מיומנו של גמלאי מתבגר

היום אני מביא לכם שני סיפורים מחיי היומיום של גמלאי מתבגר

מרים להנחתה

יש לי חבר, מבוגר ממני בכמה שנים, בעל, אבא וסבא גאה.

יש לו חולשה, הוא אוהב לפלרטט עם נשים. פלירטוט בלתי מזיק

הרבה פעמים כשאני פוגש אותו באקראי הוא בשיחה עם גברת.

הפעם הייתי בדרך לבריכה. ראיתי אותו יושב עם אישה מרשימה, מנהלים שיחה.

עברתי, אמרתי שלום ותוך כדי השתמשתי בשמו הפרטי.

הוא היה מרוצה. הלכתי עם תיק הספורט ביד, ומגבת על הכתף שלא השאירו מקום לספק, אבל הוא שאל: "בדרך לשחות? כמה בריכות היום?"

אתם מבינים יש כאן "הרמה להנחתה", אותו לא באמת מעניין כמה בריכות אני שוחה, אבל הוא מאפשר לי לזרוק מספר שירשים את הגברת. למספר הבריכות יש גם מסר נוסף. ככול שהוא יותר גבוה הוא מאשר לחברי שהגברת אכן מרשימה.

עד כאן הסיפור ומכאן השאלה: "למה גברים בשנות השבעים צריכים להרשים נשים זרות?"

עד כאן הסיפור הראשון.

הסיפור השני:

ה"מנהל"

פגשתי אותו בחתונה. לא הכרנו קודם. ציוותו אותנו לאותו שולחן.

ישב מולי, לא שמעתי אותו, דיבר עם הידיים בליווי תנועות גדולות.

בין המנה העיקרית לקפה התיישב סמוך אלי.

כשהגיע הקפה, היינו שותפים לחוויה, שנינו הזמנו קפה שחור.

הקפה לא היה חם.

הוא הרחיק את הקפה ואמר: "אולי אביא את הגזייה (השיבוש במקור) מהאוטו?"

במאמר מוסגר, אגיד שחלק מידידי הטובים יש להם ערכת קפה באוטו. כך שאני לא נגד מחזיקי ערכות קפה.

אמרתי: "גם הקפה הזה יעזור לי בנהיגה חזרה"

הוא ראה בתגובה שלי הזדמנות לשיעור בניהול ואמר:" מקימים עמדת קפה, עמדת תה, מעמיסים על המגש לפי רשימה והכול מגיע לשולחן חם."

חיכה שניה או שתיים וסיכם: "זו רק בעיית ניהול!"

הוא כנראה שם לב לחוסר ההתפעלות שלי והוסיף: "על תרמוס שמעת?"

תגובות - רשמו תגובה, לחצו שליחה ובצעו ריענון