבל גם לא פחד להציק ולכתוב עד שהדברים קרו. תוך כדי השגרה מאוד קשה להתפנות לת"ש ולא לכולם כל כך אכפת, בטח כשזה מ"כ ולא מ"מ. אבל אופיר הבין את החשיבות של הדבר ועשה הכל ודיבר עם מי שצריך ונלחם בשביל שהחיילים יצאו למיוחדות ושיקבלו עזרה כלכלית וכל מה שהם היו צריכים. היה לו כל כך אכפת מהחיילים והערכתי את זה מאוד אצלו, בזכות הדברים שקרו." ~ תמרה זמיר

• "יש לי יותר מידי דברים לומר עלייך. על האיש הצנוע והטוב ביותר שפגשתי בחיי על כל הדברים שלמדתי ממך. על הטוב והמקצועניות שהייתה בך, על המשחקים בלילה שהיית מנצח כל הזמן ועל הבקרים עם השש בש והקפה. אוהב אותך בדמי ולא אשכח מי אתה ומה היית כל ימי חיי. אוהב אותך." ~ יקיר מזרחי

• "אופיר ציוני, דמות להערצה בשבילי חבר אמיתי כמו שמעולם לא הכרתי אשכרה בן אדם עם "לב זהב". תודה על מי שהיית בשבילי, על הכלים וכל מה שלימדת אותי. אוהב אותך לנצח אחי, תמיד תישאר בליבי." ~ בן כהן

• "בשבילנו הלוחם המושלם לצד החבר הכי טוב ומצחיק שיכול להיות, אנחנו לא פחות ממעריצים שלו והחלום שלנו הוא להיות מודל לחיקוי לאנשים כמו שהוא היה בשבילנו." ~עידו רובינוב, יובל פטייב

חברים מספרים

• "אופיר, אופירצי, פולקע שלנו, חבר יקר ואח שלי. אני לא מעכל שאני נפרד ממך ואומר את המילים האלה אבל אני אומר אותם בשמי ובשם החברים הקרובים שחלקם פה וחלקם במלחמה. בשבת בבוקר התעוררנו למלחמה ואני קמתי חלש והיה לי קר ולא הבנתי למה, בערב הבנתי למה, נלקחו ממני אנרגיות ואדם קרוב ללב שלי. כל סופ"ש חיכיתי ואחכה שתצא ואבוא להיות איתך, בבית שלך, בבית השני שלי. כי תמיד בסביבה שלך הרגשתי בנוח ובבית. היית רגוע, אופטימי, מחייך ונותן הרגשה טובה לכל מי שאיתך, גם ברגעים שלא היית מדבר הרבה נתת המון בנוכחות שלך. היית קורא אותי, מבין אותי ומזהה בי דברים קטנים שגם אני לא הייתי שם לב אליהם. אני לא אשכח את החיוך המיוחד והקסום שלך, הייתי אומר לך תמיד שהוא שונה משל כולם ואתה זרמת איתי גם אם לא היית מבין את ההבדל שלי היה בולט, כי זה מי שאתה, לא רוצה לקלקל ולפגוע באף אחד אף פעם. החיוך המיוחד שלך יהיה איתי לנצח. זה רק מה שכתבתי 24 שעות אחרי, מהלב, כשלא היו לי מילים. נולדת בתאריך של אסון והלכת בתאריך של אסון הרבה יותר גדול וקרוב אלינו, ביניהם הארת לנו את החיים בצורה יפה וחיובית יותר, בדיוק כמו האור בין הזריחה לשקיעה. מלאך שעכשיו בשמיים, אוהב אותך חבר" ~ רביד כהן, חבר ילדות של אופיר

• "אופירצי, כבר 11 ימים שאני נמנעת מלכתוב לך, לכתוב עלייך, מפחדת להפוך את הסיוט למציאות, את המחשבה לעובדה. אתה כבר לא כאן. כבר 11 ימים שאני מריצה בראש שלי כל כך הרבה זכרונות ומחשבות, רגעים שמחים שלנו וגם כאלה פחות טובים, רגעים של חברות טהורה, תהיות מה הייתי אומרת לך אם הייתה לנו שיחה אחת אחרונה... כזאת ששנינו יודעים שהיא אחרונה. הייתי אומרת לך כמה אני אוהבת אותך. כמה שאני מעריכה את הבן אדם שאתה - שתמיד הערכתי! כמה שתהיה חסר לי ושזה לא נתפס שלא תהיה פה יותר לחבק אותי את החיבוק דוב הזה שרק לך יש, לצחוק איתי, להאכיל אותי בטרנדים מוזרים, לקרוא לי דרעקית, להקשיב לי ופשוט להיות פה בשבילי. כמה שזה יהיה חסר לי שכבר לא תהיה פה לחכות לי כל פעם שאני לא מצליחה לשמור על קשר, לסלוח לי, להתעצבן עליי, להעיר לי, כי שמגיע מגיע. ואתה היית פה תמיד להאיר לי את העיניים, לתת את הכאפה, להגיד את הדבר הנכון. מי יחמיא לי כמו שאתה היית עושה? מי יגיד לי שאני הבן אדם הכי טוב שקיים? מי יכתוב לי את הברכות יום הולדת הכי טובות ואמיתיות? כאלה שמרגישים שהן כתובות מעומק הלב, מי יזרום איתי ויחבק כל פאק שיש לי באופי? הייתי אומרת לך כמה אני שמחה שהכנסת אותי עמוק לחיים שלך, לסודות הכי כואבים וקשים שלך לא משנה כמה קשוח היה שם עמוק בפנים. שאני שמחה שיכלתי לגרום לך להסתכל על דברים אחרת גם אם זה היה מחזיק לתקופות קצרות. שאני מודה לך על הכנות והפתיחות, שסמכת עליי ברמות הכי גבוהות שיש והתת לי להיות שם בשבילך גם בטוב וגם ברע. הייתי אומרת לך תודה על שנים של חברות טהורה ואמיתית. אחת שאין בה אינטרסים נסתרים. וגם כשהיו הם היו הכי גלויים ופרוסים על השולחן שיש וגם עליהם התגברת. למען החברות. תודה שהדרכת איתי בכיתה י"א את גדוד רון בצופים וביחד עם החניכים הפכת את השנה הזאת לאחת הטובות והמשמעותיות בחיים שלי. לנצח אני אנצור בליבי את כל אותם הימים שזה היה הכי בטבעי להיפגש כל יום בשבוע ולשבת ביחד עד שעות לא שעות כדי לכתוב פעולות, לתת את כל מה שיש לנו למען החניכים האהובים שלנו, שמעריצים אותך ברמות שקשה להסביר אבל לגמרי אפשר להבין. שהיו נותנים הכל בשביל עוד פעולת פתיבר מטורפת אחת. מצטערת שזלזלתי בה בהתחלה באמת שלא היה לי מושג שזה מה שיצא ממנה אבל מזל שיש אותך להתעקש על הדברים הקטנים שבסוף הם הזכרונות הכי טובים שיש. אף פעם לא האמנת לי כשהייתי מנסה לשכנע אותך עמה אנשים אוהבים אותך, לכמה אנשים אתה חשוב ומשמעותי. תמיד היית בטוח שאני משקרת, אומרת לך סתם, שזה סתם דיבורים באוויר כדי לעודד אותך. הלוואי והיית באמת מבין, באת רואה את מה שאני ראיתי מאז ומתמיד. לסיום השיחה האחרונה שלנו אולי הייתי מבקשת שלא תהיה גיבור גדול. שלא תהיה אופירצי הגבר שכולם אוהבים. כי אולי ככה היית נשאר קצת יותר, לעוד חיבוק. כזה אחרון שלא משחררים ממנו. אני אספר שהלוויה שלך הייתה מפוצצת בכל כך הרבה אנשים. כל בן אדם שאי פעם נשמת לידו בערך היה שם. לא הרשו לי להגיע ללוויה שלך. אבל ידעתי שאם לא אהיה שם אני לא אסלח לעצמי בחיים. שאני לא אוכל להתאושש מהתחושה שבזמן שקוברים אותך אני בתורנות מטבח אי שם בניצנים. אז אומנם נאלצתי לנקוט באמצעים פחות אידיאליים כדי להגיע, אבל מבטיחה לך, שכשהייתי שם זה היה לי הכי ברור שיש שאין שום מקום אחר שאני אמורה להיות בו באותם רגעים. שעוד רגע איתך, שעוד הזדמנות להיפרד ממך כראוי זה מה שהנפש לי צריכה כדי לנסות להמשיך הלאה. 0למען הסר ספק אני על 0 אחוזי הצלחה בלהמשיך הלאה. אבל העיקר הכוונה...) וזהו, סיימתי להימנע מלכתוב לך, מלכתוב עלייך. פרקתי את כל מה שהיה לי לומר ועכשיו במקום להגיד לך את זה בשיחה האחרונה, נשארתי לבד. להגיד את הדברים האלה לעצמי, בתקווה שאתה עדיין שומע, גם אם אין לך את היכולת להגיב... תודה שהקשבת" ~ גלי שדמה, חברת ילדות של אופיר

• "אופירצי, עברו 7 שבועות ועדיין לא פיצחתי את העניין של געגוע. לפעמים הוא פתאום מגיע משום מקום ולפעמים אני יודעת שהוא מגיע, מרגישה את העיניים נכבות, את הדמעות עולות, את המחנק בגרון, מיליון מחשבות ובאותו הזמן גם ניתוק מהכל. חוסר כזה שהמוח שלי עדיין לא מצליח להבין. רק יודעת שאני מתגעגעת לנסיעות לשום מקום ולהגיע למקומות הכי יפים. לנהיגה הקרובה שלך להגה. למאות טיולים ופקלים שעשינו למרות שאתה בכלל לא אהבת קפה שחור או תה. ללילות בים ובכנרת על הלונג השחור, אתה משתכר מערק ובירה ואני מיין.לשיחות על מה עושים אחרי השחרור. לריבים למה בעיניי זה טיפשי לעבוד באבטחה ולעשות שמירות גם אחרי הצבא ובעינייך זה רווחי ומה את רוצה יש לי את כל החיים לעשות מה שאני אוהב. לשיחות על העולם, על פיקוד, על חינוך ועל אלוהים. לקללות שלא נפסקו חודשים - שאני משתחררת וטסה לתאילנד תוך כדי הצבא ושאתה תקוע בעזה ולמה בכלל בנות משתחררות מוקדם ושאתה לא מפרגן לזה. מתגעגעת לרגעים בלתי נשכחים בפולקעסה. לפגוש אותך במקרה באל פוראן ליד הדרוזי של הפיתות. לריב אם לשבת בשולטיק או בבר השני של הפיצות. מתגעגעת לתאילנד בלעדייך ולברזיל וארגנטינה ופרו וקולומביה כמו שתיכננו. ואנחנו נמשיך לשבת בפולקעסה. ונטוס לטיול הגדול ואתה תהיה שם איתנו. ונעשה פקל ונאכל עד חצות אבל רק את האדום.ונקים את עין אופירצי במעיין הסודי, ונשב בבר של הפיצות כי העדפת אותו כמו בפעם האחרונה שהתראינו. ונדבר על חינוך ועל אלוהים ועל העולם ונכעס עליו גם יותר מפעם אחת. ואני אשתחרר מוקדם כי אני בת וזה לא פייר ואתה תהיה בצבא לנצח. ונתגעגע לחבר אמת שלנו ותהיה שם איתנו בכל רגע בכל זמן ובכל שנייה. ואני עדיין לא מבינה את העניין של הגעגוע. נראה לי שגם אף פעם לא אבין. "אין לראות את הדברים היטב, אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת סמוי מין העין"" ~ נויה סגל, חברת ילדות של אופיר

משפחה מספרת

• "אתמול מלאו 30 יום ללכתך וחסרונך מתעצב. אני עדיין לא מעכלת, זה לא נראה לי אמיתי, הלב לא תופס את הפרידה הזו, אני רואה את דמותך, מדמיינת את קולך, זוכרת את השיחה האחרונה שלנו בסוכות, רק שבוע קודם. לכל אחד כאן יש חוויות, זכרונות ורגשות הקשורים אלייך. חשבנו שאנחנו מכירים אותך, בשבעה שמענו עוד סיפורים על האדם שהיית. ומתגעגעים כל כך. כבר חודש שאנחנו מסתובבים עם מחשבות של "לא".  לא נראה אותך יותר, לא יהיה יותר חיוך כזה, לא יהיה מי שיפתח את ליבו ויעזור לכל חבר, לא נזכה לשקט הזה שבך, לא יהיה יותר את התיאבון הבריא אבל המוקפד שלך, לא נראה אותך מתכרבל עם שיר אחרי ארוחת ליל שבת או חג, לא נראה אותך מחליף מילים של חברות ואהבה עם ניר, ושום אליפות טאקי או קטאן בזול על המרפסת לא תהיה אותו דבר בלעדייך.  במשפחה שלכם גדלת עם כל כך הרבה אהבה.  חייך הקצרים היו טובים ותמיד נתת לי הרגשה שאתה יודע את זה. כשנודע לנו באותה שבת ארורה, שצלצלו לאמא ואבא בדלת ואמרו שזה מקצין העיר, חרב עלינו עולמנו. בשריקת כדור איבדנו אותך, מי יכול היה לדמיין מעמד שכזה? אנחנו נשתדל להמשיך הלאה, מאמינים שזה מה שהיית רוצה, חסרונך יורגש תמיד.  לנצח תישאר חייל במדים, שמח, גאה בתג גולני, מוכן להגן על המדינה. אני מניחה שבלית ברירה נקבל את המוות, נצטרך להתרגל אליו ולחיות עם ההבנה שאלוהים בוחר לצידו את הטובים ביותר, ואתה היית. מן בחור שצעיר שכזה, אופטימי, כריזמטי, אכפתי, אמפטי, צנוע וחכם." ~ ורד ברמן, דודתו של אופיר

• "אופיר. החיוך שלך, המבט שלך, מלבלב בלב בכל יום. בכל יום הנולד- איתנו במסע, מברך אותנו לשלום . במסע החיים, קמים הולכים ואתה מלווה באור שמיים. במסע החיים, גשם לפרקים, ואתה מנחם באורך. הלב איתך, שואף אותך, המחשבות קוראות לך: אהבתך אהבה. את נרות השבת אני מדליקה, מברכת אותך בשלום, עוד שבוע עבר, ושבת ברוכה, פותחת ידייה לשלום- מושיטה היא יהלום. אופיר... ותפילה עולה - בראי זיו חיוכך. במסע החיים, קמים הולכים, ואתה מאיר את הרוח, במסע הדרכים, יהלום אופיר, מלווה ברוח... מרגיש בטוח. אתה יושב בסוכת שלום, בחיק המשפחה. שואלת אותך בשלומך- אתה מהנהן תודה. בחיוך צנוע, ולב רחב אתה איתנו תמיד, כאן ועכשיו. מלווה חיים, מסתערים קדימה באורך... בעוז  ליבך. במסע חיים, קמים הולכים ואתה מלווה, באור שמים. במסע החיים יהלום אופיר, מלווה ברוח, מרגיש בטוח. תמיד איתי, בחדר ליבי." ~ אירית הוקי, דודתו של אופיר

• "עוף שלנו, מהרגע שקיבלנו את ההודעה המזוויעה הזו, כל הרגעים והחוויות ילדות יחד לא מפסיקים לרוץ לי בראש וקשה לעצור את הדמעות. קשה להעביר במילים את מי שהיית בשבילי אבל אנסה. זה מצחיק, כי יש בינינו הפרש יחסית גדול של שנים, אבל זה אף פעם לא הורגש. אני בעיקר זוכרת שכל פעם שהיינו קטנים ואמא הייתה אומרת שנוסעים לנוגה הייתי מתרגשת. ידעתי שאני מגיעה וניר ואתה ואני הולכים לשחק כל היום (שיר עוד הייתה פיצית...) לא מפסיקים לשחק עד שמסיימים את המשחקי מחשב (בליפ ובלופ)... ועושים טובה שאנחנו יוצאים מהחדר משחקים לשבת לאכול יחד עם כולם. שלא נדבר על כשהיינו ישנים אחד אצל השני. כמה חוויות וצחוקים. כשהתבגרנו זה היה קורה כבר פחות, אבל תמיד כשהייתי שואלת אותך מה איתך, תמיד היית עונה עם החיוך הצנוע והיפה שלך. ועכשיו, כל תמונה כזו שאני רואה גורמת לי להיזכר בהכל. קשה לי לעכל שלא יצא לנו לחיות חיים של מבוגרים יחד. אופיר שלנו, עוף, תודה על כל מה שהיית בשבילי. מבטיחה לזכור אותך תמיד ולהיות פה בשביל כל המשפחה." ~ לירון גרוסמן, בת דודה של אופיר

• "אופיר יקירי, חודש עבר מאז שאתה לא פה והייתי רוצה לספר לך את מה שעבר עליי. באותה שבת השחורה, הייתי בתורנות בסורוקה והחוויה לא ניתנת לתיאור, כאוס מוחלט. כל אדם שהגיע היה כמו משקולות של קילו על הלב והנשמה. רציתי שהיום הזה יסתיים ואז אגיע הביתה ואלך לישון ואגלה שקמתי לחלום רע. לצערי, לא כך היה הדבר. באותו לילה של תורנות, נפלה עליי המשקולות הכבדה ביותר במשקל של 100 טון, שגם לאחר חודש ימים לא באמת עיכלתי, ההודעה הקשה והחדה כתער- אתה אינך בחיים יותר. באותו רגע הגוף משותק והנשמה לא מעכלת. אני זוכר שמיד אחרי דיברתי עם לירון ואמרתי לה איך זה הגיוני שהבן אדם שהיה בכל סמטה של חיינו פתאום איננו. מאז אותו רגע, אין באמת רגע שאתה לא מלווה אותי. כל רגע אני נזכר ברגע נוסף שהיינו בו יחד. אתה ומיטל אחותי הקטנה נולדתם יום אחרי יום, הימים הראשונים בחייך הם אחד מהזכרונות המוקדמים בתודעתי. כל הילדות שהיינו באים לגבע כרמל, המפגשים והמשחקים המשותפים של ניר, שלך, של אחיותיי, נתנאל, קורן, ליעד, אני והאחרים. אני זוכר אותם כאילו זה היה אתמול. אני זוכר את החגים, השבתות בטירה. את הימים שישנתי אצלך ואצל ניר. את הימים שבאתם לישון אצלנו. ואז עברתם ליקנעם, מילד שגר במושב מאוד מהר התאקלמת לעיר. תמיש שהיינו מגיעים אליכם בשישי או יום אחר, תמיד הייתה לי הרגשה כיפית בלב, מההרגשות שאתה מרגיש במקום שמרגיש לך נוח בהם ושיש אנשים שכיף לך לראות. אינספור רגעים שחייך היו שזורים בחיי. רגעים קטנים ורגעים גדולים. בחלק נזכרתי ובחלק אמשיך להיזכר מעכשיו למשך שנים קדימה. אופיר אני אזכור אותך כילד שתמיד היה כיף לידו, הילד שרואה את הסביבה והסביבה היא חלק בלתי נפרד ממנו. הילד שרצה שאנשים סביבו יהיו מרוצים ומאושרים וחתר לכך. הילד הטיפה מופנם עם החיוך הביישני. הילד שהכוח המניע שלו זה אהבה. מה שבטוח, אתה תמיד תלווה כל כך הרבה אנשים. ודע לך, שאין יום שאני לא חושב על רן, נוגה, שיר וניר. האחדות של המשפחה הקטנה שלכם תמיד נתנה לי השראה. היית כל עולמם של הוריך, לא הייתה פעם שהייתי אומר רק אופיר או רק ניר, תמיד זה היה אופיר וניר כי הייתם אחים בלתי נפרדים. וכמובן, גם אתה ואחיך הייתם חלק בלתי נפרד ועמוד תווך לשיר. אופיר, בלכתך כל כך הרבה אנשים ראו את התהום נפערת בנפשם, אבל יחד עם זאת אני יודע שאם היית יכול לומר משהו עכשיו, הדבר שהיית מבקש מכולנו בשתי מילים, לקום ולהמשיך. הרי אתה באופי המיוחד רצית שכולם סביבך יהיו מאושרים זה יקח זמן, הדרך מאוד ארוכה, ולעולם זה לא באמת יעבור אבל מה שאתה הכי היית רוצה עכשיו בסוף יקרה. עם כאב עצוב וזכרונך שתמיד יהיה חקוק בתוכנו, נקום ונמשיך בשבילך כי זה מה שהיית רוצה בשביל כולנו. אוהב ולא באמת מעכל." ~ עידן גרוסמן, בן דוד של אופיר   

• "אופיר שהידיעה הנוראית הזאת הגיעה, פשוט התקשיתי לעכל את מה שנאמר, אופיר לא פה יותר. אני לא רוצה לדבר על העבר כי המחשבה הראשונה שהדהדה בי, ותמיד תהדהד, שאנחנו סך הכל ילדים, ואתה בגילי. שבמקום להשתחרר, לטייל,ולכבוש את העולם, כמו שאתה אמור, החים שלך נגדעו ביום אחד שחור. זה לא אמור לקרות, אנחנו ילדים הכל עוד לפנינו, והלב נשבר לי. המילים נתקעות לי. אבל בשיא הכנות, מה שמחזק אותי זה לדעת שנלחמת עד הרגע האחרון, שהלכת אחרי מה שהאמנת, אתה גיבור! בשבועות האחרונים, נוכחתי לראות את חברי הילדות שלך זוכרים אותך, מעלים זכרונות, ומלווים אותך גם בדרכך האחרונה, וזה מבחינתי הדבר היחיד שמעלה לי חיוך על הפנים. מחמם את הלב לראות כמה אהבו אותך, שהיית מוקף, שנהנית מהחיים כל עוד יכולת. אופיר תהיה בטוח שתמיד נזכור אותך כולנו, ננציח אותך, גיבור. זה כל מה שחשוב לי." ~ מיטל גרוסמן, בת דודה של אופיר

טיולים שאהב

תמיד אהבת את הטבע, הערכת את הדברים הקטנים שיש בנוף. מדברים שאנשים בדרך כלל לא מייחסים אליהם חשיבות, אתה היית מתפעל. כל פעם היית מוצא איזה מקום אחר ללכת אליו לטייל בו או לעשות פק"ל למרות שאתה בכלל לא אוהב קפה, רק בשביל החוויה, בשביל הירוק של הטבע, בשביל החברים, המשפחה. לא משנה העונה או מזג האוויר תמיד רצית ללכת לאיזה סיבוב בטבע, מעיין או אגם.

• עין ריחניה

• עין אורן

• עין כניסה

• מאגר דפנה

• מאגר בנטל

• העץ המאגר במאגר רמות מנשה

• נחל אלכסנדר

• ברכת צפירה

• תל יקנעם

הנצחה לזכרך

אופיר, פולקע, אופירצי, ציוני 

מאז שנפלת אין אחד שלא מפסיק לחשוב עלייך, בכל יום, שעה ודקה.

עבורנו כל אחד מהחברים שלך הפכו לבני בית, למשפחה שלנו וביחד אנחנו חושבים על דרכים להנציח אותך בכל רגע.

בכל מקום שהיית, בכל דבר שעשית, בכל אדם שהכיר אותך השארת חותם ענקי שאי אפשר לפספס.

חשבנו מה הם הדברים שאהבת? באיזה מקומות אהבת לשבת ולטייל? ואיך נוכל לעשות את זה בידיעה שתהיה גאה בנו מלמעלה?

זה התחיל בהקמת 2 אנדרטאות לזכרך, אחת במאגר של קיבוץ דליה איפה שאהבת לשבת עם איזה כיסא בגאז' ולשתות בירה או לעשות פק"ל עם החברים בשקיעה. ועוד אחת במעיין שנמצא בשטח אש צמוד לבא"ח גולני שגילית באמצע שבוע מתגלגל ומאז חזרת אליו פעמים רבות.

הכנו בשבילך 2 סוגים של מדבקות עם המשפטים "מים שקטים חודרים עמוק", "בעוז ובענווה" שמתארים את מי שהיית בצורה כל כך טובה עם כל כך קצת מילים. אנחנו מנסים להדביק אותם בכל מקום שאנו דורכים בו בשביל להפיץ את החיוך ואת האור שלך כמה שיותר.

משם המשכנו בהוצאת ג'קטים שהתמונה שלך נמצאת עליהם בגדול עם המשפט "כשאני חושב עלייך תמיד עולה לי חיוך".

הוצאנו פותחנים שבצד אחד יש תמונה שלך מהמאגר שותה בקבוק בירה כמו שאהבת תמיד ובצד השני רשום "One more beer for Ofir" , וקיבלנו גם בירות של גולדסטאר עם הכיתוב "לזכרו של סמ"ר אופיר ציוני ז"ל" שבטח היית שמח לשתות איתנו אותם...

הקמנו עמוד אינסטגרם לזכרך בו אנחנו משתפים סיפורים שלך, איתנו וגם שאנשים אחרים מספרים לנו כדי שכל אדם שרק רוצה לקרוא עלייך יוכל.

האתר הזה שהקמנו עבורך הוא בשביל שכל איש שיחפש את השם שלך בגוגל ימצא את הסיפור שלך ואת מי שהיית עם כמה שפחות טעויות.

וכמובן שהיד עוד נטויה ונמשיך להנציח אותך לעד!

בכל אחד מאיתנו קיים חלק ממך ונמשיך להפיץ אותך בארץ ובעולם ומעכשיו ועד עולם.

אוהבים ומתגעגעים בכל נשימה,

המשפחה והחברים❤️

הפלייליסטים של אופיר

שיר לזכרו

אינסטגרם לזכרו של אופיר