קריירה שנייה

כפי שאתם מבינים אני לא סובל בבית.

הרבה ברידג', קצת כותב, קצת לומד ערבית מדוברת, ובתוספת האוכל של חיה נראה שילוב מנצח.

לאחרונה, הכול יותר אופטימי, רואים את האור בקצה מנהרת הקורונה.

מקווים שהאור הוא באמת אור ואנחנו לא רצים מהר מידי מול רכבת דוהרת.

אני לא מאלה שמבקרים את הניהול. יש כל מיני בכירים ומבקרים מנסים לבנות קריירה על הקורונה.

לדעתי, האמת היא שהניהול לא קל, יש אי וודאות רבה וההחלטות קשות.

ואם בקריירה עסקינן...

אני מתגעגע למפגשים עם חברים, מתגעגע לשחייה, לבריכה, למפגשים האקראיים עם אנשים, לשמיעה של חצאיי שיחות. אותן חצאיי שיחות שאני משלים לכם מדמיוני כדי לעשות את הדיבורים יותר מעניינים או יותר משעשעים.

אחד מאותם מפגשים....

נזכרתי בו, כדורגלן בדימוס, שיחק יותר מעשר שנים בקבוצות שונות, היה גם תקופה קצרה בליגת העל, בעיקר על הספסל.

כבר יותר מעשרים שנה שאינו משחק, אבל הוא חי את המשחק, זה בדמו....

תוך כדי שיחה הוא שואל: "אתה מאלה שישנים עם שמיכה משותפת ?"

"כן" עניתי.

ראיתי שהוא מרוצה: "יופי, כי אלה עם השמיכות הנפרדות אולי לא יבינו את הסיפור"

הוא מספר לי שבאותו לילה, במהלך השינה, לאשתו הייתה איזה בעיה עם השמיכה, היא בעטה כדי לסדר אותה ופגעה בדיוק בשוק שלו.

הוא ממשיך ומספר: "הסתננה לי קללה שנפלטת לי רק בשעת משחק כדורגל ואמרתי לה: "אישה, מה את רוצה שאכנס למיטה עם מגיני עצם, בכלל מאיפה העוצמות האלה ? מהפילטיס ?"

צחקתי.

שאלתי, בסגנון הטלוויזיה: "איזה עצה היית נותן לעצמך בהתחלת הקריירה ?"

הגיב במהירות: "לדאוג לקריירה שנייה".

הסתכל עלי ואמר: "פעם, לפני המקצוענות בכדורגל, סידרו לשחקנים מניה באגד, הם לא הרוויחו מכדורגל אבל בסוף הקריירה, הם מצאו את עצמם יציבים, מסודרים , עם פנסיה"

מהרהר רגע: "היום, חלקינו לא כל כך."

אחר כך הוא מחייך. בא תשמע עוד משהו על קריירה שנייה.

הייתי כבר בשנות השלושים, אחרי ניתוח שבר, הברכיים כבר עושות קולות של עייפות.

ראיתי שיותר ויותר קשה להתחרות עם הצעירים.

פרשתי.

חיפשתי ספורט אחר, הרבה לפני שהתחברתי לאופניים.

אישתי אמרה לי, תנסה יוגה.

באתי לשיעור נסיון.

תתכופף לפה, תתכופפף לשם ,השיעור היה בסדר.

גם החברה בשיעור, הרוב נשים עם בגדי גוף צבעוניים, נראה לי תחליף ראוי לכודרגל.

הכול עד לרגע של השחרור בסוף השיעור.

המדריכה אומרת: "תנו לגוף לשקוע, תדמיינו מרחבי דשא, טבע..."

אני הולך עם המורה: "מדמיין מן פארק עם עצים ודשא, בריכה קטנה, לא שוכח להכניס לשם גם שער של כדורגל, מדמיין שאני שוכב על הדשא, מריח את הדשא, נכנס לאווירה"

מסתכל עלי: "מתייחס למדריכה ברצינות, אני בתהליך, מנסה למצוא ספורט חילופי"

מחכה רגע... וממשיך: "ואז מתחילים עקצוצים בגב, מן אלרגיה שהייתה לי פעם מדשא, אני מנסה להתעלם, העקצוצים הופכים לגירוד נוראי, נסיתי למשוך קצת זמן, אתה יודע טכניקות ישנות מהכדורגל, הגירוד נוראי"

הוא נשם רגע, כאילו הוא עובר את החוויה שוב והמשיך: "ביקשתי סליחה מהמדריכה ויצאתי"

שאלתי:"ולא חזרת יותר ?"

צחק: "ניסיתי עוד פעם. בפעם השנייה דמיינתי דשא סינתטי, זה לא עבד בשבילי. בסוף עברתי לאופניים."

התעניינתי: "מה אתה עושה היום ?"

מחייך: "קבלן של משטחי דשא!"