מעלית המספרים

יאיר טוען שאצלנו בבית היה חינוך לחשיבה מתמטית.

אני מביא כאן סיפור בנושא.

גרנו בבית עם מעלית.

כבר כילד ידעתי שכדי להגיע ללובי ( היום אני יודע שזו קומה אפס) יורדים ארבע קומות. להגיע ללובי מהחניה ב 2- צריך לעלות שתי קומות.

בפעם הראשונה שבבית ספר הזכירו מספרים מכוונים ואת ישר המספרים, מיד הבנתי על מה מדובר. זה הזכיר לי שיחות עם אבא על מעלית המספרים.

אנחנו גרים בקומה ארבע מה עושה המעלית כדי להגיע לחברי משה בקומה שש: "עולה שתי קומות"

מה עושה המעלית כדי להגיע לחניה ב 1-. צריך לרדת ארבע קומות ללובי בקומה 0 ועוד קומה לחניה סך הכול חמש קומות.

כשאתה לוחץ בכפתור האחרון למטה למטה במעלית אתה מגיע ל 3- שאתה עולה למעלה למעלה אתה לוחץ 17.

פעם אבא שאל: "מה המספר הגדול ביותר במעלית?"

עניתי ש 17.

ואז הוא השתהה, חייך את החיוך שאומר "עכשיו תזהר!" ואחר כך שאל: "ומה המספר הקטן ביותר במעלית?"

רציתי לענות "אפס".

אבל חיכיתי שנייה, החיוך של אבא היה רמז.

חשבתי, שאתה בקומת הכניסה (לובי או קומה אפס) ולוחץ 1- . מה קורה למעלית? המעלית עולה או יורדת?

את זה מרגישים בבטן. המעלית יורדת!

אז מי יותר גדול ?

אפס יותר גדול מ 1- כי יורדים ממנו ל 1-

אז מי המספר הכי קטן במעלית?

חשבתי לרגע. מ 1- אפשר לרדת ל 2- ול 3-.

ועניתי: "במעלית שלנו המספר הכי קטן הוא 3- "

ואז אבא שאל: "למה הדגשת 'במעלית שלנו'?"

עניתי "כי פעם לקחת אותי לסידורים במגדל משרדים שהיו בו חמש קומות חניה ואפשר היה להגיע עד 5-."

אבא אמר: "יופי!"

אבא חשב רגע ושאל: "נניח שיש בניין דמיוני עם הרבה קומות חניה מה המספר הכי קטן?"

עניתי: "מספר הכי גדול שמקדים אותו "-" למשל 100-"

היום אני יודע שאלו היו שיחות על מספרים מכוונים וישר המספרים.

תגובות - רשמו תגובה, לחצו שליחה ובצעו רענון