קצת על נתינה

לאחרונה קבלתי הודעה, שכתוצאה מבוררות הקשורה לקבוצת רכישה, שחיה ואני השתתפנו בה לפני כחמש עשרה שנה, אנו זכאים לפיצוי של כמה אלפי שקלים.

זו הייתה הפתעה נחמדה ושמחנו.

התקשרתי לעורך דין הנאמן, לברר איך אני מקבל את הפיצוי במגבלות הסגר.

השיחה פחות או יותר לפי זכרוני:

-"עורך דין לירון?"

-"כן, מה אפשר לעזור?"

-"בקשר לפיצוי לרוכשים"

-"אתה בטח מתקשר כדי לתרום את הכסף!"

חייכתי, אבל עניתי ברצינות

-"אני מניח שחלק מהכסף ימצא דרכו לתרומות, אני דווקא מתעניין איך לקבל את הכסף במגבלות הסגר"

.....

בהמשך השיחה היתה מאוד עניינית והעורך דין הסביר לי מה התהליך....

אני מניח שהכסף יגיע....

ואם בתרומות עסקינן.....או אולי בהפוך, השבוע נזכרתי בביטוי של סבא שמואל: "לעולם תיקח" (באידיש זה בטח נשמע יותר טוב) ניסיתי ללא הצלחה לברר את מקורו.

לא הצלחתי, אבל מצאתי משפט אחר ממדרש – קהלת רבה

"כְּשֶׁאָדָם בָּא לָעוֹלָם יָדָיו הֵן קְפוּצוֹת, כְּלוֹמַר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא, אֲנִי נוֹחֲלוֹ. וּכְשֶׁהוּא נִפְטַר מִן הָעוֹלָם יָדָיו הֵן פְּשׁוּטוֹת, כְּלוֹמַר לֹא נָחַלְתִּי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלוּם"

הדרך שלי להבין את המשפט היא שבאופן ראשוני או טבעי אדם רוצה הכול לעצמו, "ידיו קפוצות", מדיניות של "לעולם תיקח". בהמשך, רבים מאתנו מסגלים לעצמם פעילות פחות "טבעית" של תרומה והתנדבות.

בסוף האדם יוצא מן העולם, לפחות מהבחינה החומרית, בלי כלום.

אני מאחל לכול קוראי שתמיד תהיו בצד שתורם.

תגובות - רשמו תגובה, לחצו שליחה ובצעו ריענון