אמנות השכנוע
נכנסתי לאחד מערוצי ה"יוטיוב" כדי לשמוע שיחה בנושא החקיקה. המנחה הציג את המרואיין וקשר לו בהתלהבות כתרים רבים: מומחיות, כושר ניתוח, תארים אקדמאים, תפקידי חוקר ומרצה. הפתיח המלהיב עורר את סקרנותי. לאחר גמר הפתיח המנחה נתן לאורח את רשות הדיבור
האורח ענה שראשית הוא רוצה להתייחס לאנרכיסטים מההפגנות בקפלן......
כנראה ה"מומחה" מעדיף קהל קטן ומשוכנע.
התנתקתי.
אוי למנחה, אוי ל"מומחה" ואוי לערוץ.
למשל, אם אני הייתי מרצה בפני תומכי נתניהו, לא הייתי מתחיל את ההרצאה בזה שנתניהו נוכל ערמומי, נהנתן ובוגדני שיקריב הכול למען אינטרסים אישיים.
הייתי מתחיל את ההרצאה בזה שנתניהו אדם יצירתי, אינטליגנטי, בעל הכרה בינלאומית שעומד כרגע למשפט שנוי במחלוקת, בו כולנו מקווים שהצדק יצא לאור.
עד כאן, על הדרך לעורר חשיבה שונה אצל הצופים ואמנות השכנוע בכלל.
מצאתי את עצמי בחניון מחכה למעלית.
החניון תוכנן עם שתי מעליות.
כבר חודשים רק מעלית אחת עובדת.
זוג מגיע ומחכה ליד המעלית הלא נכונה.
אני מעדכן אותם שהמעלית לידם כבר לא עובדת חודשים.
הגבר מחייך ואומר: "שום דבר לא עובד במדינה הזו!" ומסכם: "חרה של מדינה!"
לא יכולתי שלא להגיב: "רגע, זו רק מעלית....."
בסוף החלטתנו לעלות במדרגות, אז לא הכול "חרה", המדרגות היו בסדר.
נמשיך ברוח זו...
הלכתי לבדיקה רפואית במרפאה שאיני מכיר.
לידי, אישה בשנות החמישים מלווה את אימא בשנות שמונים.
המלווה הייתה די משועממת השתעשעה בטלפון כמו כולנו ואחר כך התחילה לשדר לחלל את תוכן הדרכון שלה.
"תראי היא אומרת לקשישה, החותמת באתונה יצאה מטושטשת,...והטיול לאיטליה היה הראשון אחרי הגירושים....
אולי היא היועצת האולטימטיבית למרואיין ה "מומחה", היא הצליחה למשוך את תשומת ליבי.
והרופא?
מכתב הסיכום שלו התחיל במילים: "שמחתי לבדוק את נעם דימנט, בן ה-74 ....."
למותר לציין שמכתב הסיכום היה מפורט ומאיר עיניים.
נהניתי מהביקור במרפאה. עד כדי כך הייתי מסופק, ששכחתי לגמרי את הפלאפל שהבטחתי לעצמי לאכול לאחר הבדיקה.
