הגילוי

הוא כבר עשר שנים בפנסיה, סוף, סוף הוא הגיע לעשות "סדר" בניירת.

הוא החליט שהוא זורק את רוב הניירת.

ומה בקשר לדברים "חשובים" ?

בשנים הבאות הוא ינגיש את אותם דברים חשובים למשפחה דרך פוסטים שישמרו במחשב, ברשת ובבלוג.

את ה"מאוד חשובים" הוא יתייק ויסדר בתיק "ילדים", בו הילדים ימצאו את כל המידע שצריך.

הוא ניסה לצמצם את התיק למינימום, צוואה, ייפוי כוח, מספרי חשבונות בנק, קופות גמל, מידע הקשור לביטוחים, השקעות ורכוש.

הצמצום הוכיח את עצמו, התיק הכיל דפים בודדים.

הוא היה מרוצה.

כעבור כמה ימים פתח את התיק, שוב עבר על הדפים, ראה שהמידע שלם.

הכול נראה טוב והמשימה הושלמה. פתאום הופיעה, משום מקום, בשפת פרשני הכדורגל, המחשבה האובססיבית: "זה מה שאני משאיר אחרי ?"

חכך בדעתו והחליט להוסיף לתיק מעטפה סגורה על פניה כתב: "הגילוי".

כל חייו התחמק מסודות, תמיד טען שהדרך היחידה לחיות בשלום, היא ללא סודות ואצלו תמיד הכול על השולחן.

אין לו סודות בכלל ובוודאי אין לו סודות שעשויים לעניין את הילדים.

יותר משבעה עשורים מאחוריו ואין לו סודות.

בינתיים הבריאות בסדר, "תיק הילדים" מחכה עם מעטפה ריקה.

אין לו מה להכניס למעטפה.

הוא אופטימי, הוא כבר ימצא משהו, הוא ייזכר באיזה "סוד".

תגובות - רשמו תגובה, לחצו שליחה ובצעו ריענון