תקשורת

פגשתי אותו בחומוסיה.

ישראלי שחי בחו"ל , בביקור בארץ.

שאלתי: "חומוס לארוחת בוקר ?"

הוריד את המשקפיים וניסה לענות: "כשנעמי היתה בת שלוש, היינו לוקחים אותה לגן ......

הצבעתי על החומוס....

אמר: "אני מגיע לזה"

אמרתי: "סליחה"

המשיך ושינה כיוון: "אני לא איש של גבינות ולקחתי חומוס עם ביצה"

הסכמתי: "כן, ביצה זה ארוחת בוקר"

בכל אופן , התחילה שיחה.

סיפר שהוא מגיע לארץ פעם בכמה שנים., לפגוש משפחה, חברים, להסתובב, להנות מהים ולדבר עם ישראלים.

תקופת בחירות, שאלתי: "מצביע ?"

"לא, לא מרגיש שמגיע לי להחליט בשבילכם"

ניסיתי לחדור קצת לפרטיות: "זוגיות?"

התחיל כמו קודם: "....כשניר הבן הבכור היה בן שנה היתה לנו...."

אני כבר הבנתי את הסגנון: "הבנתי, אין זוגיות"

חייך.

החלטתי לזרום.

שאלתי: "איך החומוס ? "

הסתכל עלי, הרהר שניה וענה: "לפני שנים, גרנו בירושליים.. שם יש כמה חומוסיות טובות, יום אחד אכלתי בחומוסיה שאני לא מכיר, לא אחת מהמפורסמות. בחומוסיה הלא מפורסמת ההיא, הכל נראה בסדר, אבל לא נהנתי מהחומוס כפי שאפשר להנות מחומוס. מאז אכלתי בהרבה חומוסיות."

הוא הסתכל עלי, מוודא שאני עוקב אחרי הסיפור, והמשיך: "החומוס הזה הזכיר לי את החומוס ההוא."

הוא בחן אותי ואני הבנתי שזאת התשובה הכי משמעותית מבחינתו, שאקבל.

נסיתי להתחכם: "כל כך גרוע ?"

הוא נראה קצת מאוכזב, ניגב קצת חומוס, אולי זה סימן טוב, ואמר : "אמא שלי ילידת ירושליים, היתה קצרת רואי, עד יום מותה קראה בלי משקפיים אבל מרחוק ראתה מטושטש למדי. בצעירותה חשבה שהמשקפיים פחות מחמיאים לה. נהגה להצניע את המשקפיים בציבור. ללא משקפיים היא התקשתה לראות ולזהות מישהו שנפנף לה לשלום. היא למדה לחיות עם מראה מטושטש."

ניסיתי דרך אחרת: "תחזור לחומוסיה הזו ?"

הסתכל עלי בתמיהה: "יש כל כך הרבה מסעדות בארץ, אני באתי לשלשה שבועות, למה לי ללכת לאותה חומוסיה פעמיים ?"

קיבלתי תשובה ?

הסתפקתי בזה.